מוכרים קרח לאסקימוסים

סוף סוף, שנים אחרי ייסוד התנועה הרוויזיוניסטית, אחרי שנים של השמצות כלפי מנהיגיה (קיצונים, פאשיסטים, מחרחרי מלחמה, אנטי דמוקרטים, לא נאורים), נפל האסימון לחלק מצאצאי יריביה האידיאולוגיים של התנועה ושל כלל המחנה השמרני (ה"ימני") בישראל: הם מודים שהתנועה הרוויזיוניסטית נחה על אדנים דמוקרטיים וליברליים לעילא.

למקרא החוברת הצנומה שהוציא המכון הישראלי לדמוקרטיה, בעריכת מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס ("על דמוקרטיה, שוויון וזכויות הפרט"), נדמה כי השמאל מכה על חטא ההסתה נגד יריביו. כמעט השתכנעתי, אבל אז קראתי בהקדמה והבנתי, ש"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש", כדברי קהלת. רק האבות המייסדים היו ליברלים; צאצאיהם עדיין במצב צבירה פראי.

טקסט הפתיחה הקצר יכול לשמש תמצית הגזענות המתנשאת של השמאל: "בשנים האחרונות מתבססת בישראל בהדרגה הטענה שהדמוקרטיה במובנה המהותי, דהיינו זו שמעבר למובן הפורמלי של שלטון הרוב - זכויות אדם, שוויון וליברליזם - היא 'ערך של השמאל'... שמי שכן מחויב להם אינו יכול להיות 'ימני'". ומסיימים: "גם ז'בוטינסקי, כמו בגין, היה דמוקרט בכל רמ"ח אבריו, ליברל וחסיד מוחלט של ערך השוויון. משנתו מזימה את הטענה ש'דמוקרטיה וליברליזם הם ערכים שמאלניים'".

משקרים ומכחישים

ואני שואל: הרצחתם וגם ירשתם? מי ביסס את הטענה השקרית הזאת, מי טען ללא הרף שהמאבק התרבותי והפוליטי של השמרנים בישראל הוא "אנטי דמוקרטי", "נגד זכויות אדם"? בדיוק: השמאל הישראלי ואוהדיו בתקשורת ובאקדמיה. כל ניסיון לבקר את הקטכיזם הזה - אמונות היסוד הדתיות של השמאל - נתקל בתעמולה הבזויה הזאת.

קרמניצר ופוקס מוכרים קרח לאסקימוסים. הידעתם? הליכוד וכלל המחנה השמרני הם ליברלים. וואלה! ועוד מתנאים שהם "מפריכים" את הטענה - כאנשי חלם שבנו בית חולים מתחת לחור בגשר. תחילה מוציאים דיבת המחנה הלאומי והשמרני רעה, מפמפמים תחת כל מיקרופון רענן שהוא "אנטי דמוקרטי" ו"סותם פיות" - שלא כמותם, הנאורים - ואז בלוליינות טיפוסית שבים ומכחישים את השקר שטוו ושבעצם מדובר במחנה ליברלי.

רבים - ואני ביניהם - טוענים שנים, שדווקא המחנה השמרני הוא יותר דמוקרטי ופלורליסטי מהשמאל הישראלי. ראו ההרכב החד-גוני בכל מוקד כוח שלשמאל שליטה עליו. המקום הדמוקרטי היחיד הוא הכנסת - ואכן בבחירות מתברר שרוב הציבור אינו שמאל. באקדמיה, בתקשורת, בבית המשפט, בפרקליטות, במכוני המחקר - מקומות נעדרי בחירות - שולטים הנאורים ואינם מתירים לגוון את הסגל. אז באים הילידים ומחוקקים חוקים שהנאורים מכנים "אנטי דמוקרטיים" אבל כל עניינם הוא תיקון העיוותים שהנאורים חמסו בחזקת ידם. בקיצור, הימין והשמרנים לא זקוקים לחוברת ש"תוכיח" דבקותם בליברליזם ובדמוקרטיה.

אני מאמין

קרמניצר מדבר על דמוקרטיה מהותית של זכויות ושל שוויון. אבל כשמדובר בקניין פרטי ביהודה ושומרון, כשמדובר בזכויות מתנחלים, ברמיסת זכויות יסוד כמו ב"הינתקות" - נאלם קולה של "הדמוקרטיה המהותית" הזאת. בנייה בלתי חוקית של ערבים והשתלטות בדואים על אדמות מדינה זוכות להעלמת עין. אכן, החיבור שעליו מקוננת החוברת בין שמאל ל"ערכים ליברליים" כרוך בכך שהערכים הללו הם לשמאל מכשיר פוליטי. ברצותו זה ערך וברצותו - "אנטי דמוקרטיה".

הנה דוגמה לציטוט חלקי, ביחס לשוויון האזרחים הערבים (עמ' 6): "הנני מתגאה בהשתייכותי לאותה קבוצה שניסחה את התוכנית של זכויות לאומיות לכל העמים החיים בתוך מדינה אחת... כפי שהקורא רואה, הרי זה 'אני מאמין' האומר כולו שלום". עד כאן הציטוט מ"על קיר הברזל" המפורסם. הנה ההמשך שלא צוטט: "ואולם, במישור אחר לחלוטין מתייצבת השאלה אם אפשר להגיע להגשמת מחשבות שלום בדרכי שלום. כי הרי דבר זה תלוי לא ביחסנו אל הערבים, אלא אך ורק ביחסם של הערבים אל הציונות".

העורכים עימעמו את ההבחנה בין ז'בוטינסקי ההוגה והתיאורטיקן לבין קריאתו המעשית את המציאות בימיו. הטקסטים בחוברת נכתבו בהקשר היסטורי, פוליטי וחברתי שונה מהמציאות כיום.

במחשבה נוספת, אולי עורכי החוברת לא ביקשו באמת "להפריך" את מסכת השקרים שנטוותה סביב יריביהם האידיאולוגיים, אלא לאנוס באמצעות פרשנותם את תפיסתם הצרה מהי דמוקרטיה. בקיצור, ילידים יקרים, גם אתם "משלנו". מה, לא ידעתם?