מוצרי מאפה "בחצי מחיר" (כן - מהמחיר המופקע) או ממחירי מוצרים טריים "בהנחה של 40%" (הנחה ממה?!) אשר ייסבו נזק אדיר לרשת אם לא יימכרו במהלך סוף השבוע או חג.
השנה (ראש השנה 2012) נוצר מצב קיצוני שערב החג הוא ביום ראשון, שגם ככה לא ניזון בגדול ממוצרים טריים ושהחג מסתיים ביום שלישי - במילים אחרות במידה והסחורה לא תימכר - סופה להיזרק לפח.

טוב עשו רשתות השיווק והשכילו להכריז על מחירים מופחתים על-מנת למכור את הסחורה בכול מחיר. לרגע גם אנו נחשפנו ואל דאגה, גם במחירים אלה הרשתות לא ספגו שקל על חשבונן.
לרגע יכולנו לקנות פלפלים בכל הצבעים במקום במחיר של 8.99 שקל לק"ג - רק ב-2.99 שקלים. עגבנייה, מלפפון, בצל ושאר ירקות במחיר של 1.5 שקל במקום ב 4.99 שקל ואת כל מגוון הפירות במחיר של 2.5 שקל במקום במחיר ממוצע של 6.5 שקל לק"ג (המחירים הם של מחסני כמעט חינם בבית שמש).

אומנם שיעור הפחת והאובדן במחלקות הטריות של התוצרת החקלאית גבוה מזה של השימורים ושאר התוצרת היבשה, אולם מדוע לנצל את העובדה שהישראלי אוהב ירקות ופירות?

לפעמים צריך לקחת יוזמה

עד שהתוצרת החקלאית מגיעה לשולחנו של הישראלי, אשר "לא פותח שולחן בלי העגבנייה, המלפפון, הבצל ולאחרונה גם החסה" עוברים שלבים רבים אשר רובם לא נטולי סיכון כלל וכלל. אולם למרבה הפלא עיקר הסיכון הוא של החקלאי ולא של רשת השיווק ועל כן לא ברורה הגישה, מדוע דווקא הרשת היא זו שלוקחת על עצמה את פרמיית הסיכון? ומדוע דווקא היא זו שמרוויחה הכי הרבה בשרשרת הייצור והערך?! מדוע רשתות השיווק מרשות לעצמן להכפיל, לשלש ולרבע את מחירי התוצרת הטרייה?!

טוב יעשו משרדי החקלאות, התעשיה והאוצר אם לשם שינוי - יעזבו את בעיות האגו של מנהליהם ויחליטו על מקדמי מקסימום - במילים אחרות: כמה מותר לרשת השיווק להעמיס מעבר למחיר הקנייה וכל זאת בהתחשב בעיקר בשיעור הפחת של כל מוצר ומוצר. מה עשו כל היועצים למיניהם של ועדות קדמי, טרכטנברג ואחרים, אם דבר כה פעוט לא השכילו להסדיר? מה יעזרו ערימות הדוחות אם בפועל המחירים מופקעים ואנשים רעבים?

הידעתם? שיעור הפחת הכספי הגבוה ביותר בירקות, הוא בפלפל. עד לפני מספר שנים שיעורו הגיע לפעמים גם ל - 25% מכלל התוצרת, בעיקר בשל חיי מדף קצרים יחסית ורגישות של הירק, אולם זנים חדשים שהוכנסו בתחילה לייצוא ובהמשך הגיעו גם לשוק המקומי, שיפרו לעין ערוך בעיה זו.

המצב הכלכלי המורכב והקשה, הפוקד את המשק שלנו מחייב את הממשלה ומשרדיה השונים לפעול ולקחת יוזמה ולא תמיד "לתת לכוחות השוק" לעשות את שלהם, שכן בדרך נופלים, תרתי משמע, לא מעט אנשים ומשפחות, אשר כול מבוקשן הוא - לאכול.