ביטול כרטיסיות הנייר של
אגד, כמו בשאר חברות התחבורה הציבורית, הוא בהחלט מהלך מבורך המבשר קידמה. הבעיה עם המהלך הזה היא היותו גורף מדי. יכול להיות שלאגד היו כוונות טובות כאשר החליט לבטל את תדפיסי הנייר, אותם תדפיסים הניתנים לנוסעים המאפשרים לנוסעים כרטיסיות המשך. ייתכן שהלחץ מצד ארגונים ירוקים הוא שהביא להחלטה על הביטול. צמצום ההדפסות, העריכו, יביא לפחות כריתת עצים.
אבל בכל הכבוד למחבקי העצים, ההחלטה היא אומללה ופוגעת בנוסע. עד היום יכול היה נוסע שהיה מקבל תדפיס לדעת כמה נסיעות נותרו לו בכרטיס הרב-קו ולהיערך בהתאם. כאשר הוא עושה נסיעת המשך, כלומר מנצל את הכרטיס עד 90 דקות לכמה נסיעות נוספות, הוא אינו יכול להעריך כמה זמן נותר לו, משום שאין בידו תדפיס נייר שעליו רשומה השעה. הוא אומנם יכול לגשת לנהג ולברר כמה זמן נותר לו, אך מלבד הטירחה שכרוכה בכך, אין בידו לברר את העניין כאשר הוא מחוץ לאוטובוס, בגין נסיעה אחת לנסיעה שאחריה. נוסע שיווכח כי פרק הזמן שהוקצב לו לנסיעה נוספת עשוי להסתיים עד להגעת האוטובוס הבא יעדיף לגמוא את שארית המסלול ברגל מאשר לשלם עליו שוב.
חיסכון הנייר מצד אגד אינו יכול לבוא על-חשבון השירות לנוסע, כפי שנעשה במקרה זה. לרוע מזלם של נוסעי התחבורה הציבורית, במקום להתייצב לצידם ולהיאבק על זכותם לקבל מידע כראוי, בוחר
משרד התחבורה להצדיק את אגד, ובתגובה מטעמו מוסר:
"כל נוסע המשתמש בכרטיס הרב קו זכאי לקבל מנהג האוטובוס פלט נייר לצורך בירור היתרה שנותרה לו בכרטיס. חברת אגד הפסיקה את ההנפקה האוטומטית של כרטיסי הנייר, במטרה לקצר את זמני קליטת הנוסעים לאוטובוסים ולמנוע מהנוסעים עיכובים מיותרים. משרד התחבורה הנחה את חברות התחבורה הציבורית לבצע הדרכות לכל נהגי האוטובוסים במטרה לרענן את הנהלים בכל הנוגע לשימוש בכרטיס הרב קו".
הנוסעים אינם רוצים רק להיות זכאים לקבל תדפיסים לפי בקשה אלא לקבל אותם בפועל כברירת מחדל. לקרוא לשנייה או שתיים עיכוב זה זילות של המושג עיכוב. אם בכל זאת רוצים לדעת עיכוב מהו, ראו כתבה ששודרה בערוץ חדשות מקומי בירושלים:
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
