מנהיגות מפד"לית בליכוד

לפני זמן-מה כתבתי בעיתון זה כי מהלך ההתפקדות לליכוד של תנועת 'מנהיגות יהודית' יגרום נזק למחנה הלאומי. הרעיון פשוט ומובן מאליו: על הליכוד להיות ימני ואידאולוגי, אך לצרכים אלקטורליים עליו להצטייר כמתון; 'מנהיגות' מביאה להפך הגמור: היא מציירת את הליכוד כקיצוני, והופכת חלקים גדולים ממנו, המתנערים מתדמית ה'פייגלינים', לבעלי עמדות שמאליות. כך הנזק כפול: הליכוד גם מיישם אידאולוגיה שמאלית, וגם מפסיד מנדטים.

למרות שהוויכוח שהתפתח בעקבות הדברים גלש לעיתים לפסים לא-נעימים ולא-ראויים, לא כעסתי על אנשי מנהיגות. הרי, אם להודות על האמת, תמיד הערכתי אותם על האמונה, על ההתמדה, על המוטיבציה ועל אהבת-הארץ. אמנם טענתי כי מכל הבחינות הקובעות מקומם אינו בליכוד, אך לא פקפקתי בכך שמנהיגות מייצגת פוליטיקה חדשה, ללא פשרות אידאולוגיות, ללא סילוף ערכים, ללא עסקנות וללא "קומבינות".

לאכזבתי, טעיתי. הרי העובדות: בימים אלה מתקיימות בחירות פנימיות בליכוד. בין השאר בוחרים בהן את יו"ר מזכירות התנועה. זהו צומת דרכים מרכזי של זרימת הכוח במפלגה. ליו"ר זה סמכויות חשובות והוא יכול להקשות מאוד על חיי תומכי ההינתקות, כולל הנהגת הליכוד הבכירה.

על התפקיד החשוב והמשפיע הזה מתמודדים שניים. הראשון, סגן השר מיכי רצון, המגובה על-ידי מתנגדי ההינתקות, שכן הוא מראשי מתנגדיה וכמעט פוטר בשל כך; השני, השר ישראל כ"ץ, מועמדו של רה"מ לתפקיד, שפסח בכוונה על פני הסעיפים בכל נקודה חשובה, ולמעשה, למרות הצהרותיו ה"אידאולוגיות" והצבעתו נגד (בזמן שקולו לא יכול היה לשנות), הוא תומך בהינתקות.

הצעתו למשאל מתפקדים הייתה, לדעת רבים, לא יותר מאשר תרגיל שנועד לעקוף את המרכז ולהגיש לשרון ניצחון בקרב המתפקדים, וכן גם שירת את שרון השיתוק הארוך של מוסדות הליכוד, לו הוא אחראי כנשיא הוועידה. כזכור, כ"ץ גם עבד במטה משלו ולא היה חלק ממטה המתנגדים. אך יותר מכל מעידה על כך העובדה שהוא מועמד שרון לתפקיד.

והנה, מנהיגות יהודית, תנועה אידאולוגית, שטובת ארץ ישראל ושלמותה אמורים לקדום אצלה לטובת עצמה, תומכת דווקא במועמד שרון תומך ההינתקות. בעבור איזה נזיד עדשים נמכרת כאן המכורה ונמסרת לאויבינו? לא נדע, וגם אין זה חשוב. מה שחשוב הוא כי יש מחיר כלשהו השווה למנהיגות במחיר ארץ ישראל. מנהיגות החלה למכור את ערכיה בעבור מטבע פוליטית, ולהפקיר את האידאולוגיה ואת ארץ ישראל עבור אתנן מפלגתי.

במנהיגות מודים בטעות התמיכה באולמרט על חשבון עוזי לנדאו בפריימריס. את הנזק הבלתי-הפיך שגרמו בהכנסת יוזם ההינתקות הם מתרצים בטירונותם הפוליטית ובהטעייה מצד אולמרט. היום אין תירוצים. הכל גלוי וידוע. נותרת רק העובדה המכרעת: מנהיגות תומכת בתומכי ההינתקות. הדברים הגיעו עד לכך שבכירים ב'פורום לשמירת ערכי הליכוד', שאימץ את מנהיגות בליכוד, הודיעו כי הם רואים זאת בחומרה ושוקלים מחדש את קשריהם עם מנהיגות.

כך גורמת מנהיגות בזמן קצר ליותר נזק מאשר גרמה המפד"ל למחנה הלאומי בהרבה שנות "כיסאולוגיה" ו"קומבינולוגיה". לכולם ברור שהיחיד היכול לעצור את שרון הוא הליכוד עצמו; אך מנהיגות מחזקת את שרון בצומת הפנים-ליכודי המכריע ביותר במאבק. היא מובילה בכך לבלימת וקריסת מהלך ההתנגדות להתנתקות, וסוללת לה את הדרך.

מישהו צריך להזכיר למנהיגות כי הישגיהם הפנים-מפלגתיים אינם חשובים למדינה, לעם ולארץ, יותר מאשר המדינה, העם והארץ עצמם. נותר רק לקוות שאנשי מנהיגות יבינו שהפקודה להצביע עבור מועמד שרון היא "בלתי חוקית" בעליל, והדגל הכחול-לבן המתנוסס מעליה מחייב אי-ציות. אסיים בגילוי נאות, כדי למנוע מראש השמצות: אינני איש ליכוד ומעולם לא שוחחתי אפילו עם מי מהמועמדים או מקורביהם.

_____________________________

המאמר [פורסם ב'מקור ראשון']