לפיד החברה והכלכלה

הישגו העצום של יאיר לפיד בבחירות בא לו מפאת לוחמנותו העיקשת לרעיונותיו בתחומי החברה והכלכלה. הם נולדו בחלקם כתוצאה מקיץ 2011, שבו התחולל האביב החברתי שסחף מאות אלפי צעירים והוליד את התעוררות השלטון למצוקות שלא היטיב לתת את ליבו אליהן קודם לכן. אומנם, ח"כ היהודי מחד"ש (דב חנין) הודה לאחר הבחירות כי מפלגתו עמדה מאחורי ההפגנות ההן, לא כי נכמר ליבה על המקופחים בעם, אלא כדי לערער את השלטון ולהביא להתקוממות נגדו. כך או אחרת, לבד מכמה חברי כנסת חדשים שנבחרו בזכות הנהגתם את המרד החברתי ההוא, עיקר משמעותו הפוליטית היא עלייתו המטאורית של יאיר לפיד, ועמו השובל הארוך של אלמונים שנשרכו אחריו, יש לקוות לטוב.

אשר על כן, בעוד שלפיד הבלתי מנוסה וההמום מהצלחתו הכבירה, מתלבט מה ידרוש כשותף בכיר בממשלה החדשה, ראוי לו לדבוק במה שהבטיח לבוחריו שהלכו שבי אחריו, ולתבוע הקמת מסגרת חדשה בראשותו, שגם תתאים למרצו ולרעיונותיו ותבטיח לו ולנבחרתו סטאז' של הסתגלות והתמחות מעֶמדה של כוח. זה יעניק לו ולאנשיו לא רק את ההתנסות החסרה להם, אלא גם תבטיח לו, אם יצליח בכך, את צמיחתו בעתיד כמנהיג לאומי, בהנחה ששאיפתו בכך. הוא יכול לתבוע מינוי של סגן ומשנה לראש הממשלה, האחראי כשר-על על עניני חברה וכלכלה, עם אחריות להגשמת תוכניתו החברתית והכלכלית שבזכותה נבחר.

בעוד שמשרד בכיר יעצים את יוקרתו, גם אם הצלחתו בו אינה מובטחת, הרי שמעורבותו הישירה בייזום רפורמות במיסוי, בחינוך, בהורדת מחירים, בפיתוח דיור להשכרה לחסרי אמצעים, בדאגה לשיוויון בנטל, בהוצאת חרדים לשוק העבודה לאחר שירותם הלאומי, ובהוכחה בעליל כי התיקונים הללו אפשריים, יזכו אותו באהדה גדולה בציבור ובהעלאת דימויו לעתיד לבוא כמטיף ומקיים. לשם כך, דרושים לו שותפים שדעתם כדעתו, וישנם מעטים כאלה, בעיקר הבית היהודי, שבקולותיהם הממוזגים שולטים על נדוניה של 62 חכ"ים - רוב דחוק אומנם, אך מספיק לקיומה של ממשלה בישראל שעוד תתוגבר בהמשך, על-ידי לבני ומופז, עד כדי 70 חכ"ים. והעיקר שחרדים, העלולים לטרפד את ביצוע התוכניות הללו, ייוותרו בחוץ.

ימני בהשקפתו החברתית

אין שחר לטענה כי ללא החרדים בקואליציה, לא תהא אפשרות לכפות עליהם גיוס. אם במסגרת הרפורמות יחוקק גם חוק אזרחות חדש, שלפיו אזרחות אינה נרכשת באמצעות תעודת לידה או עלייה לארץ, אלא בהכשרה בחינוך הממלכתי, הכולל לימודי ליבה והכשרה מקצועית, ואח"כ שירות לאומי, אזי כל מי שאינו נשמע לחוקים הללו, לא יהיה אזרח המדינה אלא רק תושב בה. מי שאינו אזרח, יוכל לעבוד ולהרוויח בה את לחמו, ללמד את ילדיו כרצונו, אך על חשבונו. הוא לא יזכה בהטבות סוציאליות ולא יוכל לבחור ולהיבחר. מיד עם התקבל חוק כזה, נראה נהירה אדירה של חרדים לחינוך הממלכתי ולשירות הצבאי, מתוך בחירה וללא כפייה.

לפיד, כאביו לפניו שהלך עם שרון וסילק את החרדים מן המשוואה הקואליציונית, גם הוא ימני בהשקפתו החברתית והכלכלית, כפי שראשי הבית היהודי גם הם נחונו באותם מאפיינים. על כן לא יקשה עליהם לפעול יחד מתוך ממשלה קומפקטית וחסכונית למען הגשמת המטרות הללו שהציבור נזקק וזועק להן. שלוש השותפות הללו חפצות בכלכלה חופשית, בעידוד יזמות, יצרנות ותחרות בשוק, ובהכוונת חרדים ואחרים לצאת לעבודה ולהעצים את כלכלתה, במקום להיטפל אליה ולינוק משדיה המדולדלים. שלושתן חפצות בגיוס לכל, בהורדת מחירי הדיור ומוצרי הצריכה היסודיים, בחינוך יהודי ערכי, ובשאר עניני חברה וכלכלה שיכוונו ויובלו בידי המנצח הגדול - יאיר לפיד.

אין לכחש שיהיו הבדלים של תפיסה מדינית והסדר עם הערבים. אולם מי שמטיף ל"מו"מ מדיני" עליו גם לאזור אומץ להוסיף "לפי תנאי הפלשתינים", הואיל וזה מה שעומד על הפרק. והרי מצד אחד לפיד אינו מוותר על ירושלים, ומעבר לאמירה הנייטרלית כי יש ללכת להסדר מדיני, הוא לא הצביע על דרך לבצע את הכלול בה. ומצד שני נפתלי בנט הודיע כי מי שרוצה לדבר עם אבו-מאזן (אם זה יתרצה ויבוא לשולחן ללא תנאים), שידבר. אם כן, לא עומד כאן למכשול שום גורם מעכב רציני שימנע את החיבור המוצע. יתירה מזו, מניעת השיתוף הזה עלול להתגלות כהחמצה לאומית טרגית. בידי יאיר לפיד המפתח, ומן הדין שיאחז בו ויביא להגשמה זו של חלום כולנו.