הצעה לראש הממשלה

גילוי נאות א': עבדכם הנאמן, כותב שורות אלה, מרגיש בחילה נוראה וסלידה עמוקה כלפי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ובהתאם, במדרג יורד, תרתי משמע, לכל הנוגעים בפוליטיקה הישראלית לאחריו. מה שמביא אותי לכתוב את הדברים הבאים לראש הממשלה – היא האהבה העזה למדינת ישראל בה נולדתי ובה אסיים חיי.

נתניהו, הנתונים המתמטיים, הפוליטיים ורצון הבוחר פרוסים לאור השמש לעיניך כמו לפני כולנו. למרות היותך זה שמקבל את הזכות להקים את הממשלה הבאה, אף אחד לא חושד בך שמנהיגותך היא זו שמסוגלת להגיע לבחירה הנכונה. משום כך דבריי אלה אליך, ואם יש אלוהים בשמיים - יואיל וייגע בך בקצה אצבעו וינווט אותך בהתאם.

גילוי נאות ב': דעתי על נבחרי הציבור וראשי המפלגות שעימם אתה צריך להתדיין לצורך הקמת הקואליציה היא: יאיר לפיד – טייקון בעור כבש, מגלומן המשמש בובה על חוט, ורק נס יציל את עם ישראל מהמשך התברגותו למנהיגות הישראלית. נפתלי בנט - ילד טוב ירושלים שמשמש עלה תאנה למפלגה קיצונית שעצם היווסדה נועד לטרפד ניסיונות שפויים בליכוד לנווט מעט למרכז המפה הישראלית. ציפי לבני - אישה ראויה לבעלה, לילדיה, ורחוקה מהנהגה ציבורית כלשהי. שאול מופז - בכיין שעבר סדרת חינוך מוצלחת בצה"ל ומנסה בשיניו למחזר הצלחת סינדרלה למרות חוסר חוט שידרה וכישורי הנהגה מנימלית. שלי יחימוביץ' – 'עבד כי ימלוך' שחשבה כי פליטי מחאה חברתית יזרימו לה דם חדש לקידומה הפוליטי. שס – שודדי הקופה הציבורית בכוח רובד רדוף בחברה הישראלית. מרצ – שמאל קיצוני שלא מצא מקומו בחברה הישראלית למרות מאמצים אדירים לניווט בעניינים חברתיים.

נתניהו, הדרך שלך לכבוש את לב הציבור בישראל – ולו זמנית, עד הבחירות הקרובות בהן ייבחר אהוד אולמרט לראשות הממשלה - עוברת דרך החלטות סבירות בהתאם לנתונים הקיימים. בוא לנשיא המדינה ובמקום לבקש 14 ימי רחמים נוספים, הודע לו שעלה בידך להרכיב את הממשלה: ליכוד ביתנו (31), יש עתיד (19), הבית היהודי (12), התנועה (6), קדימה (2) – מה שמספק הקמת ממשלה בת 70 ח"כים, ואם יש מפלגה נוספת (שאיני מצוי ברזי המו"מ) שתסכים להיכנס בתנאים הקיימים – הכניסנה גם. במהלך כזה תוכל לקנות את זמנך השאול בעולמך הצר, ואפילו לקבל ברכת הפרשנים הפוליטיים המחזרים אחריך "אחד בפה ואחד בלב".

מדינה נכחדת ומכחידה

בוווווום. נפלתי בחבטה עזה על הרצפה... התברר כי דיברתי אליך בחלומי. כעת, משהתעוררתי, אני עומד לצפות יחד עם עם-ישראל בעוד 14 יום מתישים, חסרי תוחלת ותועלת, ובסוף תגיע עם הרכב ממשלה כזה או אחר... ו... שלא נדע ממך וממה שצפוי לנו במדינה הנכחדת לאט מול עינינו.

המדינה הזו תמשיך להציג לנו חינוך חינם במחיר מופקע, ערכי חינוך על הנייר, ותרבות חיסולים עברייניים לאור יום. יוקר המחיה ומחירי הדיור יעלו, ויותר אזרחים מסכנים יירדו בגאון אל מתחת לקו העוני. המשטרה והפרקליטות יילחמו בנו במקום להגן עלינו, והלשכה לסטטיסטיקה תפרסם עלייה בכמות האלימות בתוך המשפחה, מחוצה לה ובקהילה בכלל. הבנקים ימשיכו להגיש לנו תשדירים מבדחים להידוק קשר אוהד וקריצה לצירוף לקוחות חדשים לשורותיהם, וביד השנייה ישלחו את קלגסיהם לנשלנו מדירותינו אחרי שלא נצליח לעמוד בתשלומי המשכנתה שדחפו לנו כמו נר לתינוק.

מחירי הדלק ימשיכו לנסוק מעלה, ויאפשרו בכך מימון לעוד חבורת שרים וח"כים לטוס לחו"ל כדי "להדק קשרינו עם התפוצות". מחירי הרכבים יעלו כדי לרפד מעט את קרקעית הגירעון העצום שנוצר בקופת האוצר, ובינתיים ישופצו משרדי עובדיו בעשרות מיליונים שיגיעו מהטלת מיסים חדשים. בתוך כל ההמולה שתיווצר לא תגיע שום רגיעה מהכיוון הפלשתיני שיכה בנו בלי רחם, עד שכבר לא נדע אם הכאב בא מימין או משמאל. כמובן שתמיד נוכל לפנות לעזרת בית המשפט לקבלת מעט מזכויותינו, אבל קריסת כל המערכות הציבוריות בישראל לא תביא בהכרח לשמירת עוצמתה הרצויה של הרשות הלכאורה שמורה ובלתי תלויה. סביר יותר שנרגיש כולנו תלויים זה ליד זה...