משרד החינוך בשירותו של ימין הזוי <br> <br>

שנת תשע"ג בפתח. שנה שמחייבת חשבון נפש במשרד החינוך. מה קרה לנו, שבמהלך שלוש שנים בעיר ענייה, בבירתה של ישראל, חלה נסיגה בזכאים לבחינות הבגרות, צלילה מ-48% ל-42% במשך שלוש השנים האחרונות ובמספרים מדאיגים גם באופקים ובנתיבות, ישובי פריפריה ענייה. מנגד עלייה בריכוזי אוכלוסיה מבוססת - שוהם וכוכב יאיר.

שנת תשע"ג בפתח ולמרבה הצער, מתוקצבת ומרופדת היטב מערכת מסועפת של תוכנית לימודית, שכל תרומתה להעלות על נס את חובת ההנצחה של שהותנו בשטחי יהודה ושומרון. תוכנית המורה במפורש, שהמצדדים בפתרון של שתי מדינות לשני העמים הם בחזקת עוכרי ישראל.

גם השנה יפקדו אותנו תמונות כואבות של סיורים, כמו הסיור בחברון הנפתח בקריאה - "מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי דּוֹר הַמִּדְבַּר? כֵּן! דַּם כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן דָּמִי הוּא, קוֹלֵחַ וְאֵינוֹ נָח, שׁוּב קָרָא לִי הַשִּׁיר הָעַז, מַנְגִּינַת דָּם וָאֵש: עֲלֵה בָּהָר וּרְעַץ הַכַּר, כָּל מַה שֶׁתִּרְאוּ - רַשׁ!"

עם השורות מתוך השיר "מנגינה לי" של שאול טשרניחובסקי ייפתחו גם השנה סיורי תלמידים, הבאים לסיור מורשת בעיר חברון. על-רקע של רחובות ריקים, בהם נושבות רוחות רפאים, כי נמנע מאלפי תושביהם הערבים לחיות בבתיהם, שומעים תלמידים בסיור, שזכה לשם סיורי מורשת - "כָּל מַה שֶׂתִּרְאוּ - רַשׁ!"

יפה עשו כמאתיים מורים בישראל שהחליטו, כי לא יתנו ידם לסיורים שאין בהם תרבות ואין בהם חינוך. ראויים מורים אלו למלוא התמיכה הציבורית לנוכח דרישתם לא להעמיד את התרבות בשירות הכיבוש.

נראה, שמשרד החינוך ימשיך גם בשנת תשע"ג להתעקש על כך - שרחובות רפאים בעיר חברון, מהם גורשו תושביהם הערבים, יהוו תפאורה מתאימה וחינוכית לדברי מתנחל בשיעור מורשת - שיקרא בפניהם פסוק מנווט דרך ומורה הלכה לחיינו בארץ הזו - "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרוֹך כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתָתִיו" (יהושע א' 3).

פגיעה במורשת אבות

משרד החינוך יוצר באלו הימים ערוץ תקשורת של תרבות ומורשת, בו הוא מעמיד במקום האויב הכנעני את מה שהוא רואה האויב הערבי. למתנחל חמוש ברובה ניתנת כל הבמה ומתאפשר לו להקריא בפני תלמידים בסיור המורשת פסוק מספר דברים כ' 16: "מֵעֲרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶה...לֹא תְּחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". על-רקע עיר, שאלפים מתושביה גורשו מבתיהם, מתנחל גאה קורא בפני תלמידי מערכת החינוך - "לֹא תְּחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה", אך בצו משטרת ישראל נמנעת השמעת קולה של ישראל שוחרת שלום בפני התלמידים.

בסיורי המורשת של משרד החינוך פוגעים במורשת אבות. אל מול רחובות ריקים, מהם גורשו ערבים ילידי המקום, לא קוראים בפני תלמידים פסוקי מקרא, המחייבים קליטת האחר ושיתופו בחברה. לא ניתנת במה לביטויי הומאניזם מקראי, המחייבים שוויון הגר ואהבה כלפיו (דברים י' 19, כ"ד 17).

בסיורים אין מקום גם לביטויי כמיהה לחירות האדם בשירים אחרים של שאול טשרניחובסקי - "נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכָרְתִיָּה לְעֵגֶל פַּז". אין מקום לביטויי כמיהה בשירתו לשאת רק שלום מלאום אל לאום תוך הכרה במאווייו של האחר. למרבה הצער, הבמה היא רק לרעיונות המתירים דמם של תושבים ערבים בני הארץ הזו.

מתן גיבוי לגישה בסיור, שבבסיסו קיימת התעלמות מאנושיותם של עמי כנען ודמוניזציה מוחלטת שלהם, תוך העתקת הגישה כלפי בן הארץ הזו החי בחברון, זו לא עשייה חינוכית, זו נתינת יד למעשה פשע בלתי נסלח.