עיתונות המעסיקה את עצמה

בימים האחרונים יש סיקור נרחב ברוב עיתונים בנושא מעריב בעיקר. כולם "יודעים" על ההוא, ורק את עצמם שכחו. בקושי שומעים פה ושם את האמת שמאחורי המשבר הבלתי פתיר בכל העיתונות הכתובה.

יש משהו מאד לא הוגן בגישה הזו. מעריב הנו היחיד שמפרסם מאזנים בגלוי. ניתן לחשוב שאצל האחרים יש חגיגה, ורק מעריב מסובך. ולא כן. במקום להודות שפורמט הנייר ששוקל מחצי קילו עד קילו מדי יום ביומו-מיצה עצמו ואינו רלוונטי יותר - מרכלים זה על זה ומחפשים אשמים.

אני לא חושד בטייקונים שאינם רוצים לנהל את העסק ביעילות. ניתן היה לחשוד כי קיים העדר ניהול כלכלי נאות רק בעיתון ממשלתי. ב"ידיעות" ובמעריב יש טייקון אחד או שנים. בערוץ 10 גם. ודווקא בהארץ בוחשת שלישיה. אחד מרוסיה, השני מגרמניה ומעל כולם שלדון, המספק פרנסה לעיתון שהוא אנטיתזה ל"ישראל-היום".
אז היכן הבעיה?

במקום להודות שהדור הצעיר וגם בני החמישים מאסו בלהחזיק עיתון לא רלוונטי מדי בוקר - אז מחפשים את האשמה בטייקונים, ולא כך.

הפתרון הכלכלי הכי סביר הנו המודל של ה-NYT. מהדורת אינטרנט בתשלום נאות, עיתון אמצע שבוע זול, ורק בסופי שבוע הם גובים את המחיר במלואו. אז אולי אף ניתן לוותר כליל על בזבוז של 200 טון נייר מדי יום באמצע השבוע?

לא חבל על העצים בג'ונגל?