"מנהיג חלש חסר כל אחיזה בשטח, אפור ונטול כריזמה, אדם נעדר יכולת לקבל החלטות" - אלו רק מקצת מההגדרות שנתנה התקשורת הישראלית בהסתמך על תדרוכי גורמי הערכה וביטחון על אנואר סאדאת בימים הראשונים שלאחר מותו של שליט מצריים, גאמל עבד אל-נאצר. ההמשך ידוע. החלטה דרמטית לפתוח במלחמה נגד ישראל, בתיאום מלא עם סוריה - היריבה הגדולה - כדי לפרוץ את מחסום הסטטוס-קוו בסכסוך (ישראל המשיכה באותה עת בקלישאה של "אין עם מי לדבר"), ולאחריה המהלך של נכונות לעשיית שלום עם ישראל - אחד הצעדים המשמעותיים ביותר באזורנו, אם לא המשמעותי ביותר. סאדאת התגלה כמנהיג חזק המרושת היטב בציבוריות המצרית, כריזמטי, בעל חזון ויכולת יוצאת דופן לקבלת החלטות.
אפיונו של סאדאת בתקשורת הישראלית מזכיר בהרבה יותר מרמז את דרך הצגתם של מחמוד עבאס (אבו מאזן) ואחמד קריע (אבו עלא) בימים אלו. חלילה לנו מלטעות שוב בהערכת שכנינו. המחיר עלול להיות יקר ובדם.
אל לה לישראל לטרפד את הפיכתם של אבו מאזן ואבו עלא לסאדאת של שנת 2005. חלון הזדמנויות קצר נוצר עם הסתלקותו של ערפאת. אבו מאזן ואבו עלא אינם משתפ"ים של ישראל, ובוודאי שאינם סוכניה הרדומים. השניים הם קודם כל פטריוטים פלשתינים שנושאים על גבם כבר יותר מ-40 שנה את המהפכה הפלשתינית. עמדותיהם לגבי הסדר הקבע ברורות וידועות. הם לא קיבלו על עצמם את עמדות ליברמן ואף לא את אלו של שרון, או אפילו של רבין ופרס לגבי הסדר הקבע. הם עומדים על גבולות 67' ללא שינויים. הם דורשים פתרון לבעיית הפליטים. השניים לא הפכו ולא יהפכו לחברי התנועה הציונית, אלא ישארו חברי הארגון לשחרור פלשתין. כן, הם רוצים שלום. הם חושבים שהאינתיפדה המזויינת גרמה נזק גדול לעניין הפלשתיני, הם מתנגדים לטירור. הפתרון לסכסוך, לטעמם, חייב להתבסס על שתי מדינות לשני עמים על בסיס קווי 67' החיות בשלום אך גם בכבוד זו לצד זו.
חלון ההזדמנויות שנפתח קצר וייחודי. אסור לנו להחמיצו. חזרה על מנטרות של העבר והצבת דרישות חסרות סיכוי רק יעמיקו את הסכסוך ויביאו להמשך שפיכות הדמים. להנהגה הפלשתינית הפוטנציאל להגיע להסדר, הגמישות האינטלקטואלית הנדרשת להשיגו והיכולת לממשו. אל לישראל לסגור את החלון. עלינו לפתוח את הדלת לצאת מעזה ולהתחיל לדבר.
_________________
הכותב משמש יועצו של שמעון פרס
| תאריך: |
11/11/2004
|
|
|
עודכן: |
11/11/2004
|
|
|
דאגת אב לביתו תחת מטחי האזעקות 
