אני רוצה לשתף את הקורא בחוויית פגישה עם ידידים אורחים, שבאו לביקור קצר בישראל מהעיר חניה בכרתים, בה ביקרתי לראשונה פני מספר שנים. הייתה זו פגישה עם אורחים, שכל הוויית חייהם מצביעה על גשרים לשלום בין עמים, גשרים לשלום בין דתות. שני ידידים, יהודי ונוצרי, אזרחים יוון, החברים בקהילה "חפץ חיים" בבית הכנסת בעיר חניה.

כשביקרתי בעיר חניה בכרתים, הרשימה אותי במיוחד דמותו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס, שבין שפע עיסוקיו נטל על עצמו בהתנדבות מלאה לנהל את בית הכנסת "חפץ חיים" בשכונה העתיקה של העיר.

ניקולאס עושה את הכל בדרכו הוא. בנועם הליכות הוא עושה את הבלתי יאומן להחזיק את המבנה, ולמעשה לנהל גחלת יהודית לוחשת חיה ונושמת.

זו קהילה, שקשה לה לאסוף מנין לתפילה. בנטל העשייה נעזר ד"ר ניקולאס סטוורולקיס בידידים נוצרים, הגרים בסמוך לבית הכנסת. חלקם הם מבאיו הקבועים של בית הכנסת וחברים במוסדותיו. כך מתאפשר לכל יהודי, שמגיע לעיר התירותית בכרתים, לזַכות עצמו בתפילה בבית תפילה במיוחד בימי שישי, בשבתות ובחגים.

77.000 יהודים חיו ביוון ערב מלחמת העולם השנייה. רבים מהם הושמדו במחנות ריכוז. בעירה חנייה לא נותר אף לא יהודי אחד אחרי מלחמת העולם השנייה.

מתי מעט היהודים החיים היום בעיר הגיעו אליה אחרי מלחמת העולם השנייה. הם הגיעו למקום שנפגע אנושות בהפצצות של חיל האוויר הגרמני ומצאו את בית הכנסת "עץ חיים", שכמעט כולו חרב.

קשה שלא להתרגש מהנכונות של קומץ זעיר של יהודים, שלקחו על עצמם לשחזר את מבנה בית הכנסת, כפי שהיה מאז המאה ה-17 ולשקמו. וזאת גם בסיוע של חברי קהילה יוונים, שאינם יהודים ונוטלים חלק בכל הפעולות התרבותיות כולל מועדי תפילה. בכל העשייה הזו מורגשת ידו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס וידידו, יווני נוצרי, המדבר עברית יחסית קולחת, שניתן להחמיא לה, גם אם פה ושם הוא שוגה.

הייתה זו חוויה קשה לעמוד בבית הכנסת בחנייה ולהתפלל עם כעשרים איש, נשים וגברים יחד, חלקם יהודים וחלקם נוצרים, ולדעת שבמקום הזה לפני 70 שנה רוכזו כל יהודי חניה על-ידי הגסטאפו. על אותם ספסלים ישבו כל יהודי חניה. קהילה שלמה על זקניה, גבריה, נשותיה וטפה - ונשאו תפילה אחרונה, צעקו "שמע ישראל " לפני שיצאו לעיר הנמל הרליקיון. שם הועלו על אוניית מלחמה גרמנית בדרכם לעיר הנמל פיראוס עם עוד שש מאות שבויי מלחמה בריטיים. מפיראוס היו אמורים להמשיך למחנה הריכוז באושוויץ. אבל בנסיבות, שלא ברורות דיין עד היום , האוניה טבעה ואיתה ירדה למצולות-ים כל יהדות העיר חניה עד אחרון בניה.

היום עמוסות ידיו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס עבודה אחרי שני אירועים כואבים של הצתה, שאירעו בבית הכנסת. וזאת לאחר שהספיק לנשום מעט אויר משיקום הנזקים שאירעו ברעידת אדמה קשה בשנת 1994.

כשנכנסתי למקום מספר חודשים אחרי ההצתה השנייה, חשתי הערכה רבה ל"פצצת" האנרגיה של ד"ר ניקולאס, שאינו אדם צעיר, שמצא את הכוח והמשאבים בקהילה כה קטנה להחזיר הכל למקומו , כאילו לא היה הכל חרוך ושרוף לפני מספר חודשים . היה זה מרגש להיכנס לבנין שכולו אומר הוד, בניין החובק בחובו היסטוריה יהודית כואבת ודומעת.

היה נעים להיפגש בתל עם ד"ר ניקולאס סטוורולקיס , אדם שחש מחויבות לקהילה בה הוא חי מחוייבות של עשייה בהתנדבות ובמסירות, הראויה לכל ההערכה.