לא גוש - לא חוסם - לא זועבי

לפיד - ציוני גאה

הכרזתו של לפיד שלא ישתף פעולה עם ח"כ חנין זועבי בכל מהלך פוליטי - הייתה הצהרה יהודית ציונית גאה, במקום ובשעה הנכונה.

הטענות מצד המפה השמאלית - במיוחד מאנשי מרצ עם הבובה זהבה בראשם, אינה צריכה להפחיד, לא לזעזע ולא לנענע אפילו עפעף יהודי. הגב' זועבי, היא, במעשיה, דבריה, התנהלותה אנטישמית, אנטי ציונית, אנטי מדינת ישראל, ורק בישראל שבה יש דמוקרטיה "אוטיסטית" - היא יכולה להסתובב חופשי, לאור משנתה הפוליטית.

"גוש חוסם" - הוא גם מונח רפואי

כשרופאים מאבחנים גוש חוסם במועד, הם יכולים למנוע שיתוק, גמגום, קשיי הליכה, קשיי דיבור, קשיי התאוששות, אבל לפעמים זה מאוחר מדי. חלומו של השמאל הישראלי ליצור "גוש חוסם", היה במטרה, לשתק את המדינה, את הממשלה ולהביאה למצב של אדם לאחר שבץ מוחי, עקב "גוש חוסם" שנע במערכת שלו.

להניע תהליך מדיני - ליצור אופק מדיני

כל מי שמתמצא בניווט בים, ביבשה ובאוויר, מודע לתכונה של "אופק" מתרחק, ככל שנראה לך שאתה מתקרב אליו. לתופעה זו יש גם תופעות לוואי מסוכנות, שאחת מהן היא "וורטיגו" על כל משמעויותיו.

פאטה מורגאנה

מי שחווה באופן אישי את התופעה המוזרה הזו כמוני (בזמן שירותי הצבאי), יכול להעיד שהוא לא רק ראה צל הרים כהרים או דיונות חול שבתוכן מים זורמים או נהר בהישג יד - אלא גם התפכחות שבעקבותיה אכזבה נוראה וקשה, ופחד מהבלתי נודע של הנודע, כלומר: התייבשות או מוות.

הפתרון המדיני

שתי התופעות שתיארתי לעיל, כלומר: פאטה מורגאנה/וורטיגו, מזכירות לי את הניסיונות הנואשים להגיע להסדר עם הפלשתינים.

אבו-מאזן - הפרטנר של האי פרטנר

כבר תיארתי כאן בעבר, איך אבו-מאזן, המתואר ע"י רבים כפרטנר נוח, מתאים, חד פעמים, אסור להחמיץ, אפילו ע"י נשיא המדינה שמעון פרס בנאום התערבות והתרפסות לפני הבחירות. ובכן - אותו פרטנר סירב להצעה "חלומית" של אהוד אולמרט כראש ממשלה, שאפילו ציפי לבני כשרת חוץ דאז - טענה שהוא מגזים בוויתורים.

לפניוסירב עראפת- להצעה נדיבה של אהוד ברק, כראש ממשלה. כלומר: מדובר בקו של סירוב סיסטמתי עקבי מחושב שלא ישתנה בקרוב.

רוצים לדבר, לדון - בבקשה

אם הפעילות של ישיבה משותפת אבל עקרה, יכולים לעזור לתדמית המדינה בעולם, ובקרב מנהיגיה, אז כדאי וראוי. הפתרון המעשי, בשלב זה - הסדר ביניים. הדבר המעשי היחידי, שנראה לי, יכול להשיג מטרה כלשהיא בימים אלה, הוא הסדר ביניים, בלי קביעת גבולות קבועים, בלי החלטה לגבי גורל ירושלים, ובלי החלטה סופית על "זכות השיבה".

אם הדבר ניתן לביצוע - זה יכול להרגיע את הצדדים והעולם לתקופה מסוימת.

כדאי להזכיר לציבור - שלא ישכח

• אבו-מאזן - הוא מכחיש שואה ומשתייך לקבוצה של אחמדינג'אד בנושא זה. בעבודת הדוקטורט שלו במוסקבה, במימון קומוניסטים, הגיע למסקנה שלא הייתה שואה ולא נרצחו 6 מיליון יהודים אולי אולי בקושי 600.000 הרוגים כתוצאה מהמלחמה.

• בהרצאה ברמאללה, לפני זמן קצר - הצהיר אבו-מאזן כי התנועה הציונית (בארץ ובחו"ל), פנתה לנאצים כדי שיהרגו הרבה יהודים, כדי שאלה בישראל יקבלו את אדמות הפלשתינים מהעולם. מזעזע, מצמרר - אבל זה הפרטנר.

• באותה הרצאה ברמאללה, הצהיר גם אבו-מאזן שמדינת פלשתין נולדה כבר ב-1947 אבל תעודת הלידה שלה - נגנבה ע"י היהודים.

4. מה שהפרטנר שכח לציין - כי הערבים סירבו לתוכנית החלוקה ופתחו במלחמה, היא מלחמת העצמאות, כי האמינו שינצחו את הישוב היהודי הקטן וישתלטו על כל שטח מדינת ישראל.

החלום הזה עדיין לא נגוז והם לא השלימו עם הקמת מדינת ישראל. לכן, במידה רבה, מלחמת השחרור עדיין נמשכת.

• חאלד משעל + הנייה בעזה - הצהירו מפורשות, שחמאס לא יכיר לעולם במדינת ישראל, וכל שטחי המדינה שייכים לפלשתינים.

לסיכום

כל הנאמר לעיל, בא כדי להצביע שהסדר מדיני, רציני, מעשי, לא נראה באופק, גם אם יניעו 100 מהלכים מדומים וגם אם יתערבו אובמה ואירופה, לא נגיע להסדר מוסכם.

לכן בהצטרפות של לפיד לממשלה הם צריכים להתרכז בשינויים, שיפורים, שיפוצים מבפנים, עם מבט לעתיד. לא לסגור דלתות, לא לסגור שערים, אבל תמיד לזכור: "שעל חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה" - וכי שומר ישראל לא ינום ולא ישן.

הערות והארות:

• אם לפיד מצטרף לממשלה כדי להשפיע, זה יכול להועיל לשני הצדדים.

• יש הזדמנות פוליטית/היסטורית, להקים ממשלה ציונית, כולל בנט, מופז, ציפי לבני עם רוב גדול.

• שס - כרגע בפניקה. היא מוכנה לפשרות רחבות בעניין שוויון בנטל, כי היא חוששת מהרכב ציוני ללא דתיים/ש"ס.

• אם תסכים לפשרות - אפשר גם לצרף אותה, אך להוציא ממנה את משרד הפנים, ואת השליטה הבלעדית על "מיהו יהודי".