הוויתור על ההכרעה - מחדל לאומי

4 אוקטובר 2004

דני שלום,

לצערי ועם כל הכבוד שאני רוחש ליחידות השטח המעולות של צה"ל, אתה טועה ובגדול. אני מתחייב לך ואשמח לטעות, שהחמאס עומד בקרוב מאד להציג את "ימי תשובה", שאתה כל כך גאה בהם, כהצלחה אדירה שלו זאת בדיוק כמו שהחיזבאללה, בצדק, יצא מנצח ממבצעי האש מנגד בלבנון.

אתה מחמיץ תחום אחד שבלעדיו אין אפשרות לנצח והוא הרצון הבסיסי להכריע, רצון שהוא תנאי הכרחי להצלחה במלחמה וגם במלחמה כנגד הטרור. צה"ל, ביוזמתו ועל-פי תורת "העימות המוגבל" שלו, אם אתה מודע לה, ויתר על הרצון להכריע.

כאשר ראש הממשלה אומר בקולו שלו במוצ"ש האחרון שמטרת המבצע היא "להפסיק לחלוטין את ירי הקאסם והמרגמות" ולמחרת מודיע הרמטכ"ל שבכוונתו להסתפק ב"צמצום" ואתמול בערב מופיע בטלוויזיה מג"ד גדס"ר "גבעתי" ומודיע לעם ישראל ש"אפשר רק לצמצם ואי אפשר להפסיק את השיגורים" והערב מופז, שר הביטחון שכרמטכ"ל אימץ והפיץ את תורת "העימות המוגבל", מודיע לתושבי שדרות ש"אפשר רק לצמצם ולא להפסיק את ירי הרקטות", אזי אתה מבין למה כוונתי. אני לא מבין למה רה"מ לא מגיב בחריפות על דברים אלה של הקצינים ושל שר הביטחון שלו שהם בניגוד להנחיות שלו אבל זה כבר ענין אחר.

אל תתבלבל - אין מדובר בסמנטיקה. מדובר בהלך רוח תבוסתני היורד מהמטכ"ל וממשרד הביטחון הנשלט על-ידי צה"ל, ונלמד כבר יותר מחמש שנים כמערכי שיעור סדורים בכל יחידות צה"ל ובכל מוסדות ההכשרה הצבאית שלו. תפישה זו נתמכת ב"תורה" שקרית, הגורסת, כולל "הוכחות היסטוריות", שבלתי ניתן להכריע צבאית את הטרור והכרעה תתחולל בעיקר בתחום המדיני.

מי שמבלבל אותך ב"אין הנחייה מדינית ולכן כבר ארבע שנים אנחנו לא מצליחים" הוא או שקרן או תמים. הבעיה היא צה"ל ורק צה"ל וחבל שגם אתה השתכנעת, כדבריך, ש"במלחמה נמוכת עוצמה אין הכרעות ברורות, ההישגים תמיד עמומים".

כידוע לך להתפוצץ באוטובוס בירושלים או לההירג במדרחוב בשדרות זה ממש לא עניין עמום ולכן גם ההישגים של צה"ל לא יכולים להיות עמומים בנושא. תנאי לכך הוא שמפקדיו וקציניו הבכירים של הצבא רואים לעצמם, כמו כל צבא נורמלי, חובה אישית ואחריות לאומית לספק ביטחון לאזרחים.

אני חושש, בעצם בטוח, שתפישת ה"עימות המוגבל" שיחררה אותם ממחויבויות אלה. התורה החדשה היא האליבי "המקצועי" לכישלון החמור ביותר של צה"ל מאז שהוא קיים ושקלתי היטב את דברי אלה טרם שכתבתי אותם כאן. מקובל וברור שתהליך ההכרעה מול הטרור נמשך יותר זמן אבל הוויתור המוחלט על ההכרעה, שהפך להנחת יסוד מצד צה"ל בבואו להלחם בטרור, הוא מחדל לאומי / צבאי חמור הרבה יותר ממלחמת יוה"כ.