ב-29 בנובמבר מגיש יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, את הבקשה לעצרת האו"ם לשדרג את מעמד הפלשתינים באו"ם ולהכיר ב"פלשתין" כ"מדינה משקיפה" שאינה חברה (כיום היא "ישות משקיפה"). המהלך הפלשתיני רווי סמליות היסטורית ובעל משמעות רבה לעתיד.
ב-29 בנובמבר 1947 (כ"ט בנובמבר) החליטה עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל-מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה), ונקבע, כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. החלטת עצרת האו"ם סללה את הדרך להקמתה של מדינת ישראל.
כיום חברות באו"ם 193 מדינות. בקשת הרשות הפלשתינית תזכה לרוב בעצרת האו"ם ו"פלשתין" צפויה להיות המדינה ה-194. הפלשתינים מייחסים לכך משמעות סמלית רבה, לנוכח החלטה 194 של עצרת האו"ם מדצמבר 1948 העוסקת בבעיית הפליטים הפלשתינים במהלך מלחמת העצמאות. סעיף 11 בהחלטה 194 קובע כדלהלן:
- "...הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית. בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ישולמו פיצויים לפי עקרונות המשפט הבינלאומי ... על ועדת הפיוס לסייע לשיבתם למולדת (repatriation), יישובם מחדש וכן לשיקום הכלכלי והחברתי של הפליטים..."
מדינות ערב וההנהגה הפלשתינית התנגדו להחלטה 194 של האו"ם משום ההכרה הסמויה בה במדינת ישראל. אולם לאחר זמן הפכה החלטה זו לדגל במאבק הפלשתיני ולתביעה למימוש שיבת הפליטים וצאצאיהם לבתיהם ולרכושם בשטח מדינת ישראל, ובלשון אחרת להביא לפינוי האוכלוסיה היהודית מ"פלשתין" ולהפיכתה של מדינת ישראל למדינה פלשתינית.
האגודה לזכויות האזרח מבהירה את המשמעויות המדיניות והמשפטיות של הצעד הפלשתיני. בנייר עמדה שפרסמה צוין בין היתר כי:
-
"המעמד של מדינה משקיפה אינו מעוגן במגילת האו"ם ומבוסס על החלטות עבר של האו"ם. כיום רק לוותיקן יש מעמד כזה. בעבר, הורשו מדינות משקיפות להצטרף לאמנות בינלאומיות, לרבות אמנות זכויות אדם. מדינה משקיפה רשאית גם להצטרף לארגונים בינלאומיים, לקיים הליכים בפני בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג (ICJ), וכן מעמדה בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) עשוי להשתנות".
"בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג (ICJ): בית הדין עוסק באחריותן של מדינות ואינו עוסק באחריותם של פרטים, והינו בית המשפט הבינלאומי הבכיר והחשוב ביותר מבין הגופים השיפוטיים הבינלאומיים. הבאת נושא לדיון בו דורשת את הסכמת שני הצדדים".
"בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC): בית הדין הפלילי עוסק באחריותם של פרטים למעשים המהווים פשעים בינלאומיים. במידה והמדינה הפלשתינית תצטרף לבית הדין הפלילי תחול סמכותו על מעשים הנעשים במסגרת הסכסוך הישראלי-פלשתיני: ראשית, על פלשתינים החשודים בביצוע פשעים בינלאומיים; ושנית, על פעולותיהם של חשודים ישראלים המתבצעות בשטחי המדינה הפלשתינית. סמכות זו תחול באופן ישיר ומתמשך, בניגוד למצב הקיים כיום, אבל רק על פשעים או חשד לפשעים שבוצעו לאחר הצטרפותה של המדינה הפלשתינית, אם תוכר ככזו לצורך האמנה שמכוחה פועל בית הדין".
"הצטרפותה של המדינה הפלשתינית, אם תוכר, לבית הדין הפלילי הבינלאומי, עשויה להפוך את ההתנחלויות לסוגיה של משפט בינלאומי פלילי. זאת לאור הסעיף בחוקת בית הדין הקובע, כי העברה, בין אם ישירה או עקיפה, של אוכלוסיית המעצמה הכובשת לשטח הכבוש, מהווה פשע מלחמה. המשמעות היא כי עשוי להיפתח הפתח להעמדה לדין של ישראלים האחראים להקמה או הרחבה של התנחלויות".
אבו מאזן אינו מסתיר את כוונותיו, העולות בקנה אחד עם הניתוח המשפטי של האגודה לזכויות האזרח. הוא חזר והבהיר, כי המהלך נועד בראש ובראשונה לאפשר לפלשתינים להשיג הכרה בינלאומית בקווי 67' כגבולות המדינה הפלשתינית ולהעביר את הסכסוך עם ישראל למגרש של המשפט הבינלאומי. הווי אומר: כל ישראלי שמעורב ב"כיבוש" בהיבט צבאי, מדיני, כלכלי או אחר יהיה נתון לתביעה משפטית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
המהלך הפלשתיני מסמל את היציאה ממסלול הסכמי אוסלו. הנחת היסוד הישראלית סברה, שניתן להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינים על בסיס הנוסחה של אדמה תמורת שלום. המהלך של אבו מאזן משנה את המציאות המדינית ומקבע נוסחה חדשה: אדמה תמורת כלום. הפלשתינים מעוניינים לכפות על ישראל נסיגה מלאה לקווי 67' מבלי שהדבר יותנה בוויתור מדיני כלשהו מצידם, ומנקודה משופרת זו הם יעלו את תביעתם לשיבת הפליטים. תוכנית השלבים שאישר אש"ף ב-1974 לחיסולה של מדינת ישראל קורמת עור וגידים בעצרת האו"ם.
לאסטרטגיית השלבים שותף גם חמאס, שראשיו אומנם רואים בארגון פתח ובאבו מאזן יריב ואף אויב, אך אין הם מתנגדים ליהנות מפירות המהלך המדיני באו"ם. ראוי להקשיב קשב רב להלך הרוח הדומיננטי בזירה הפלשתינית, החש את פעמי הגאולה ואת שחרורה הקרוב של פלשתין מידי היהודים בזכות האביב האיסלאמי. השבוע חזר ראש ממשלת חמאס (בדומה לרבים אחרים) על בטחונו ביכולת הפלשתינים והערבים להחזיר את תל אביב וירושלים לידיים מוסלמיות, וציין את חשיבותו של אזור יהודה ושומרון בהכרעתה הסופית של "הישות הציונית" משום מיקומו הגאוגרפי וקרבתו לערים המרכזיות של ישראל. אלה שזלזלו בגבולות בני הגנה מימין (התנחלויות עדיפות על ביטחון) ומשמאל (נסיגה תביא שלום) עלולים למצוא עצמם בגבולות 67' שהזכירו ל
אבא אבן את גבולות אושוויץ.
מדוע צווח חסן נסראללה מן הבונקר ומה זה אומר על הכוח של דבריו? 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
