פרשת השבוע - וירא

עֲרֵי חָמָס
עֲרֵי חָמָס עַל כַּנַָּן עוֹמְדוֹת מוּל יָם
חוֹמְסִים עַּמָּם וּמְשַׁלְּחִים בָּנוּ אִשָּׁם
מַכִּים וּבוֹכִים וְקוֹרְאִים הַצִּילוּ גָּם
סְדוֹם וָעֲמוֹרָה עֲרֵי קֹדֶשׁ לְעוּמָתָם
הָחֲפֵצִים בִּיקָרָם יִשְׁעוּ
לַכָּזָב לָרֶשַׁע וּלְדֶּמַע תַּנִּין
כִּי עֶינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ
וְאָזְנֵיהֶם לַשֶּׁקֶר מַטִּים
וּסְדוֹם לְסוּרָהּ חַזְרָה וַעֲמוֹרָה כְּאָז
לַחְמוֹס חָמָס וְלָשִׂים אֶת עַמָּם לָבַז
רָשָׁע יַצְדִּיקוּ וְצַדִּיק יַרְשִׁיעוּ בַּשַּוְא
וְלֹא נִמְצָא אֶחַד שֶׁלֹא שִׁיחֵת וְנָאַף
וְזֶה אוֹטֵם אֹזֶן וְעוֹצֵם עַיִן
וְהָחָמָס גּוֹבֵר וְשׁוֹלֵט עֲדַיִן
וְעוֹלָם קַם בְּמֶצַח נְחוּשָׁה
לְחַיֵּב עַם עוֹלָם בְִּלי בּוּשָׁה


בפתח האהל בחום היום

בפתח האוהל ישב אברהם מצפה לעוברי אורח לארחם אצלו כדי לקים מצות הכנסת אורחים. זה היה ביום השלישי אחרי שמל את עצמו. חום גופו עלה וגבר בחום היום ולא מש מפתח האוהל, כל עוד לא הגיע אליו אורח לארחו שנאמר: וַיֵּרָא אליו ה' באלוני ממרא. (יח/א) לפי רש"י האורח הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו שבקש לקים ביקור חולים ורבי חָמָא בר חנינא אמר: יום שלישי למילתו ובא הקב"ה ושאל בשלומו. ללמדך עד כמה מצות ביקור חולים חשובה. הקב"ה ראה את אברהם סובל מחום גופו כפי שזה מתואר על יי חכמינו ז"ל: הוציא (הקב"ה) חמה מנרתיקה (מתיקה כלומר, הגביר את להט השמש) כדי שלא ישאר אברהם בפתח האוהל בצפייה לאורחים , כי לא רצה שיטרח באורחים, אלא שאברהם הוסיף לשבת בפתח האוהל. אחרי שמל את עצמו וסובל מחום גופו ומחום היום ולא מש עד אשר ראה: שלושה אנשים נִצָּבִים עליו וַיַּרְא וַיָרַץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה.(יח/ב) . אז נחה דעתו כי הוא מקים מצות קבלת אורחים. הכנסת אורחים היא תכונה שֶׁהִצְטַיְנוּ בָהּ תושבי המדבר, למרות שאלוני ממרא הוא אזור מיושב גם בימים ההם. מכאן שהמקום ואופיו אינם משנים את האדם ואת אפיו. כך שכל אחד מאתנו צריך לחוש את כאב חברו ולגשת לסייע לו או לנחם אותו אפילו הקב"ה בעצמו עשה זאת. וחכמינו אמרו: כי המבקר חולה נוטל מהחולה שישית ממחלתו. כל אדם צריך להתיחס לזולתו בכבוד לבחון את מצבו ולסייע לו, הן סיוע גופני והן סיוע חמרי.

על השליחות

נשוב אל הדברים הפותחים את פרשת וַיֵּרָא שמגלה לנו את להיטות אברהם לקיים מצות הכנסת אורחים, גם כאשר איננו בקו הבריאות ושלא נחה דעתו עד אשר ראה שלושה עוברי אורח שהיו בקרבת האהל בו ישב . ראה אותם: נצבים עליו . על דבר כזה בימינו אנו אומרים בציניות כאשר באים אורחים מבלי שאנו מוכנים לקבלם, "נפלו עלינו פתאום מן השמים" אך כפי שכבר אמרנו אברהם צפה לאורחים למרות חום גופו וחום היום, אלא כאן הדבר המיוחד הוא בתאור בואם של האורחים לפתע הם נופילם עליו מבלילדעתמהיכו באו כי נאמר : נצבים עליו , כלומר ראה לפתע שלושה אנשים שבאו אל פתח האוהל מבלי שנאמר דבר על דרך הגעתם אליו ומנין באו ואיך הגיעו אל פתח אהלו ומדוע שלושה. אלא שאין מקריות בתורה, אברהם לא ראה איך הגיעו האורחים השלושה, האם לא ראה זאת כי אולי היה מטושטש מחום גופו ומחום המדבר ולמה שלושה. רש'י מסביר זאת היטב. מדובר בשלושה מלאכים ולא בבני אדם בשר ודם, לכן גם לא ידע אברהם איך הגיעו אליו ומנין, כי הם ירדו עליו מן השמים ומדוע שלושה, כי היו דרושים שלושה מלאכים כדי למלא את השליחויות שהוטלו עליהם על-ידי הקב"ה. ואכן המלאכים האלה נשלחו אל אברהם כעולה מלשון הכתוב. השימוש בְּפֹעַל ראה נעשה בשתי צורות ושלוש פעמים בשני הפסוקים הראשונים: בפעם הראשונה הפועל וַיֵּרָא מנוקד בצירי מתחת לאות יוד וקמץ מתחת לאות ריש ואילו בשתי הםעמים הנוספות ואחר כך מופיע פעמים וַיַּרְא כאשר האות יוד מנוקדת בפתח והאות ריש מנוקדת בשוא . אומנם בשלוש הפעמים מדובר ברְאִיָּה , אך פעם ראשונה וַיֵרָא זאת במשמעות שהקב"ה נִרְאָה (בנפעל) לו או וַיֵּרָאֶה אליו אליו ה' באלוני ממרא... ופעם שניה אברהם עצמו ראה (בבנין הַפֹּעַל פָּעַל): וַיַּרְא והנה שְׁלֹשָׁה אנשים ... ומיד לאחר מכן וַיַּרְא וַיָּרַץ לקראתם... כאמור הראשונה לביקור חולים. והשניה על-ידי אברהם ראית האורחים, והשלישית להיטות אברהם לקבל את האורחים לקיום מצות הכנסת אורחים . למעשה הכתוב איננו מגלה לנו כי אין מדובר באורחים בשר ודם , אך בהמשך הדברים למדים אנו כי מדובר בשלושה מלאכים שנצבו על אברהם. אומנם הם נראו לו אנשים בני תמותה רגילים אלה ששלושה אלה באו למלא שלוש שליחויות שהקב"ה הטיל עליהם . הי הצריך בשלושה מלאכים למלא שלוש השליחויות כפי מסביר זאת רש"י: הם שלושה לקים שלוש שליחויות מוגדרות מראש: שליח אחד בא לבשר את שרה על הולדת בן את יצחק, שליח אחר להודיע על כונת הקב"ה להפוך את סדום ועמורה והשלישי בא לרפא את אברהם . שלושה לשלוש שליחויות אומר רש"י: שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. הדברים מתבקשים כך מן הכתוב, כי רש"י כהרגלו מבסס פרשנותו על-ידי אסמכתא מן הכתוב עצמו וכך הוא מנמק זאת: תחילה דבר הכתוב עליהם בלשון רבים, "ויאכלו", "ויאמרו אליו" (י"ח/ח,ט) ובבשורה שבה מבשר לשרה נאמר בלשון יחיד : "ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך"(י"ח/י) ובהפיכת סדום נאמר בלשון יחיד:"כי לא אוכל לעשות דבר ... לבלתי הפכי" (י"ט/כא, כב) ובעניין ריפוי של אברהם נאמר ביחיד מדובר ברפאל שהוא קרא ללוט להמלט על נפשו: "ויאמר המלט על נפשך" (י"ט/יז). דברים אלה מסבירים את הצורך בשלושה מלאכים לבצוע שלוש השליחויות.

מי אלה שצעקו וצעקתם הגיעה השמימה

נאמר: כי גדלה צעקתם את פני ה' (י"ט/יג) צעקתם של אֶלּוּ אֲנָשִׁים בסדום מדובר ? ועוד נאמר קודם לכן בְּדַבֵּר ה' אל אברהם: "ויאמר ה' זעקת סְדֹם וַעֲמֹרָה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד" (י"ח/כ) , הלא בהפיכת סְדֹם וַעֲמֹרָה נאמר: וה' המטיר על סדם ועמרה גופרית ואש מאת ה' מן השמים , ויהפך את הערים הָאֵל(ה) ואת כל הככר ואת כל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וצמח האדמה.(י"ט/ כד,כה) יש להניח כי הצועקים חמס ופניהם לשמים היו תושבי סדום ועמורה , כלומר אלה שנחמסו ולא חמסו וגזלו , האם הקב"ה גזר להמית צדיק עם רשע? היתכן. אם הכונה כי רק לוט ובני ביתו צעקו וקולם הגיע השמימה, הרי גם לוט, אשתו ושתי בנותיו, לא נוקו מחטא שנאמר בהמשך ללוט על-ידי המלאך: המלט על נפשך- דַּיֶךָ להציל נפשות, אל תחוס על הממון –אל תביט אחריך- אתה הרשעת עמהם ובזכות אברהם אתה נצל ואינך כדאי לראות בְּפֻרְעֲנוּתָם ואתה נצול. מכאן אברהם סבר שי שצדיקים בסדום ועמורה שצעקו לשמים וצעקתם נשמעה. לכן תמה אברהם ופנה לקב"ה לזכיר לו כי הוא נשבע שאדם בחטאו יומת, ולא ימית צדיק עם רשע, כפי שאמר זאת אברהם בלשונו לקב"ה: האף תספה צדיק עם רשע (יח/כג) והדו שיח שבין אברהם ואלהים נמשך עד אשר התברר גם לאברהם כי לא נמצא אפילו צדיק אחד בסדום. רבה השחיתות ורב החמס ומעשי התועבה כ-"מעשה סדום" . מעשי אנשי סדום ועמורה היו כל כך עד אשר הקב"ה בקש לודא האם אכן כך הדבר שנאמר: ארדה נא (הקב"ה) ואראה הַכְּצַעֲקָתָהּ הבאה אלי עשו כָּלָה ואם לא אֵדָעָה? (י"ח /כא). מכאן שאין לראות בענישה שהעניש הקב"ה את כל יושבי הערים האלה, כענישה קולקטיבית, המפירה את שבועתו שלא יוסיך לעשות במעשה המבול. ועוד מה משמעות הכתוב ארדה נא ואראה כלום הקב"ה שרואה את הכל ויודע כל חדרי בטן, צריך לרדת כדי לדעת הַכְּצַעֲקָתָהּ. אלא מה רש"י מבהיר זה בא ללמד את הַדַּיָּנִים שלא יפסקו דיני נפשות בפסק דין מות אלא בִּרְאִיָּה, כלומר אחרי חקירה מדוקדקת בדבר כמו שהדבר נעשה בדור הַפְּלָגָה (מגדל בבל) שם נאמר: וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל.(נח י"א/ה). אף על-פי כן ראינו כי אברהם מלמד סנגוריה על חַטָאִים ושואל את הקב"ה הגם תספה צדיק עם רשע. ולא חדל מכך עד שלא מצא אברהם בעצמו ולו צדיק אחד בסדום.

בגלל קוצר הזמן אני מביא דברים שכתבתי, לפני שנים אחדות המסכמות את הפרשה כך:

אֵין מְדוּבָּר בְּדִבְרֵי הָגוּת וּמְלִיצָה
כִּי אִם אֹרַח חַיִּים בַּתּוֹרָה נִמְצָא
גַּם הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי הִתְרָחֵשׁ וְקָרָה
בְּסִפּוּר יִצְחַק עִם אַבְרָהָם וְשָׂרָה
וְהָיוּ עוֹד מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵרוּעִים
אַךְ גַּם לֹא חָסְרָה תּוֹעֲבַת רְשָׁעִים
אֶלָּא שֶבַּסּוֹף הַטּוֹב עַל רֶשַׁע גּוֹבֵר
וְנִמְצָא חֶמְלָה וְחֶסֶד זֶה לָזֶה חוֹבֵר
כְּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים
וְכִגְמִילוּת חֲסָדִים בִּלְתִּי נִשְׁכָּחִים
שֶׁיִּסּוֹדוֹת עוֹלָם עָלֵיהֶם נִשְׁעֲנִים.