צודק
נפתלי בנט בטענה שלא כל פקודה חייב חייל למלא. האם חייל חייב לציית לחוק שבעיניו הוא נטול כל בסיס מוסרי? התשובה היא, שאם אכן משמעות הבסיס המוסרי הוא הרג של אזרח תמים חסר ישע שאיננו מסכן אותך (בניגוד לפקודת חיסול של מי שמסכן את חייך או חיי תושבי מדינתך) - יש לשקול בחיוב לסרב למלא פקודה כזו. הנאצים מילאו פקודה לרצוח אזרחים יהודיים תמימים וחסרי ישע. חייל בצבא הגרמני שמילא פקודה כזו - היה חייב לסרב לה. כך גם חייל ישראלי שיקבל פקודה להרוג אזרחים תמימים חסרי ישע. כך היו צריכים לנהוג חיילי צה"ל בקבלם פקודה לטבוח בתושבי כפר קאסם הערבים, אזרחי המדינה (29 באוקטובר 1956).
לעומת זאת, נושאים כמו - סירוב לשרת בשטחים שלדעת המסרב אינם שייכים למדינתו, או אף סירוב לגרש אזרחים מביתם - אינם יכולים להיתפס כשווים, מבחינת המוסר האנושי, להֶרֶג אזרחים תמימים חסרי ישע. סירוב כזה כמו בשני הנושאים האחרונים הוא בלתי נסבל, במיוחד בתנאים בהם נמצאת היום מדינת ישראל, הזקוקה יותר מכל לאחדות וחוסן רוחני.
יש אומנם לציין כי חופש המצפון הוא זכות-אדם מוכרת בתפיסות המוסר הפילוסופיות כמו גם במשפט הבינלאומי: האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (1966) קובעת זכות זו בסעיף 18(3) לאמנה. סעיף 18 נמנה על אותם סעיפים שמדינה שהיא צד לאמנה איננה רשאית לגרוע מן המחויבות להוראותיהם גם בשעת חירום (ר' סעיף 4 לאמנה). ישראל היא צד לאמנה מאז 1991 ומחויבת להוראותיה. יכול לפיכך אדם פרטי המשרת בצבא לסרב לפקודה הנוגדת את מצפונו, כשהוא מוכן לשאת בעונש המוטל על חייל בגין סירוב פקודה.
שונה לחלוטין המצב כאשר מדובר באיש ציבור ובמיוחד במנהיג תנועה גדולה כמו המפלגה הדתית-לאומית.
צפיתי בראיון של
ניסים משעל מול נפתלי בנט בערוץ השני. בנט אמר מה שאמר בצורה ברורה, אם כי משעל היה אכן בוטה ותוקפני באורח בלתי נסבל. אבל הצהרתו של בנט - בין שנכשל בלשונו ובין שהתכוון למה שאמר - איננה יכולה לעבור לסדר היום. אסור להשלים עם שום רמז לסרבנות בצה"ל שנובעת מדֵעה פוליטית של איש ציבור על גירוש אזרחים מבתיהם או משירות בשטחים שלדעתם עלינו לצאת מהם. אסור להשלים עם זה, גם אם מלבישים זאת בניסוח עדין וגם אם הדובר התכוון לכאורה רק לעצמו.
שכן יש לזכור שבנט איננו אדם פרטי אלא מנהיג תנועה לאומית גדולה בעלת זכויות רבות, שבניה מהווים היום מוקד עוצמתו של צה"ל. הצהרה של מנהיג כזה, שהוא אישית היה מסרב פקודה לגרש יהודים מבתיהם, מהווה אור ירוק לצעירי תנועתו המבינים מזה שגם הם יכולים (אולי אף צריכים) לסרב לפקודה מסוג זה, מה שחמור לא פחות ולא יותר מאשר לסרב פקודה לשרת בשטחי יהודה ושומרון. כל סירוב כזה, משמאל ומימין, מערער קשות את חוסנו של צה"ל בפרט ואת חוסנו של עם ישראל בכלל, מכניס פילוג, מונע אחדות ומעודד את אויבינו המאיימים לחסלנו להתקיף אותנו.
פילוג וקרע עמוק בעמנו הוביל תמיד בהיסטוריה שלנו למלחמות אחים, לחורבן ולשואה לאומית. צריך ללחום בכל כוחנו במי שמעודד מגמה נוראה כזו המאיימת על קיומנו אף יותר מהגרעין האירני.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
