זן הולך וזן בא זו רשימתי האחרונה במסגרת זו לפני הבחירות, אשר יתקיימו בעוד 10 ימים. בגליון שבת הבאה 'תורו' של ח"כ (עדיין!)
זבולון אורלב לכתוב במדור זה, ושמורה לו זכות 'המילה האחרונה'. זו גם ההזדמנות להודות לו על עשרות רבות של שנות פעילות ציבורית ענפה, ממדריך בני עקיבא עד לשר בישראל וח"כ מצטיין, דרך יד-ימינו של זבולון המר ז"ל, מנכ"ל משרדי ממשלה, יו"רות המפד"ל וארגוני סעף נוספים. תקוותי וברכתי שימשיך לתרום מכישוריו ונסיונו במערכות החיים הציבוריים בעם ישראל ובמדינת ישראל, כנציג אותנטי של הציונות הדתית במיטבה מן הזן שהולך ונכחד מן העולם. כאן המקום לפרגן ולהצדיע לאורלב גם על המכובדות והאצילות-אבירות בה 'קיבל את דין הפריימריז' לרדת מן הבמה לטובת 'הזן האחר'.
מותג חדש?
כאמור, זן הולך וזן בא, ובבחירות דהשתא מתמודדת ציונות-דתית מזן חדש, הנוסק בסקרים וממריא כנראה לאופקים אשר לא שערום קדמוני עסקנינו. וה'אופקים' אינם מספר המנדטים אלא כנראה גם מארג מפלגתי-תנועתי חדש אשר יסלול את הדרך למיקום אחר של הציונות הדתית על המפה החברתית והלאומית בישראל. סקרי דעת הקהל נוטעים בי תחושה כי חל שינוי 'יישותי' במותג הקרוי 'ציונות דתית', המסומל היטב בשינוי שם המותג ל'הבית היהודי'. שימו לב; נמחקו שתי המילים הטורדניות במקצת, לחלק מן הציבור הרחב; ה'ציונות' הנשמעת ארכאית ולא מודרנית (לפחות מבחינת המינוח). את מקומה תפס 'הבית' הפחות יומרני, פחות תובעני ויותר חברתי והתחברותי. המילה השניה שנדרסה, 'הדתית', נשמעה לאזניים מסוימות כמצמצמת וכ'מפחידה', וכ...נתונה ל'שלטון הרבנים'. היא הוחלפה במילת 'היהודי', הקורצת יותר לזהות; פחות מחייבת, יותר לאומית מתורנית.
כמי שמחשיב עצמו ל'לא-שמרן' אינני מבכה עבר שנשפך, אלא רואה במותג החדש המתהווה לנגד עינינו ביטוי למציאות עכשווית, שיש עמה ברכה מרובה (בצד צללים. כרגיל), ואשרינו שזכינו וכו'.
הצדעה
והנה המצג המשתקף לנגד עיני; חניכי הציונות הדתית ומוסדותיה התברגו (יותר יפה לומר: השתלבו) עמוק בכל מערכות החיים במדינה, ותפסו עמדות מרכזיות מכח כישוריהם, ולאו דוקא כ'שליחי המפלגה'. חובשי כיפות סרוגות וסורגותיהן הפכו למשמעותיים - מכח עצמם - בכוחות הביטחון, במדע, בכלכלה, ברפואה, בתקשורת, במשפט, בתיירות, בתעשיה, במימשל, בתרבות ובכל פינות החיים. חלקם חובשים וחובשות כיפות ו'כיסויים' בלתי נראים, או ממוזערים, אבל החינוך הערכי שספגו הטביע את חותמו ונתן את אותותיו; בדרך כלל הם ערכיים, חדורי מוטיבציה ומוכנים להשקיף גם מעבר לאינטרס האישי והנהנתני. והם גם לאומיים ('הבית היהודי')!
האהדה בסקרים למותג 'הבית היהודי' היא הצדעה לאומית רחבה לזן זה, המיוצג היטב בדמותו, בהליכותיו ובהשקפותיו של העומד בראשה,
נפתלי בנט, כסמל (כמעט ואינני מכירו אישית, בינתיים). כפי שדווח, מרבית תומכי 'הבית היהודי' בסקרים הם צעירים (מתחת ל-40) שאינם מגדירים עצמם כ'דתיים' קלאסיים. סביר שהם גם לא יזדהו עם הגדרתם כ'ציונים דתיים', ובכ"ז הם מצהירים על היותם באי הבית היהודי, רחב הידים והלב, עתיר המורשת וצופן העתיד.
כותל המזרח
וכאן אמירה חדה בפי, והיא נוקבת דוקא בהיותי נושא בתואר 'רב'; דומני כי 'הבית היהודי' התאפיין, בתהליך התרקמותו, בהשלת הגמוניית הרבנים מעליו, גם במפד"ל וגם ב'איחוד הלאומי'. הנוסחה של הכפפת עסקני הציבור להכרעות רבנים בשאלות פוליטיות וחברתיות רבות אינה עולה יפה, ובודאי מרחיקה המוני בית ישראל. המודל של 'מועצת גדולי', או 'גדול הדור', הנהוג במפלגות 'יהדות התורה' ושס (ובחצרות האדמו"רים ליברמן ולפיד...) איננו מלבב, איננו אמיתי ואיננו ראוי לחיקוי. בעיניי, המודל הנכון הוא 'עשה לך רב', והשרשת נורמה שכל ח"כ, שר ואיש ציבור ימצא לנכון להיוועץ באיש תורה או באישיות בעלת שאר-רוח. רמז לדבר ומעין-מתכון: על החלטת דוד המלך "פשטו ידיכם בגדוד" נאמר "מיד נועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים (=נביא; ברכות ג,ב; סנהדרין טז,א. וידעתי כי שערי דרשות לא ננעלו). צריך להיות כיוון פנים של איש ציבור אל 'כותל המזרח', אך ברמת האצלה והשראה ולא הנחתה.
אמור מעתה, שתי מחנות לפנינו והם חופפים רק בחלקם, וכך ימשיכו להתקיים גם בעשור הבא; 'הציונות הדתית' ו'הבית היהודי'. אין הכרח להתעטף בטלית 'הציונות דתית' כדי לנשק את מזוזת 'הבית היהודי'.
ואם לא הבנתם את הרמז נקרא בפה מלא; בואו להצדיע-להצביע ביום פקודת-קלפי למותג המתחיל מחדש: 'הבית היהודי' אשר נוסד על ברכי הציונות הדתית וערכיה, אך גדל ורחב ופרץ לאופקים חדשים.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
