עד שנת 2007 נחשבה אגרת החוב של חברת 'אפריקה' של
לב לבייב כהשקעה סופר-סולידית. הייעוץ בגין אגרת חוב זו היה במסגרת הסולידית של תיק ההשקעות. מה שקרה לאחר מכן ידוע לכל – אגרות החוב של חברת 'אפריקה' התרסקו וגרמו למשקיעים הפסדי הון גדולים. בנוסף, מחזיקי אגרות החוב חוו תהליך של 'תספורת' – חשש של כל מחזיקי אגרות חוב או ניירות ערך.
דוגמה נוספת היא אגרות חוב של ממשלת יוון. אחזקה של אג"ח ממשלתי נתפשה (ובצדק, במרבית המקרים) כהשקעה סולידית. מחזיקי אגרות ממשלתיות של יוון חוו הפסדי הון גבוהים מאוד וההשקעה ה"סולידית" שלהם הפכה להשקעה ספקולטיבית ומפסידה.
אם נרד ברמת הרזולוציה לתיק השקעות מקומי סטנדרטי, בו מוחזקות אגרות חוב ממשלתיות ישראליות, נגלה ממצאים מפתיעים לא פחות אם כי לא חמורים כמו שהוזכרו מעלה.
פרישת הנגיד ומתווה הריבית לעת עתה, אין חשש ל"תספורת" באגרות החוב הממשלתיות ואין חששות לאי-תשלום החוב על-ידי הממשלה. עם זאת, היו מספר אירועים שפגעו, ועלולים לפגוע בעתיד, ברכיב זה בתיק ההשקעות:
1. פרישת נגיד בנק ישראל
סטנלי פישר ואי-הוודאות לגבי המשך מדיניות בנק ישראל.
2. מצב הריבית בארץ והריבית בעולם שנמצאות ברמות שפל היסטוריות.
3. שינוי במתווה הריבית – התחלה של גל עליות ריבית.
הירידה בריבית לאורך השנה האחרונה תרמה רבות למחזיקי אגרות החוב, במיוחד אלו בעלי מח"מ ארוך (משך חיים ממוצע). מחזיקי אגרות חוב ממשלתיות רשמו רווחי הון גבוהים יחסית (יחסית לאגרות חוב). כמו כל נייר ערך, יש נקודה בה קשה לראות המשך עליות שערים.
מחירי אגרות חוב ממשלתיות, שהן החלק הסולידי בתיק ההשקעות, מגלמים היום תשואות לפדיון נמוכות מאוד. דוגמה בולטת: אחזקה של אגרת חוב ממשלתית שקלית לטווח זמן של עשר שנים תניב בממוצע תשואה לפדיון של 4% וזאת תחת הנחה שנחזיק את אגרת החוב למשך עשר שנים ונשקיע את הריבית השנתית בחזרה באגרת. בהנחה שבמהלך עשר שנים הריבית תתחיל לעלות, וזו בהחלט הנחה סבירה, מחזיקי אגרות החוב השקליות לעשר שנים ירשמו הפסדי הון על אחזקתם.
נכון הדבר לגבי אחזקות סולידיות נוספות גם בפרקי זמן קצרים יותר, או לחלופין גם באגרות חוב קונצרניות הנחשבות סולידיות. מכאן, שגם החלק המוכר כסולידי מאוד בתיק ההשקעות יכול להניב הפסדים, ולכן היום יש צורך מוגבר בבחירת אלוקציה מתאימה שתצמצם השפעות שליליות.
