עתידנו עם ביבי-ליברמן בשלטון

מאז חברו נתניהו וליברמן לזוגיות מופלאה, כדרכם של זוגות מאוהבים ומתאימים זה לזה, זכינו בכמה תוצאות של הזוגיות הזו: הכרזת הבנייה בשטחי E1, שחרור רשמי של מעל 1,000 חרדים משירות צבאי, דחיית חוק הריכוזיות (העשירים במצב נפלא), חוק הרווחים הכלואים (העשירים במצב נפלא - משלמים פחות), כמעט סגירה של ערוץ 10 אחרי שכבר סוכם ושולם ונחתם. ראש הממשלה, בלחץ ציבורי, הפסיק מהבוקר את ההתעללות בערוץ 10 לקראת פתרון (?).

בנוסף בוטלה אתמול (16.12.12) חתימה על חוזה "שמיים פתוחים" שהיה מביא תיירים לישראל ומאפשר לישראלים לטוס בזול. שוב בעלי חברות התעופה הישראליות חוגגים. למה הם זוכים לכל הקופה? תשובה: מדיניות ביבי-ליברמן. ראש הממשלה, למרות חדוות הזוגיות, לא מטפל בשביתת האחיות ובסבל האזרחים החולים. למה שיטפל? זה לא מגזר העשירים או המתנחלים או החרדים. זה לא במסגרת הטיפול שלו.

ביברמן טוב לישראל?

מי שחושב שהחלטות הזוג יעשו טוב למדינת ישראל ולאזרחיה, שיתכבד להצביע בקלפי לזוג הנאהבים החדש. במקביל נערך בעיתון הארץ סקר על-ידי חברת המחקר מידע שיווקי סי.איי בהנהלת נעם רז ומירב שפירא, בנושא "אם הייתה לך אפשרות, האם היית שוקל לעבור לגור בארץ אחרת?". תוצאות הסקר ראויות לתשומת לבו של כל ישראלי ולאלה היושבים בשלטון.

המגמה הסטטיסטית בישראל היא כי ישראל הופכת למדינה ימנית יותר, מדינה שבה אוכלוסיה גדולה חיה במאה ה-21 מבלי לדעת שום תחום שבעולם מלבד תורת ישראל. זו אוכלוסיה שאינה מתפרנסת וחיה על חשבון הציבור, שהוא הישראלים העובדים, הלומדים, המשלמים מיסים וגם משרתים בצבא ובמילואים במקום אותם לומדי תורה. לא כל ישראלי לומד ועובד, משרת ומשלם מס רוצה לפרנס את לומד התורה.

בנוסף, הדמוגרפיה בישראל נוטה לצמוח במגזרי החרדים והערבים - אוכלוסיות עניות החיות על חשבון המדינה - עובדה שאינה מלהיבה בדיוק את אלה העובדים, לומדים, משלמים מיסים וכולי. אנחנו חיים יותר ויותר במדינה של סתימת פיות, של משכורות עלובות לאקדמאים (לא כולל מנהלי בנקים ומנכ"לי חברות מסוימות).

איזה עתיד מצפה לנו?

ועוד לא הזכרנו את מערכת החינוך, שאם משווים אותה למערכות חינוך באירופה ובאמריקה - שלנו רחוקה מהן מרחק ענק. וגם לא הזכרנו את אין סיכוי לקנות דירה למשפחה בשנים הקרובות; את אין סיכוי לתחבורה ברמה מערבית; את הביטחון האישי שהוא לא משהו; הביטחון הכללי שמבטיח לנו עוד סיבובי "עמוד ענן", אולי טיפול קטן באירן שתוצאותיו לא ישוערו.

אז איזה עתיד מחכה לנו בעצם? ובכלל - ביברמן הכריזו מלחמה על כל העולם. אנחנו נגד אירופה, נגד טורקיה, נגד אובמה ונגד בעצם כל דבר. אנחנו תמיד צודקים וכולם רוצים להשמיד אותנו, כמו בתקופת השואה (דברי ליברמן).

מה מגלה לנו הסקר העצוב הצופה עתיד?

תוצאות הסקר: 37% מהאוכלוסיה היהודית בישראל שוקלים להגר ממנה. בעלי השכלה אקדמית והכנסה גבוהה שוקלים לעזוב יותר מאחרים. כ-54% ממצביעי השמאל שוקלים לעזוב לעומת 26% ממצביעי הימין. הסיבה העיקרית לרצון לעזוב היא כלכלית: 55% מאלה השוקלים להגר רוצים לעשות זאת בגלל הקושי להתקדם כלכלית. 48% מהשוקלים להישאר נשארים בגלל רצונם להישאר ליד המשפחה.

שיעור המעוניינים לעזוב גבוה במיוחד בדרום המדינה! שיעור זה גדול יותר מאשר בגוש ן דן, שם הוא עומד על 38%. 40% מהאזרחים בגילאים 49-30 סבורים שעתיד ילדיהם לא ישתפר לעומת מצבם שלהם. כ-50% מהחרדים ומהדתיים - יותר מכל פלח אוכלוסיה אחר - סבורים שעתיד ילדיהם יהיה טוב יותר. לעומתם, רק 35% מהמשתכרים מעל השכר הממוצע סבורים כי לדור הבא יהיה פה עתיד טוב יותר.

הנטייה להגירה מישראל היא לא דבר חדש במדינת ישראל. בכל ההיסטוריה של הישוב היהודי ושל מדינת ישראל היו גלי ירידה. הפעם הגל לא קיים, כי רק 2% בטוחים לפי סקר זה כי הם באמת יעזבו את הארץ. המחאה של קיץ 2011 ותוצאותיה האפסיות, היא כנראה אחד הפרמטרים של ייאוש, לכל אלה המפנטזים על עזיבה. המחאה הייתה תקווה לשיפור, לעליית ערכו של האזרח התורם לחברה, ניסיון לשיפור זכויותיהם של החלשים בחברה. האנשים שיצאו להפגין לא השפיעו. שום דבר לא השתנה בתחומים הבעייתיים.

חצי מהצמד עומד למשפט

50% מהצמד המיועד לשלטון (ליברמן) עומד למשפט על עבירות מרמה והפרת אמונים במה שמכונה "פרשת השגריר בבלארוס". נראה כאילו אין היום דבר חשוב יותר לישראל מלבד סיום מהיר של משפט ליברמן שיוציא אותו "נקי ומגוהץ". אין שנה אצלנו בה לא נשפט איש ציבור ופוליטיקאי בעבירות מסמרות-שיער. ברור שליברמן הוא כרגע צדיק כל עוד לא הוכחה אשמתו. אבל בישראל סטנדרט ההתנהגות של מנהיגים או אנשי ציבור מסוימים (חלקם מבלים כרגע מאחורי סורג ובריח) הוא סטנדרט שלא מקובל בעולם נקיון-הכפיים.

למי שייבחר לשלטון תהיה עוד משימה: להשאיר בארץ את הצעירים האקדמאים, המשכילים, ובעלי המקצועות השונים, אלה שלמדו במוסדות הגבוהים (אוניברסיטאות, טכניון וכדומה) ששירתו בצבא ובמילואים, שמשלמים מיסים ותורמים למדינה כאזרחים פעילים, יצרנים, תרבותיים ומובילים. זו לא חוכמה להגיד "מי שרוצה לעזוב - שיילך", צריך מנהיגים אחראים שישימו לב לתופעה משמעותית זו.