הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   צבא וביטחון  היסטוריה 
N
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
אלי שרביט [צילום: דובר צה"ל]
צבא ובטחון
אלי שרביט (נולד: 13 באוקטובר 1966), איש צבא ישראלי.
עמוס ידלין [צילום: פלאש 90]
צבא ובטחון
עמוס ידלין (נולד: 20 בנובמבר 1951), איש צבא וחוקר ישראלי.
גדעון שפר [צילום: יחסי ציבור]
איש ציבור
גדעון שפר (נולד: 1948), אלוף במיל., מנהל ואיש ציבור ישראלי.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
הם לא מרפים
11/05/2019   |   ד"ר חיים משגב
 
 
 
היכן אלמנט ההפתעה
10/05/2019   |   יוני בן-מנחם
 
 
 
טראמפ והקונגרס נכנסו למאבק חוקתי
10/05/2019   |   איתמר לוין
 
 
 
המערכה בעמק הירדן (ד') הקיבוצים בוזזים
10/05/2019   |   אורי מילשטיין
 
 
 
טילים ומטוסים
10/05/2019   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
על פרשת ניצנים
בית זכרון לבנים, קיבוץ ניצנים [צילום: מיכאלי, 2004]

הדף הקרבי הזה שכתב אבא קובנר הטיל על חברי ניצנים כתם בלתי מוצדק, שבמשך עשרות שנים הם התקשו להסיר אותו. קובנר נהפך בעיניהם לאדם מוקצה מחמת המיאוס. "אני זוכר שקראתי את הדף הקרבי והזדעזעתי", סיפר רזניק, "החזקתי אותו ביד והידיים רעדו לי". רזניק אינו יכול לומר מה זיעזע אותו יותר - תוכנו של הדף או זהות מחברו

>
>
>
>
▪  ▪  ▪
ונתחיל מההתחלה, מה'דף הקרבי' שכתב אבא קובנר והפיצה מפקדת חטיבת גבעתי, ביולי 1948:

כשלון

ניצנים נפלה

עדיין חסר הדוח המהימן. טרם הגיעו לידינו כל הפרטים הנותנים רשות לערוך סיכום קרבי. לא כל שכן לחרוץ משפט סופי. אי לכך לא האשמה אנו באים להעלות, אלא אמירת דברים שהשעה מחייבת מול אסונות העלולים להתרגש עלינו בימים הבאים, בשעה הקרובה. ואם גם יהא הדבר נוקב ואכזרי הכרח הוא להגידו כבר עכשיו, נוכח סכנת הבאות: נפילת "ניצנים" - כשלון הוא. כשלון חמור.

והכישלון לא בנפילת הנקודה.

לא הראשונים בנופלים "ניצנים": כי מעטים מול רבים עמדנו. כי דלים מול כבדי-ציוד היינו. כי אזרחים מתגוננים מול צבא פולשים נערכנו.

כי נקודה בודדת ומבודדת עמדה מול בסיס של טור משוריין.
ושמא לא האחרונה שתינגף, עד לא נבשיל בכוח ציודנו העולה וההולך, כדי הפעלת מלוא המחץ של הצבא העברי לקטול את האויב עד חרמה ולשחרר ישובים מבודדים מהתקפת טרור, ערים - מפחד פצצות, ואת אדמת ישראל כולה - מפולשים ואויב.
כי תבוא שעת העדיפות המלאה, והיא קרובה לבוא, קרובה מאד. אולם עד-עת, עד אז, לא נחדל מלהכות באויב - לבל יקדימונו להשמיד - ביד חזקה, בתבונה רבה, בכוח האין-ברירה, בכוח חירוף-הנפש, בכל העוז העילאי של איש המגן העברי: כמעטים מול פולשים רבים.

כדלים מול אדירי האינטרוונציה (ההתערבות של צבאות הפולשים למדינת ישראל שהוכרזה, ובראשם הצבא המצרי).

ולא יכלו לנו. אל חומת רוחו הבלתי נכנעת של איש המגן העברי נופצו עד עתה כל מזימותיו של האויב. אדמת מדינתנו הקמה בידינו היא. ויתרה מזו.

ואם יש והאויב בנחשוליו גבר לזמן מה על ישוב קטן ונצור - הוא שילם במאות רבות של חללים. אל כל אבן בודדת שלנו הוא הקיז מדמו.

והוא נאלץ לחשוב. ולחשב את מחיר "ניצחונותיו", וזה חשבוננו.
ב"ניצנים" עלול היה האויב, לראשונה, ללמוד - דבר חמור ומפתיע - כי אפשר לו לשבור את חומת ההגנה של ישוב עברי תוך שעות ספורות, להכניעו, ולשבות את לוחמיו.

איך קרה הדבר שכך נפלה "ניצנים" - עדיין סתומה פרשה דרמטית זאת, אך סכנת המערכה פעורה לפנינו: הלוחמים בחזית הדרום, חיילי החטיבה, מגיני הישובים! שעת הכניעה של "ניצנים" - היא שעה של צער רב ושל חשבון נפש עמוק ונוקב - וחשבון נפש מלא אומר: בית - אין מגינים על-תנאי, הגנה - משמע: להכין את ההגנה.
להכין: בכל כוחות הגוף והנפש.

ואם יפקוד הגורל:

טוב ליפול בחפירות הבית מלהיכנע לפולש רצחני.
להיכנע - כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית - חרפה היא: לצאת אל שבי האויב - חרפה ומוות!

זאת ועוד:

בעשרות קרבות, מבחנים ומבצעים, בדם חללים נועזים ויקרים קנינו את האמונה והביטחון הזה כי אנחנו יכולים לעמוד מעטים מול רבים.

בנשק קל ביד נאמנה - מול ציוד כבד יד שכירים.
בבקבוק-מולוטוב ביד נועזה מול טנק עיוור.

כל עוד לא התערער בנו ביטחון זה - ששורשו אמונה בהכרת האדם העברי המגן על ביתו - לא יוכל לנו האויב. לא יוכל!
וככל שנתמיד לעמוד בכל נקודה ונקודה, וככל שנקיז את דמו של המתקיף את עמדות המגן שלנו - כה תקצר הדרך, כה יקרב יום המחץ העברי הגדול.

רק ללחום, ללחום וללחום! בכל האמצעים, בכל התנאים, בלי תנאי, בלי חשבון - בכל כוחות הנפש - כי לנו הניצחון, וקרוב הוא.

הפרשה העגומה של ניצנים

מתוך: רם אורן, המטרה תל אביב. 2004.

"גבעתי - מפקד החטיבה: ראשון העדים (בפני הוועדה שנתמנתה לאחר המלחמה לבדוק את הפרשה) היה סא"ל יצחק פונדק, מפקד גדוד 53 של "גבעתי". הצורך לחזור על הפרשה העגומה של ניצנים העיק עליו. "ידענו כל הזמן שניצנים היא אחד היישובים החלשים ביותר בדרום מבחינת הביטחון. ידענו שבמקרה שיפרצו פעולות איבה, ניצנים תהיה מנותקת משאר אזורי הארץ. מצב הרוח של התושבים בקיבוץ היה רע. הם טענו שמזניחים אותם, שאין נשק, שאין מוקשים, שלאויב יש אפשרות להגיע אליהם כמעט ללא בעיות. הכנסנו לשם שתי מחלקות של חיילים כדי לתגבר את הקיבוץ".

- האם אתה מכיר את "הדף הקרבי" שפורסם לאחר כניעת ניצנים?
- כן.
- האם אתה חושב שהיה צורך לפרסם אותו?
- כן. האווירה בדרום הייתה כזאת שלא היה מנוס מפרסום כרוז ('דף קרבי') שיחזק ישובים אחרים מפני כניעה וייתן לחיילים מוטיבציה להילחם. עם זאת, אי-אפשר להגיד שאנשי ניצנים בגדו. צריך להסיר מהם את הכתם הזה בהקדם האפשרי. היו הרבה הזדמנויות למפקדי "גבעתי" לבוא לאנשי ניצנים, להתנצל, להסביר את המניעים לפרסום הכרוז ('הדף הקרבי'). הם לא עשו זאת.
- האם לדעתך יכולה הייתה חטיבת "גבעתי" למנוע את נפילת הקיבוץ?
- לדעתי, כן. אם היו שולחים תגבורת ומספיק נשק, ההתקפה המצרית עשויה הייתה להיכשל.

העד הבא היה סרן אבא קובנר, מחבר "הדף הקרבי" על ניצנים. בצעדים איטיים נכנס האיש הצנום ושדוף-הלחיים אל הצריף. הוא נשאל מדוע פרסם את הדף הקרבי. תשובתו:

"בחטיבת גבעתי התקבל הרושם שניצנים נכנעה מייד אחרי ההרעשה המצרית. בהרעשה זו ירו המצרים 1500 פגזים על הקיבוץ. לשם השוואה אגיד שעל נגבה הם ירו 6000 פגזים ונגבה לא הניפה דגל לבן. לדעתי, אפשר היה לעמוד בהרעשה הראשונה, אפשר היה גם להדוף את התקפת הטנקים. הזדעזעתי כשהגיעו הסיירים מניצנים, אחרי שברחו ממנה. לא הבנתי איך יכלו לנטוש את העמדה שלהם... ביקרתי בניצנים אחרי שנכבשה מחדש, ושם התחזקה דעתי שהקיבוץ לא נלחם כמו שצריך. את 'הדף הקרבי' כתבתי לא לניצנים, אלא לאלה שעמדו עוד במלחמה. זו הייתה הפעם הראשונה שיישוב נכבש תוך כניעה. הדף הקרבי הוצא גם למען חיילים שטרם עמדו בקרב מול מצרים חמושים. רציתי להבהיר בו שאפשר להתגבר על כישלון. המציאות הוכיחה ש'הדף הקרבי' עודד את רוח הלוחמים."

אחרון העדים היה שמעון אבידן, מפקד חטיבת "גבעתי". הוא אמר דברים ברורים: "לדעתי, ניצנים נלחמה פחות מדי. ייתכן שאילו היה שם מפקד מוכשר יותר, הוא היה מצליח לעצור את המצרים".

כתם בלתי מוצדק

ניסן רזניק בספרו "ניצנים מאפר: סיפורו של חבר הנוער הציוני ממקימי ארגון הפפ"או בגטו וילנה", יד ושם, תשס"ג. 2003.

"דבריו הסתומים משהו, על כי התבטאויות בעניין "ההליכה כצאן לטבח" עלולות להתפרש "כמאבק על כבוד ועל מעמד", קשורים למסכת היחסים המורכבת שהתקיימה בינו לבין אבא קובנר, האיש שהשקפותיו על השואה מזוהות עם הביטוי הזה והאדם שההיסטוריוגרפיה הישראלית של השואה גם מעניקה לו את זכות היוצרים עליו. קובנר ורזניק, אנשים שונים מאוד באופיים ובהשקפותיהם, הכירו בווילנה עוד לפני פרוץ המלחמה. קובנר, משורר בעל אישיות דומיננטית, שיריביו הרבים ראו בו אדם אגוצנטרי ותוקפני, היה מראשי השומר הצעיר בווילנה; רזניק, אדם שגם יריביו ישבחו את צניעותו ונועם הליכותיו, נמנה בווילנה עם ראשי תנועת הנוער הציוני.

אחרי הקמת הגטו הם נמנו, שניהם, עם מפקדת המחתרת שהוקמה בו, אך לא מרדה בסופו של דבר ואנשיה ברחו ליערות. אחרי חיסול הגטו הם שהו, שניהם, עם הפרטיזנים הסובייטים ביערות מסביב לעיר. היחסים ביניהם בזמן המלחמה היו תקינים וחבריים, אך בעשרות השנים שחלפו מאז התקומם רזניק יותר ויותר כנגד העובדה שכל האשראי על פעילות המחתרת נזקף על-ידי כותבי ההיסטוריה ועל-ידי מעצבי זיכרון אחרים לזכותו של קובנר. קובנר נמנה עם חברי מטה המחתרת מיום הקמתה וביולי 1943, אחרי שמפקדה הקומוניסטי יצחק (איציק) ויטנברג נאלץ להסגיר את עצמו לידי הנאצים, הוא מונה למפקדה. בגרסה שרזניק מציג בספרו קובנר מוזז ממרכז האירועים לשוליהם.

רזניק אומר שהצבתו של קובנר במרכז מקוממת אותו משום שאינה תואמת את האמת ההיסטורית. אך ייתכן שיש כאן מניע נוסף. חייהם של קובנר ורזניק הצטלבו אחרי השואה פעם נוספת. זה קרה בארץ, במהלכה של פרשה היסטורית דרמטית שהותירה צלקת בנפשו של רזניק. מאז ועד מותו של קובנר ב-1988 (1987) הם נפגשו פעם אחת בלבד, כאשר רזניק הזמין את קובנר להשתתף בחתונת בתו הבכורה.

הפרשה שקרעה את הקרע בין שני מפקדי המחתרת בגטו התרחשה שלוש שנים בלבד אחרי תום מלחמת העולם. רזניק, רעייתו יהודית, שנלחמה לצדו גם בגטו וגם ביערות, ובתם התינוקת הגיעו לארץ במארס 1947 והשתקעו בניצנים, קיבוץ שהוקם על-ידי תנועת "הנוער הציוני" מצפון למקום שבו שוכנת היום אשקלון.

בתחילת מלחמת השחרור הטיל הצבא המצרי מצור על הקיבוץ. ב-7 ביוני, אחרי שפינו מהמשק את הילדים ואת רוב הנשים, ובתום קרב קשה שנהרגו בו יותר משלושים לוחמים ישראלים, החליטו חברי ניצנים להיכנע. 104 מחברי הקיבוץ, ורזניק ביניהם, הובלו לשבי בקהיר.

לא הקרב ולא השבי גרמו לצלקת בנפשו של רזניק, אלא דווקא המסמך ('הדף הקרבי שכתב קובנר) שחבריו הציגו לפניו כאשר שב מקהיר. ההחלטה להיכנע וללכת לשבי כונתה בו "חרפה". מחבר המסמך לא רק הוקיע את חברי ניצנים אלא הציג אותם ברמז עבה כמי שבגדו במדינת ישראל ובצבאה. מהמשפט המעורפל שחתם את המסמך אפשר היה להבין שמחברו קורא להטיל על השבויים עונש מוות. מחבר המסמך היה אבא קובנר והמסמך היה "דף קרבי" שחולק לחיילי חטיבת גבעתי שלחמה באזור. חיבור הדף הקרבי היה משימתו העיקרית של קובנר בתפקידו כקצין התרבות של חטיבת גבעתי.

"שעת הכניעה של ניצנים", כתב שם קובנר, "היא שעה של צער רב ושל חשבון נפש עמוק ונוקב, וחשבון נפש מלא אומר: בית - אין מגינים על תנאי (...) טוב ליפול בחפירות הבית מלהיכנע לפולש הרצחני. להיכנע - כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית - חרפה היא (...) לצאת אל שבי הפולש - חרפה ומוות!"
הדף הקרבי הזה הטיל על חברי ניצנים כתם בלתי מוצדק, שבמשך עשרות שנים הם התקשו להסיר אותו. קובנר נהפך בעיניהם לאדם מוקצה מחמת המיאוס. "אני זוכר שקראתי את הדף הקרבי והזדעזעתי", סיפר רזניק, "החזקתי אותו ביד והידיים רעדו לי". רזניק אינו יכול לומר מה זיעזע אותו יותר - תוכנו של הדף או זהות מחברו. "חברים שלי בניצנים אמרו לי מהרגע הראשון שהם משוכנעים שהעובדה שאני הייתי בין ההולכים לשבי השפיעה על קובנר בכתיבת הדף". רזניק אומר כי במשך שנים ארוכות סירב לקבל את הטענה הזאת ודבק בטענה המקובלת יותר, בעיקר בין יריביהם של קובנר ושל מפלגתו מפ"ם, שלפיה כתיבת הדף נבעה בעיקר ממניעים פוליטיים-מפלגתיים."

"כמעט ללא גירוי עיתונאי"

יעקב אחימאיר בחדשות בן עזר מס' 695, דצמבר 2011

"אגב העיסוק בפרשת נפילתו של קיבוץ ניצנים, במלחמת השחרור, רצוני להוסיף עוד כמה פרטים על פרשה כואבת זו, כמי שערך כתבה לטלוויזיה על הנושא, בשנת 1983.

באותם ימים הוחלט בצה"ל להקים חטיבה חדשה, דובר על כך שחייליה של החטיבה החדשה יהוו כוח המונחת מן הים. נקבע כי שם החטיבה יהיה "גבעתי". אם כן, החלטתי להכין כתבת-דיוקן על מפקדה הראשון של חטיבת "גבעתי", הלוא הוא שמעון אבידן. שוחחתי עימו בטלפון, ואמרתי לו כי מוטב שאצלם את הכתבה, עימו, באתר או אתרי קרבות של "גבעתי", ממלחמת השחרור.
אבידן אמר לי נחרצות, כדרכו: "נצלם בניצנים."

סברתי כי יציע שנצא, עם צוות הצילום, לגבעה 69, למשל, אבל הוא אמר לי, חד-משמעית: "ניצנים."

אני מודה כי פרשת נפילתו של קיבוץ ניצנים הייתה זכורה אז במעורפל. אבל לקראת צילום הכתבה התכוננתי ועשיתי "שיעורי בית". נוסח 'הדף הקרבי' שכתב אבא קובנר, קצין-התרבות [קרי: הפוליטרוק"] של החטיבה, כבר היה טבוע בתודעתי. הגענו לקיבוץ. ככל שאני זוכר, הרי עברו מאז יותר מעשרים וחמש שנים, רק חברי קיבוץ בודדים הבחינו בשמעון אבידן, ובצוות הצילום, כשהם משוטטים בירכתי הקיבוץ ומצלמים. כמעט ללא כל גירוי-עיתונאי שלי, אמר שמעון אבידן כי אין הוא מתחרט, ולו כהוא זה, על הדף הקרבי שכתב אבא קובנר, אשר ביזה את חברי הקיבוץ שהלכו בשבי. אם זכרוני אינו מטעני, נימק אבידן את הנוסח החריף, המשפיל, של הדף הקרבי בכך שהיה צורך "לעמוד", בכל מחיר, מול הצבא המצרי המתקדם לעבר תל אביב.

אבל בתשובות לשאלות חוזרות ונשנות שלי, לא שינה אבידן את אופי דבריו, ואני זוכר היטב את המבטא ה"יקי" של דיבורו.
באחד מימי שישי, בתוכנית "יומן השבוע", שודרה הכתבה. מיד פרצה סערת רוחות אדירה, בעקבות השידור. פרשת ניצנים צצה ועלתה מחדש, ובסערה. נוכח סערת-הרוחות, האשים אותי אבידן בעריכה מגמתית של דבריו. במילים אחרות: בעיוות הדברים שאמר לי בחולות ניצנים. מובן כי לא כך היה. לא סילפתי. אבא קובנר, אז, סרב להגיב על הדברים, שהרי הוא מחבר ה"דף הקרבי" האומלל. חברי הקיבוץ דרשו משמעון אבידן כי יתנצל, ובסופו של דבר הגיע אבידן שוב לניצנים לשיחת גלוית-לב, נוקבת, עם חברי ניצנים בחדר האוכל. אני זוכר כי עיתון "על המשמר" הקדיש עמוד שלם, או שניים, לדיווח מפורט מאוד על המפגש הטעון. ושוב, [במפגש עם חברי ניצנים] האשים אותי אבידן בעיוות הדברים שאמר לצוות הצילום, ולי מראיינו, בניצנים.

כדי לאזן את דבריו של אחימאיר המובאים כאן, כדאי לקרוא אצל דינה פורת, מעבר לגשמי – על עמדתו ונימוקיו של שמעון אבידן. אין ספק שיש הבדל בספר בעמודים 275 ו-276. חשוב לומר שאבידן אכן האשים בדבריו בפני אנשי ניצנים את עושי הסרט, קרי אחימאיר, בסילוף האמת, בין אם חשב כך באמת ובין אם רק רצה להרגיע את זעמם של אנשי ניצנים.

הפצעים שטרם הגלידו

ד"ר ניר מן בראיון עם יצחק פונדק בן ה-98 באתר הארץ 2011.

"מאז מלחמת העצמאות מדממים בי שני פצעים שטרם הגלידו", אומר פונדק. "הם כואבים לי עד כדי כך שבצוואתי קבעתי שחלקת הקבר שלי תהיה צמודה לקבר האחים של 30 חללי מלחמת העצמאות בבית העלמין בקיבוץ ניצנים". אשתו, מאשה, נטמנה שם לפני תשע שנים.
על הפצע הזה, היחס למגיני קיבוץ ניצנים שנכנעו, כבר ניסה פונדק לכפר לפני שנים, כשביקש את סליחתם ויצא למערכה ציבורית לטיהור שמם. "היישוב הושמץ ללא הצדקה", הוא חוזר ואומר. "לא הייתה שום סיבה שקיבוץ ניצנים ייפול בקרב, אבל גם אני אשם בכך".

מדוע?

"מפני שכמג"ד צעיר חסר ניסיון לא פעלתי מספיק בתוקף מול מפקד החטיבה, כדי שיתגבר ויחזק את ניצנים".

למה הוא לא עשה זאת מלכתחילה?

"מפני שניצנים היה מתנועת הנוער הציוני ולא מהשומר הצעיר. המח"ט, סגנו, שני מג"דים בגבעתי, קצין האפסנאות, הפוליטרוק קובנר - כולם היו מ'השומר הצעיר'".

ונסיים בהבנה שפרשת כניעת קיבוץ ניצנים ונפילתו בידי הצבא המצרי, ותגובתם החריפה של מפקדי חטיבת 'גבעתי', שנכתבה ב'דף הקרבי' המפורסם, הייתה פרשה כאובה מאד, והדיה הקשים, מלאי העלבון, ימשיכו להטריד מנוחה עוד שנים רבות.

תאריך:  07/11/2012   |   עודכן:  07/11/2012
אלישע פורת

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
על פרשת ניצנים
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
אורי פ
7/11/12 20:55
2
ראיס-פוטין-בוטוקס
7/11/12 21:56

תגובות בפייסבוק


רשימות קודמות
באחרונה נזדמן לי לפגוש את "אחד שיודע". כן, כן, את אותו יודע כול אלמותי. הנסיבות לא חשובות, די אם נציין שזו הייתה פגישה בנסיבות חברתיות. באותו מפגש היה מיודענו נסער וטרוד. תמיד הוא טרוד. הוא הרי נמצא בכל עת בכל זירה ולא פחות חשוב, הוא מצוי בכל עניין. תמיד בתזזית, תמיד בעין הסערה.
07/11/2012  |  מנחם מרקוביץ'  |  מאמרים
חברות רבות נתקלות במהלך התפתחותן בקושי להגדיל את היקף המכירות שלהן. זהו קושי הנובע מחוסר במשאבים נדרשים (כסף) עבור פעילותן. זו עשויה להיות השקעה במו"פ, בפרסום ומיתוג, או בשכירת דרג ניהול ביניים איכותי לכלל הפונקציות הארגוניות. הקושי של חברה עסקית לממן פעילות עסקית מתבקשת בה, נובע מהיעדר מסה-קריטית בהיקף פעילותה.
לא נזקקתי לתוצאות המדגם, ולא לתוצאות האמת, כדי לקבוע מי הפסיד: ישראל כבר הפסידה. הגורם העיקרי הוא ראש ממשלת ישראל, אשר הפך את ישראל מקונצנזוס לבעיה. ההימור של נתניהו על רומני לא היה הימור סתמי. הוא איבד את שיקול הדעת כי הוא מחויב לשלדון אדלסון יותר מאשר למדינת ישראל ולאזרחיה. כעת, זה כבר לא משנה אם ישב בבית הלבן דמוקרט או רפובליקן. מה שחשוב זה שבמעון ראש הממשלה לא ישב נתניהו!
07/11/2012  |  דן אלון  |  מאמרים
הטורקים כיום מניחים שהתשעה הללו שנהרגו - חוסלו בכוונה, ואם יש לשער שאכן כך קרה,הדבר מותר ע"פ החוק הבינלאומי לחסל טרוריסטים.
07/11/2012  |  יהודה דרורי  |  מאמרים
מאז נבחר לנשיא, ובניגוד להבטחותיו, לא פסק פרס מעיסוק בנושאים מדיניים, תוך התערבות בנושאים שנויים במחלוקת. הדבר בלט במיוחד בתקופת כהונתו של נתניהו. הוא הצהיר השכם והערב כי חייבים להתקדם לקראת הקמת מדינה פלשתינית וכי יש לסגת מחלקים גדולים משטחי יו"ש. גם את האזכרה להרצל ניצל השנה להצהרה כי ההתנחלות בשטחים מיושבים היא הסכנה הגדולה ביותר למדינה היהודית.
07/11/2012  |  אדוה נוה   |  מאמרים

פורומים
היסטוריה
צבא וביטחון
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
Enhanced Ecommerce - מעקב אחר מסחר אלקטרוני
כתיבת המומחים
דרכון פורטוגלי - האם אתם זכאים?
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
בי פטנט פתרונות מיוחדים
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט