כאזרח במדינת ישראל הייתי מעוניין לדעת כיצד היה שר החינוך,
גדעון סער, מתייחס כלפי מורה, מנהל בית ספר או מפקח פדגוגי במערכת החינוך, שיועץ משפטי לממשלה היה קובע בעניינו: "כי סגירת התיק הפלילי מחוסר ראיות מספיקות אינה תעודת הכשר ציבורית".
כאזרח במדינת ישראל הייתי מעוניין לדעת כיצד היה שר החינוך, גדעון סער, מתייחס כלפי מורה, הניצב בכיתה מול עשרות תלמידים, אם היועץ המשפטי לממשלה היה תובע, שיש להעמידו לדין רק "בסעיף פעוט וחסר ערך", על מרמה והפרת אמונים.
איך היה נראה בעיני הציבור שר החינוך, אם היה יוצא בהצהרת תמיכה המרעיפה דברי שבח למורה, שאומנם מחוסר ראיות הוא לא יועמד לדין על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גם לא יועמד לדין על
הלבנת הון והטרדת עד, הוא יועמד לדין רק בסעיף "קטן" ו"חסר ערך" כמו הסעיף : מרמה והפרת אמונים בתיק אחר.
איך היה נראה בעיני עצמו אותו שר חינוך, העונה לשם גדעון סער, אם היה מצהיר, שאין כל סיבה שאיש חינוך יעזוב את משמרתו החינוכית במערכת החינוך, ואף היה מוסיף הצהרות תמיכה במי שעליו להתמודד עם תביעה של מרמה והפרת אמונים.
זו תעודת עניות לשר החינוך בישראל ששלח שפע של דברי שבח וחנופה לכתובתו של שר, שיועמד לדין על מרמה והפרת אימונים והחליט לגמד את האשמה.
גדעון סער החליט שהוא מברך את
אביגדור ליברמן לתפארת החינוך בישראל. כמוהו עשה גם
דוד רותם, ראש וועדת חוק ומשפט, לתפארת החוק והמשפט. חבל שהחברה הישראלית התבזתה ב"מופת הערכי והחינוכי" שביזו אותה שר חינוך בישראל ויושב-ראש וועדה שעניינה הוא רק החוק והמשפט.