איני מומחה לדיני עונשין אבל כתב האישום שעתיד להגיש היועץ המשפטי להגיש נגד ח"כ
אביגדור ליברמן נראה מהבחינה המשפטית "היבשה" תמוה. לא אתפלא אם הטענה הראשונה שיטענו פרקליטיו של ליברמן תהיה הטענה לפיה כתב האישום על פניו אינו מגלה עבירה. אם עבירה על החוק אין בו קל וחומר שאין קלון, אלא אם כן הפרשן משה הנגבי גילה אפשריות פרשניות חדשות לפיהן ניתן להטיל קלון גם ללא עבירה. אם תתקבל הטענה לפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה פלילית הרי שהקלון בפרשה יהיה נחלת היועץ המשפטי לבדו.
למה? - נתחיל בעובדות כפי שפורטו בכתב האישום. השגריר בן אריה מסר לח"כ ליברמן מידע שאסור היה לו למסור על החקירה וזאת ב10.2008. אין טענה לפיה ציפה השגריר לקבל גמול או קידום עקב הסיוע לליברמן שהרי בשלב זה היה ליברמן ח"כ רגיל ורק לאחר הבחירות מונה לכהן כשר החוץ ב-3.2009 .
בשלב זה מאשים כתב האישום את ליברמן שמינה את בן אריה כיועץ במטה המדיני- אין כתב האישום טוען שעל ליברמן כשר היה להעבירו מתפקידו במשרד החוץ, או לפטרו בשל המידע הידוע רק לשניהם. אין כתב האישום טוען שהיה על ליברמן למסור את המידע על התנהגותו הבלתי חוקית של בן אריה עם כניסתו לתפקידו ואכן דומני שאין חובה כללית על אזרח לדווח שנעברה עבירה.
כתב האישום בחלקו המהותי מאשים את ליברמן בכך שנמנע למיידע את וועדת המינויים שדנה במועמדותו של בן אריה לכהונת שגריר בלטביה בעובדה שהשגריר עבר על החוק וכן שנמנע מלמסור מידע זה לוועדת השרים שאשרה את המינוי. במילים פשוטות
כתב האישום מייחס לליברמן עבירה על דרך של מחדל אי מסירת מידע, או אי סיכול המינוי על-ידי מסירת המידע שהיה לו. ממה שזכור לי מלימודיי ומעיון בחוק העונשין, על-מנת להרשיע אדם בביצוע עבירה על-ידי אי עשייה- מחדל צריך להצביע על כך שקיימת חובה חוקית בדין, או בחוזה לעשות מעשה. לכל עבירה המבוצעת על דרך מחדל חייב להיות מקור חובה המחייב את העושה לבצע פעולה. האם ישנה הוראה חוקית או חוזית שחייבה את השר ליברמן לגלות את המידע שברשותו? כתב האישום אינו מגלה לנו ואני איני מכיר הוראה כזו.
האם יש במחדלי ליברמן משום הפרת אמונים? - כאן התשובה קשה יותר כי עבירת הפרת האמונים עדיין לא הוגדרה כראוי בפסיקה ובוודאי לא בקשר לפעולות המבוצעות בעיקרן על דרך של מחדל. בעניין "שבס" נקבע כי במצבים מסוימים פעולה בניגוד אינטרסים יכולה להיחשב כהפרת אמונים אולם ליברמן כלל לא נמצא במצב של ניגוד אינטרסים. עבירה של ניגוד אינטרסים צופה להווה ולעתיד ולא לעבר. בהיעדר טענה שבין ליברמן לשגריר נרקמה עסקה כלשהי, או שהייתה לו מחויבות כלפיו, לא ניתן להצביע על אינטרס של ליברמן בקידום המינוי, או על פגיעה אפשרית בו אם לא יקודם המינוי של בן אריה לתפקיד שגריר בלטביה.
אי בהירות ההגדרה של עבירת הפרת האמונים הביאה להצעה לניסוח חדש של העבירה בתזכיר הצעת חוק משנת 2009. גם כשאני מעיין בהגדרות החדשות המוצעות איני מצליח לאפיין את התנהגות או ליתר דיוק מחדליו של ליברמן בפרשה כעבירת הפרת אמונים.
משהו בסיטואציה מזכיר את האבחנה הקיימת במשפט בין ידיעה פרטית של השופט לבין ידיעה שיפוטית. כאשר שופט יודע עובדה חשובה הנוגעת לעניין המתברר בפניו, אך מדובר בידיעה פרטית שאינה נחלת הכלל, אסור לו לעשות שימוש במידע זה או להסיק על בסיס המידע הפרטי מסקנות כלשהן. מה שליברמן ידע על השגריר הוא ידיעה פרטית שנמסרה לו (תוך הפרת חוק מצד השגריר) בנסיבות פרטיות לחלוטין - האם היה זכאי בכלל לעשות שימוש כלשהו במידע זה? התשובה כלל אינה פשוטה. תשובה חיובית לשאלה יכולה להוות פתח לשלילת זכויות על בסיס של ידיעה פרטית של בעל הסמכות וזה יכול להיות מקור לעיוותי דין רבים.
הסיטואציה אליה נקלע ליברמן כשר ביחס לשגריר הייתה בכל מקרה סיטואציה מורכבת מאד וככול שאני מהרהר בה אין תשובות פשוטות ביחס לדרך ההתנהגות הנכונה מצד שר במקרה כזה. כאשר אין תשובות ברורות עדיף להימנע מהעמדה לדין פלילי ובוודאי לא לשאוף להטלת קלון.
השר ליברמן ויתר על חסינותו ואולם נראה לי שיש מקום גם לברר האם לא חלה במקרה זה החסינות המהותית שחבר כנסת אינו רשאי לוותר עליה ודומני שראוי כי הכנסת תיתן דעתה גם לנושא זה.
