כפי שחזיתי בשיחתי האחרונה, אבו מאזן מוכן עכשיו להיענות להזמנת נתניהו למו'מ 'בלי תנאים מוקדמים' - לאחר שקבע בעצמו, חד-צדדית, את ה-א-מ-א של התנאים המוקדמים: הפיכת עצמו לכביכול-מדינה. רמאללה משנה עכשיו את שמה מ-"רש"פ" ('רשות פלשתינית', כפי שהוגדרה ב
הסכם אוסלו), כלומר גוף שלטוני שאינו ריבון, ל-"מדינת פלשתין", וכך גם קראו במקהלה ההמונים בכיכר מנרה ברמאללה: עכשיו אתה נשיא של מדינה!
אם ראש ממשלת ישראל יישב מול האיש הזה למו"מ עכשיו, זה עצמו, עוד לפני שתיאמר אפילו מילה אחת, יהווה הכרה בסטאטוס החדש של האיש ושל מה שהוא מתיימר לייצג. זה גם ישמש כוויתור על הזכות לבטל את הסכם אוסלו שקמה לנו עקב הפרתו על-ידי הצד השני, וכך ייווצר מצב עקום ומעוות, בו הצד המפר משתחרר מהתחייבות חוזית שאינה נוחה לו, נשאר עם בילעו בפיו וגם ממשיך ליהנות מיתר חלקי ההסכם שקיומם כדאי לו. אותה שעה הצד המקיים נפגע על-ידי ההפרה, ובכל זאת נשאר מחויב לאותם החלקים של החוזה שהצד פורע החוק מעוניין בהם. המצב המביש הזה אינו מחויב על-פי החוק, הצד המקיים - במקרה זה ישראל - הוא שהכניס את עצמו לתוך העמדה הנחותה הזאת!
זו הרוח שבה ניסח ראש הממשלה סמוך לישיבת הממשלה את תשובתה-תגובתה של ישראל לאתגר הפלשתיני החצוף. הייתה כאן הפרה יסודית של הסכם אוסלו, אמר, ולכן - וכאן היה המקום לומר 'לכן אנו רואים את ההסכם הזה כבטל ומבוטל' - אבל את זאת לא אמר, כי אם:" לכן אנחנו דוחים את החלטת עצרת האו"ם"... וכך הוליד הר ההפרה הפלשתינית ציוץ ישראלי מול האו"ם, לא מול העבריין, מפר ההסכם.
ברוח זאת קצבו גם את "העונש" הסמלי, של קיזוז כמה מאות מיליוני שקל, לשם פירעון חלקי של חוב ענק בגובה מיליארד שקל, בעיקר לחברת החשמל. לא הייתה זאת החרמה של הכסף. שר האוצר הקפיד להדגיש שזה רק 'קיזוז' של חוב, פעולה חשבונאית הנעשית במסגרת המחוייבות החוזית.
כך בדיוק מצוטט דובר משרד החוץ, יגאל פלמור, ב'ניו-יורק טיימס' מיום 28.11.12: "ישראל תמשיך לדבוק בהסכמים עם הפלשתינים ותפעל 'לפי הספר'. ישראל תנקוט רק באותם אמצעי נגד, ככל הנראה בתחום הפיננסי, שלא יפרו הסכמים כתובים כלשהם". את הדברים האלה מצטטת הכתבת, איזבל קרשנר, יום לפני ההצבעה באו"ם, וזאת כשלעצמה איוולת גדולה: הלא אם היה סיכוי כלשהוא להרתיע מישהו מלהצביע עם הפלשתינים, היה זה כשישראל מודיעה שתבטל את אוסלו עקב הפרתו על-ידי הערבים, לא תשב למו"מ עם מי שמעתה יהיה נציג של מדינה, כי זה ייחשב כהכרה, תספח את אזור C, תנתק את קשרי הכלכלה עם רמאללה וכל שיח ושיג עם כל פונקציונר של הכביכול-מדינה, ואף תגביל את תנועותיהם וכל תנועה אליהם. לו חששו בעולם מתגובה כזאת, היו משתכנעים שהצעד הפלשתיני באו"ם עלול לקבור סופית את "השלום", ועימו את הסיכוי שאי פעם תהיה להם מדינה אמיתית. איום כזה שלנו היה מתקבל על הדעת, שהרי אפילו נייר המכתבים שלהם ישא מעתה את הכתובת "מדינת פלשתין", וממילא כל התכתבות עימהם תיחשב כהכרה. מי היה יכול לדרוש זאת מאיתנו? לכן היה סיכוי כלשהוא שאיומים אמינים מסוג זה ירתיעו. ואכן, בתחילה משרד החוץ השמיע קולות רמים, אך העולם כבר הורגל שירושלים מבלפת וערב ההצבעה, כאמור, הסירה ישראל את האיום במפורש.
היכן החברתיים משדרות רוטשילד?
בגין אמר "יש שופטים בירושלים". נוכח הפשלה הבינלאומית הזאת - והכוונה אינה לעצם הצבעת הרוב הערבי האוטומטי באו"ם, כי אם לתגובה הישראלית העלובה, המבולבלת והאנמית - ניתן לומר: אין מדינאים בירושלים!
אגב אורחא גם קיבלנו הצצה, כמה עלובה התנהגות הממשלה כלפי השונאים שלנו ברמאללה: מה פירוש שחוב של מיליארד אינו נגבה, אם לא - שאנחנו מספקים להם חשמל חינם! וזאת, כשחברת החשמל במצב של קריסה כלכלית, והצרכן הישראלי נאלץ לשלם מכיסו את החשמל לאויביו. היכן כל ה"חברתיים", משדרות רוטשילד ועד לרשימות החדשות לכנסת הצצות כפטריות, למה הם שותקים? איזו מהומה היו מקימים, לו התברר שממתנחלים לא גבו חוב של מיליארד שקל?!
התגובה ב'ה' הידיעה של נתניהו הייתה לכאורה בניית 3000 יחידות דיור, מהן 600 בגוש עציון, 200 בקרני שומרון, 750 בעיר אריאל. כמובן שהיישובים שמחים, אבל יש שלושה קוצים באליה הזאת:
ראשית, גם החלוקה הגיאוגרפית וגם דברי ההסבר הרשמיים מטעם נתניהו מדגישים: ההקצבה הזאת היא ב-ת-ו-ך הגושים, כלומר - כ-90% מן השטח עדיין נתניהו משאיר לכורת הפלשתיני.
שנית, מה עומד מאחורי המספרים האלה? למשל, שלירושלים הקציבו 250 דירות בגבעת זאב ו-1000 דירות בפסגת זאב ובגילה (כל המספרים לקוחים מ'
ידיעות אחרונות', 2.12.12). הלא זאת איננה בנייה תקציבית, ממשלתית. היום אין דבר כזה. מדוע איננו שומעים, שלמשל בראשון לציון התירה הממשלה בניית כך וכך דירות? כי בשום מקום בארץ, כמו בכל העולם, אין צורך בהיתר ממשלתי כדי לבנות. רק בערי יו'ש ואפילו בירושלים, למרות שהינה טריטוריה ישראלית לכל דבר, הבנייה אינה חופשית, כלומר - יש עדיין הקפאה עד היום הזה, והבשורה שהתבשרנו היא הסרה חלקית של ההקפאה הזאת, הפעם כעונש לשלטונות רמאללה.
שלישית, השימוש בהתיישבות בארץ ישראל - שביחד עם קיבוץ הגלויות הינה קודש הקודשים של התקומה הציונית וגם מצווה דתית גדולה כשהיא לעצמה - כעונש לזרים, מביך ויש בו מן הזילות. ההתיישבות על כל שעל בארץ ישראל היא זכות טבעית המוקנית לעם ישראל משחר ההיסטוריה, היא האמצעי והיא המטרה, והיא צריכה להתנהל כמעיין המתגבר, ערך בפני עצמו ולא לצרכים שאינם מן העניין.
וזה מביא אותנו אל העיקר. הבסיס להצבעה באו"ם, כמו הטיעון הבלתי פוסק של הערבים שגם כיכב בנאומו של אבו מאזן בפני העצרת, הוא פשוט: ליהודים אין ולא היו מעולם כל זכויות על פלשתין וירושלים. ככובשים של טריטוריה זרה הם כפופים לאמנות הבינלאומיות המחייבות בין היתר - שלא ליישב בשטח הכבוש אזרחים של הכובש. "אדמות המדינה" בשטח כבוש אינן אדמות של מדינת הכובש. הן שייכות למדינה הכבושה, אשר יום אחד עתידה לשוב לשלוט על נחלותיה, על אוצרות הטבע שלה, על המחצבים והעתיקות. ואכן, הפלשתינים תובעים לעצמם את המטבעות של המרד היהודי ברומאים, את נרות החרס ועליהם המנורה היהודית, והכל מכוח היותם ה ם כביכול הריבון החוקי של ארץ ישראל שגורש בכוח הזרוע על-ידי הפולש היהודי הישראלי. 138 המדינות שהצביעו בעד אימצו לעצמן את העמדה הזאת.
עברתי על דברי התשובה של שגרירנו באו"ם, פרוסאור, ונוכח האמור בהם לא הייתי מתפלא על התוצאה העגומה, גם אלולא ידעתי שרוב הקולות בעצרת מונחים בכיסיהם של הערבים, בין כך.
הנה עיקרי הדברים שנאמרו בשמנו, במענה על ההאשמה החמורה שאנחנו גזלנים אלימים, כובשים ומבצעי טיהור אתני.
קשר בין 4,000 שנה
פרוסאור פתח בשיר הלל לשלום כערך מרכזי בחברה הישראלית. הזכיר, שמגילת העצמאות מושיטה יד לשלום. עבר להתגעגע לביקורו של סאדאת בירושלים שמלאו לו 35 שנים, ומדוע אין סאדאת פלשתיני. אח"כ עבר לצטט מדברי נתניהו יום קודם במרכז בגין: שישראל רוצה שלום, אך בתנאי שיובטח ביטחונה, יכירו שהמדינה היא יהודית ויודיעו על סיום הסכסוך; שהשלום יושג רק על יסוד הסכמת הצדדים, לא על-ידי האו"'ם, ושום החלטת או"ם אינה יכולה לנתק את הקשר בן 4000 השנים בין העם לארץ. עד כאן ציטט פרוסאור מדברי רוה"מ ולהלן המשיך וסיפר, איך לפני 65 שנים האו"ם הצביע בעד 2 מדינות, אנחנו הסכמנו והפלשתינים סירבו; שבקמפ דייוויד ובאנאפוליס הצענו להם הצעות מרחיקות לכת והם דחו אותן; שפרקנו יישובים ועקרנו אלפי אזרחים והם הפכו את עזה לבסיס טרור וירו טילים; שאבו מאזן מסרב להוציא מפיו "2 מדינות ל-2 עמים", שלא יתפרש שישראל שייכת לעם היהודי;
שירושלים הייתה בעלת אופי יהודי לפני שלרוב ערי העולם היה אופי בכלל; שהרש'פ אינו שולט על עזה, ובה 40% של הפלשתינים; שיש כאן הפרה יסודית של הסכם, לפיו הכל אמור להיות מוכרע רק במו"'מ ישיר; וגם - שההחלטה תקשיח את עמדות הפלשתינים ותעורר ציפיות בלתי ריאליות.
עד כאן פרוסאור וישפוט הקורא, האם זאת התשובה המתבקשת על הטענה שגזלנו את הארץ מן הפלשתינים?
אם נותני ההוראות לפרוסאור לא ידעו את התשובה הנכונה, הם היו יכולים לעיין בדוח השופט
אדמונד לוי, אשר ועדתו הגישה להם עם כפית בפה את התשובות המתבקשות: שלפלשתינים לא הייתה מעולם מדינה כאן, ולכן לא יכולנו "לגזול" את הארץ מ-ה-ם. וגם - שלכל הכובשים שקדמו לנו כאן לא היו זכויות על הארץ, ולכן אין לנו כל חיוב בינלאומי כלפי "ריבון קודם". ואת החוסר הזה בתובע חוקי על הארץ מילא חבר הלאומים בכתב המנדט שהועיד לפחות את כל מערב הירדן לעם היהודי כבית לאומי על בסיס זכויותיו ההיסטוריות, ולערבים הבטיח רק את זכויות הפרט האזרחיות והדתיות.
ולא עוד, אלא שסעיף 80 במגילת האו"ם נוסח במיוחד כדי להבטיח שהחלפת חבר הלאומים באו"'ם לא תגרע מן הזכויות שהובטחו לעם היהודי במנדט, ובתוכן הזכות להתיישבות צפופה על הקרקע. ולכן, ההתנחלויות הן חוקיות ועם ישראל אינו יכול להיות כובש בארצו.
מדוע לכל זה אין זכר בדברי השגריר?
ראיתם אי פעם אדם שהאשימו אותו בפשע פלילי חמור, והוא משיב במליצות ריקות שאינן לעניין? מי שכך עונה, חזקה עליו שהוא אשם ותשובה יותר טובה אין לו. לחלופין - אם בכל זאת הוא חף מפשע ואינו אומר זאת, סימן שהוא מופרע בנפשו או לוקה בשכלו.
אחרי ישיבת הממשלה נמסר רשמית מפיו של ראש הממשלה:
"לעם היהודי זכות טבעית, היסטורית וחוקית למולדתו ולבירתו הנצחית, ירושלים. למדינת ישראל כמדינת העם היהודי יש זכות ותביעה לאזורים שמעמדם שנוי במחלוקת בארץ ישראל. על כן אנו מחליטים לדחות את החלטת עצרת האו"ם. אין בה כדי לשנות את האזורים השנויים במחלוקת, אין בה כדי להקנות כל זכות, ואין בה כדי לגרוע מזכויות כל שהן של מדינת ישראל והעם היהודי בארץ ישראל... ההחלטה האמורה לא תהווה בסיס למו"מ עתידי..."
יש הבדל ניכר לטובה בטקסט הזה. ניכר בו שמנסחו קרא את דוח לוי ומודע לזכויות העם היהודי, בדגש על העם היהודי, על הארץ. אם כן, מה קרה? מדוע לא קיבל פרוסאור הוראות לדבר כך? מדוע אין זו עמדתה הרשמית של הממשלה? מדוע אין קמפיין ממלכתי עולמי להסביר כ-ך את הקייס שלנו? ומדוע הזגזוג הזה? מדוע אין זאת עמדתנו הקבועה?
איך תדבר ואיך תנהג ישראל בימי ההכרעה הצפויים לנו במצב החדש שמתהווה לנגד עינינו? זה תלוי הפעם בבוחר הישראלי. הלוואי ויהיה מודע לאחריותו.
