המחזה שאנו עדים לו בתקופה האחרונה, וביתר שאת בימים האחרונים, הינו מחלוקת חריפה בין קצוות שונות של הציבור שכבר גורם לפילוג, שסע וקרעים גדולים בתוך החברה.
אחד ההיבטים החשובים, שלטעמי לא זכו להתייחסות בתקשורת, הינו ההשפעה המכרעת שיש להתנהלותו של ראש הממשלה במהלך כל התקופה האחרונה, עד להצבעה על תוכנית ההינתקות, על המחלוקות והקרעים הללו.
לאחר העלאת תוכניתו של ראש הממשלה, הוחלט לערוך משאל בקרב מתפקדי הליכוד לגבי התוכנית, כאשר ראש הממשלה הצהיר והתחייב לקבל את תוצאותיו, יהיו אשר יהיו, אך בפועל לא כיבד את מילתו והתחייבותו, ולמעשה פער את הסדק הראשון של הפילוג והקרעים בחברה.
הצעד הבא היה לפטר שני שרים מהאיחוד הלאומי, אשר כל חטאם היה, שדעתם שונה מזו של ראש הממשלה, וזאת על-מנת לאשר החלטה לביצוע ההינתקות.
חברי כנסת שדגלו בעקרונות מצע הליכוד כפי שמובאים באתר האינטרנט של המפלגה, מצאו את עצמם מקוטלגים תחת הכותרת: "מורדים", בעוד שראש הממשלה שלא כיבד את התחייבותו ולא עמד במילתו, נחשב בעיני התקשורת כמי שכל מהלכיו דמוקרטיים.
השיא היה באיום על השרים, שבאם מישהו מהם יצביע נגד התוכנית, יפוטר לאלתר.
מסקנותי הן כדלקמן:
1) אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר. במילים אחרות: אם ראש ממשלה בישראל אינו עומד במילתו ומפר אותה באופן הגס ביותר, אל יתפלא שבתמורה הוא מקבל התנגדות חריפה ודיבורים על סרבנות.
2) לכאורה, ראש הממשלה פועל על-פי החוק. אך רבותי: אי אפשר להפר את מילתך תוך כדי שימוש ציני בחוקי הדמוקרטיה. אין מצב שרמת האינטגריטי והיושרה של ראש הממשלה שואפת לאפס, ובו בזמן הוא מצפה שכולם יישרו קו איתו.
3) אם ראש הממשלה היה עומד בהבטחותיו ומקיים את מילתו, אין לי ספק שהדברים היו מתנהלים באופן חלק הרבה יותר לכל כיוון שהוא.
לסיכום דמיינו את הסיטואציה הבאה:
דוד בן-גוריון: "אני מכריז בזאת על הקמת מדינת ישראל...". כמה דקות אחר כך, אותו דוד בן-גוריון, אומר: "... סתם, לא ממש התכוונתי לדברים קודם. אין לי עניין להכריז על הקמת המדינה".
אריאל שרון צריך לדעת ולקלוט שאינו יכול להצהיר הצהרות בעלות משמעות מכריעה, ואחר כך ללהתנער מהן כאילו היו אויר. ההתנהלות הזו גובה מחיר כבד מכולנו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
