להפסיק את הטירוף של שנאה

טירוף של שנאה חסרת מעצורים משתולל תקופה ארוכה ביציעי מגרשי הכדורגל והכדור סל. השבוע מפלס השנאה עלה מדרגה, כשהוא גלש בעוצמות מבחילות לתוך המגרש, כששחקנים מככבים בכדרורי שנאה מבעיתה, והפרקט הפך לזירה של השתוללות יצרים של אלימות מילולית מטורפת , והייתי מוסיף בלתי נסלחת..

כדי להוציא שחקן יריב משווי משקלו מתחמנים תיחמוני פרובקציות של אלימות מילולוית ,שתזמיו התפרצות מדליקה יצרים של שנאה כדי לפוצץ את המשחק בדלק של משטמה ומהלומות אגרוף.

הטקטיקה של הוצאת שחקן יריב מהריכוז על-ידי השמעת עלבונות לוחשות, כמו: "אתה אפס", "אתה לא שווה שום דבר" ועד גלישה לפגיעות אישיות אחרות הפכו לשגרה במערכת הספורטיבית, וחבל שכך.

קפיטן של קבוצה עונד סרט מייצג ומחליט, שהוא יוציא את יריבו מהרגיעה הספורטיבית במלים: "בן זונה:", נאצי אבא שלך "ואולי נסתפק רק בשני חיצי אמירה מנאצת ,שנועדה להדליק תחרות בהרי געש בוערים, בהרי געש שורפים וחורכים את החינניות שבספורט ואת החיוניות שבו.

אין נקיים ואין צדיקים בטירוף הזה, הוא הפך לדיבוק מסוכן בשיח הציבורי, ובמגרשי הספורט הוא תפס תאוצה מוגברת, המבהמת את החברה שלנו ולמעשה גם מסכנת אותה. מלים כמו: "נאצי" "שאבא שלך ימות מסרטן", כשהן מככבות במשחק ספורט, הופכות את הספורט לביב מצחין, המבייש אותנו כחברה.

כשיציע "אדום" או "צהוב" נוהם נהמה גזענית מגדפת באירוע, שנועד להיות ספורטיבי, יש להפסיקו מייד!!! אסור לחדשו!!!!
רק מערכת משפטית תקבע מה יעלה בגורלו של עימות מילולי או פיזי שמצא לעצמו משכן כבוד באירוע ספורטיבי נורמטיבי, כי אין מאומה בין הנהמות האלו ובין ספורט. שחקן המבזה בנאצות משפילות שחקן אחר, אסור לו להמשיך להופיע באירועי ספורט.
איזה ערך ספורטיבי יש למשחק ספורט, הממשיך להתנהל, כשביציעים מקהלות של אוהדים מתחרות ביניהן בהשמעת נהמות גזעניות האחת לכתובתה של רעותה.

אני מקווה, שמעמד החרטה הכנה, בו השמיע שחקן מוערך את צערו על מעשה הנבלה, לו הוא היה שותף, בכנותו שחקן של קבוצה אחרת "אתה נאצי", "תחלה בסרטן" יהיה גם רגע המפנה, שייחלץ סוף-סוף את הספורט הישראלי מביבי השנאה והאלימות המילולית המצחינה.

ואת השורות האלו אני כותב גם מתוך געגועים להיותי שחקן כדור סל בליגה לנוער בראשית שנות החמישים בהפועל "אמיר "תל אביב ותקופת מה בהפועל "הצבי" תל אביב , כאשר הלכתי ברגל וקצת בטרמפים למגרש של הפועל תל אביב שהיה בחצר "גמנסיה שלווה".