נתניהו בין "השד הדתי" ו"הבנט היהודי"

שוויון בנטל, הוא מושג רחב וראוי שאיננו שייך אך ורק לעניין הגיוס לצה"ל. ברם, בכורח הנסיבות, נאלצת כנסת וממשלת ישראל להתמודד בעדיפות ראשונה במימוש חוקי דווקא של השוויון בנטל הגיוס לצה"ל. כידוע חוק-טל שעסק בגיוס החרדים, נפסל על-ידי הבג"ץ כיוון שלא פתר את הצורך המתבקש בשוויון בנטל של הגיוס לצה"ל.

ההתנהלות הפוליטית בחוסר השוויון בגיוס לצה"ל הייתה סוג של "מריחה", ששימשה לצרכים פוליטיים צרים, על-ידי נציגי ציבור, פוליטיקאים, חברי כנסת, מפלגות וממשלה. הציבור מאס בכך ופנה לבית המשפט העליון וקיבל ממנו סעד בצורת החלטה מפורשת. פסיקת בג"ץ קובעת הכרח וצורך מיידי למימוש חוק השוויון בנטל הגיוס לצה"ל והוא על כן הנושא הראשון והמרכזי בהקמת הקואליציה והממשלה.

אשר על כן, בתהליך הרכבת הממשלה, מימוש החוק באופן מיידי איננו תירוץ פוליטי או "מכסה" למשהו אחר, כל שהוא. הצורך המיידי לחוק שוויון בנטל הגיוס לצה"ל נובע קודם כל מפסיקת בג"ץ בנדון, לאחרונה, וגם מהלחץ והרצון הציבורי של המתגייסים ושל משרתי המילואים אשר חוצה גבולות מפלגתיים.

למימוש החוק יש גם ובנוסף משמעות כלכלית חשובה: הוא עשוי להוביל לחסכונות בהוצאות לקצבאות לאלה שמעתה לא יהיו זכאים להן. מדובר על מיליוני שקלים בשנה. המימוש בגיוס עשוי גם להביא להקטנת זמן השרות הצבאי לכל המתגייסים לצה"ל.

חוק חדש לשוויון בנטל הגיוס לצה"ל, הוא צו של בית המשפט העליון. דחייה שלו, בזמן או בתנאים שאינם סבירים למימושו, כתוצר של הקמת קואליציה כלשהיא, עלולה להיתקל בעתירה נוספת לבג"ץ. לדוגמא, באופן ברור יש לצפות "שפשרה" כמו בגיל הגיוס, כתוצאה ממו"מ קואליציוני, שבה עם ישראל יתגייס בגיל 18, והחרדים בגיל 21, גם היא, באופן ודאי, תיתקל מייד בהליכי בג"ץ.

הסביבה הפוליטית
המפלגות החרדיות, כיון שהן מראש מתנגדות לחקיקת חוק חדש ל"שוויון בנטל הגיוס", פסלו עצמן, במו ידיהן, מחברות בקואליציה כזו שתכונן ושתחוקק את החוק. מאידך, אין משמעות לטיעון הפוליטי כאילו המפלגות החרדיות נפסלו על-ידי מפלגות אחרות המתעקשות לקיים את פסיקת בג"ץ, את החוק, בדרכן להשתתף בקואליציה. ספציפית, למשל הטענה "רק לא ש"ס" או "רק לא מפלגות החרדים" המופנית כלפי "יש עתיד" לא רק שאין לה אחיזה במציאות הפוליטית הפרקטית והפרגמאטית, היא קריאה לא מדויקת של המפה הפוליטית והחוקית.

למרות שרה"מ נתניהו רואה במפלגות החרדיות "שותפות טבעיות" לקואליציה, מבחינה משפטית, ובנוסף מבחינת מספר המנדטים הנחוצים להרכבת קואליציה, אין הדבר מסתייע לו בעזרתן. ומאידך, היות שנתניהו איננו מתכונן להחזיר לנשיא את המנדט להרכבת ממשלה, האופציה שלו להקמת תחילתה של קואליציה, של ממשלה, היא עם רוב התחלתי של 62 ח"כ, היא למעשה רק אחת. קואליציה שבסיסה נשענת על מפלגת "יש עתיד" ומפלגת "הבית היהודי". וזו קואליציה ראויה.

הסביבה האזרחית
במשך אלפי שנות הגלות, הקהילות היהודיות במקומותיהן השונים מעולם לא נזעקו למלך, לשולטאן או לנשיא המקומי כדי שיתמוך כספית במימוש חיי הקהילה, כמו תמיכה כספית לבית הספר היהודי או לבית הכנסת. היהודים המקומיים דאגו עשו זאת בכוחות עצמם בהתאם ליכולתם ולמאמץ. דווקא דרך חיים זו היא שגרמה לגאווה יהודית, לכבוד לצורת החיים היהודיים ובאופן טבעי הביאה הרבה כבוד לתורה והיא אשר הוכיחה את שרידות העם. הם קיימו הלכה למעשה "אם אין קמח אין תורה".

לעומת זאת, היום, גם כתוצאה מאי השוויון בנטל בגיוס לצה"ל, מספר האברכים, שלומדים ואינם עובדים, הם במספרים כאלה גדולים, שלא היו מעולם בתולדות העם היהודי. שאלת הכבוד אליהם, למעשיהם, ולעיסוקם מוטלת בספק רב ומסויגת על-ידי מרבית אזרחי ישראל ומרבית קהילות יהדות התפוצות. יותר מכך, מצב העניינים הוא כזה שאותם לומדי התורה, בהתנהלות של חוסר הכבוד העצמי, גורמים לעצמם לכך שהם נתונים לחסדיהם ולכספיהם של החילוניים "מחללי השבת", רחמנא לצלן.

יוזכר גם כי מושג "הישיבות" נולד לפני כ-150 שנה ולא נמשך 2000 שנות גלות. מושג הישיבות הן תוצרת של יהדות אשכנז. בקרב קהילות יהדות ספרד והמזרח לא היו מעולם ישיבות. לעצם המעשה של הלימוד בלבד, בישיבות, ללא עבודה מפרנסת, אבל הממומן מכספי הציבור, יש גם התייחסות בהלכה: "וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם (שודד) אֶת הַבְּרִיּוֹת." (מתוך מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פרק ג').

"השד הדתי" - הקרע בעם
"השד הדתי" נמצא גם בהתנגדות המפלגות החרדיות לחקיקת חוק "שוויון בנטל בגיוס לצה"ל" הגובלת לכאורה בהפרת חוק, בהליכה כנגד הבג"ץ, בהפרת החלטת בג"ץ. ההתנגדות הזו לכאורה מתמודדת מול הכלל ההלכתי "דינא דמלכותא דינא". משמעות הכלל היא שאדם מישראל חייב לקיים את חוקי המלכות, שבה הוא חי, שבה הוא מתקיים, כאילו היו הם דיני התורה. ובדמוקרטיה בה הם חיים, החוק שווה לכולם והוא מעל לכול. ההתנגדות לשוויון בנטל הגיוס, היא רק חלק מהקרע בעם הנמשך שנים ארוכות.

גבולות הקרע הקיים בעם נובעים ממערכות חינוך תורניות חרדיות, הממומנות על-ידי המדינה, על-ידי משלמי המיסים, המלמדות במכוון ילדים ללא לימודי ליבה, המלמדות במכוון ילדים שיהיו ללא תעודת בגרות, המכוונת אותם, בהגיעם לגיל 18, להימנע לחמוק משרות צבאי/קהילתי דרך קבלת דחייה משרות כזה, מדי שנה, עד גיל 24.

ובתקופה זו הם אמורים ללמוד בישיבה, תוך שהם מקבלים קצבאות כספיות חודשיות מהמדינה. כך שבהגיעם לגיל 24, האדם נשוי, עם 4 ילדים, ללא מקצוע וללא מקור פרנסה. ואז הולך לפגוש את פקיד הביטוח לאומי... להמשך קבלת קצבאות. מפגש השניים מעורר את השאלה "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו"? (עמוס פרק ג').

עובדתית, לעיתים הקרע הזה בעם מתואר גם כך: אלה שלא לומדים לימודי ליבה, הם אלה שלא לומדים לימודים לבגרות, הם גם אלה שאין להם מקצוע, והם אלה שאינם עובדים, ושאינם הולכים לצבא/שרות לאומי, והם אותם אלה שמקבלים קצבאות מכספי המדינה. מביניהם יש כאלה הנאלצים לעבוד "בשחור".

יודגש שהקרע הקיים בעם הוא תהליך של תוצר פוליטי, נעשה בידי אדם והוא איננו תוצר הילכתי. התהליך הזה, יכול להיפסק גם כן על-ידי מעשה פוליטי של אדם. זו היא שעת כושר ראויה שניתנה לבנימין נתניהו לעשות זאת.

"השד הדתי" - הנתונים בהשתתפות בגיוס
כללית, כאשר מדובר על 3% מגויסים מתוך 100 צעירים, מדובר על 3 חיילים. וכאשר מדובר על 3% מתגייסים מתוך 200 צעירים מדובר על 6 חיילים. כלומר, כאשר מספר הצעירים בשנתון גדל, וכאשר אחוז המתגייסים נשאר קבוע, מבחינה אבסולוטית מספר המגויסים גדל. כמו בדוגמה מ-3 ל-6. כך מציגים את גיוס החרדים נציגיהם בכנסת.

אלא ש"אליה וקוץ בה", שכן, קיים גם הצד השני של המטבע. כאשר 3 מגויסים מתוך 100, יתר ה-97 מקבלים קצבה. וכשהאחוז כאמור נשאר קבוע, אלה שהשנתון גדל ל-200 צעירים, הרי שמספר מקבלי הקצבה קפץ ל-194. זו היא רק הדגמה בקצה המזלג איך מתנהלים להם כספי הציבור בגין המעשה לכאורה של "הגיוס החרדי".

פרופסור בן-בסט, מהאוניברסיטה העברית, כלכלן ידוע, ביסס את תובנותיו הקשורות לגיוס חרדים, על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. כדוגמא, התבסס עליהם כפי שהם מופיעים בשנתון הסטטיסטי של שנת 2010 לגבי נתוני שנת 2009.

הנתונים האלה מראים כי מספר החיילים החרדים ששירתו בצה"ל בשנת 2009 הגיע ל-450. חיילים אלו שרתו בשתי המסגרות העיקריות: נח"ל חרדי ומסלולי שח"ר. בנוסף להם, באותה השנה, שרתו בצה"ל עוד 530 חיילים חרדים, כשהם מפוזרים במסגרות ויחידות צבאיות אחרות. משמע, סך כל החיילים החרדים ב-2009 הגיע ל-980.

כלומר, לפי בן בסט, מתוך שנתון של 9,200 צעירים חרדים, מספר הלקוח ממספר תלמידי הישיבות בכיתות י"ב, התגייסו לצה"ל 980 חיילים שהם כ-10% בלבד מאוכלוסיית השנתון החרדית. זאת בהשוואה לכ-85% באוכלוסיה החילונית והממלכתית-דתית. אוכלוסיית שנתון זה היא רק 3.5% מפוטנציאל מצבת כלל המגויסים החרדים בטווח הגילים הרלוונטי (18-24) המקיף כ-60 אלף נפש.

מבין כ-100 אלף חיילים של מצבת הצבא הסדיר, 2,000 מהם לפי גרסת אלופת אכ"א ברבינאי, הם בחורים חרדים. כלומר הם 2% ממצבת כלל הצבא הסדיר. וזאת כאשר שיעור החרדים בגילאי השירות הצבאי, בכלל האוכלוסיה, מגיע לכ-20%. כלומר,היו צריכים להיות 20,000 חיילים ולא פי 10 נמוך יותר, שהם רק 2,000. אלו הן רק הדגמות הנתונים איך חוק טל לא הצליח לאורך השנים לקיים את השוויון הנחוץ בנטל הגיוס לצה"ל שהפך למחויב המציאות.

הנכס ב"בנט היהודי"
תוצאות הבחירות האחרונות מראות כי לשאיפה לשוויון בנטל הגיוס לצה"ל, יש תמיכה ציבורית רחבה, חוצה מפלגות, במיוחד בין אלו החילוניות. מפלגת "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט היא כמובן נכס פוליטי עבור הציבור הדתי הלאומי, הציוני. בנוסף, מפלגת בנט היא נכס פוליטי אדיר, רב ערך, בל ישוער, גם עבור הציבור החילוני. עובדה היא שאין מפלגה דתית, אחרת או נוספת, למפלגת "הבית היהודי", אשר תיזום, תצביע ותפעל בכנסת בעד חוק השוויון בנטל הגיוס לצה"ל. אין עוד מפלגה דתית ציונית כזו!! ואת הגשר הזה, חילוני-דתי, על בסיס ציוני, מקיימים בנט ולפיד באופן ראוי במו"מ להקמת הממשלה.

בנוסף לכך, חברי "הבנט היהודי" מייצגים ציבור רחב המוכיח מדי יום ביומו, שאפשר ללמוד תורה ובד בבד אפשר גם לשרת את המדינה בשרות צבאי ואו גם בשרות לקהילה. ערך עליון כשלעצמו. כל זה עומד בניגוד גמור למפלגות היהודיות החרדיות. לכן, הנחיצות לכלול את מפלגת "הבית היהודי" בקואליציה, הינה מציאות הכרחית.

כדי להשיג מינימום 62 חבר כנסת לקיום ממשלה, הכללת "יש עתיד" בקואליציה היא מחויבת המציאות הפוליטית ובהחלט ראויה. מפלגת "יש עתיד", המשתפת פעולה עם מפלגת "הבנט היהודי" במימוש החוק לשוויון בנטל הגיוס לצה"ל, איננה מפלגה של נושא אחד. בשיתופה ניתן לממש את חוק "השוויון בנטל הגיוס", וזו היא רק התחלה, ואחר כך עוד יהיו "שוויונות" למעמד הביניים. גם לפיד וגם בנט מבינים היטב שזו היא בעבורם הזדמנות פוליטית פנטסטית. אין צורך לפרט, שזהו כמובן גם חלון הזדמנות ראוי לרה"מ נתניהו כדי שבסופו של דבר, יוכל גם הוא בהזדמנות פוליטית זו, לייצר "מעז יצא מתוק".

התווך של נתניהו
אין זה סוד שהליכוד לא הצליח בבחירות. הסיעה קטנה. כתוצאה מכך, גם המרחב הפוטנציאלי של מספר תפקידי השרים האפשרי הצטמצם. הרכב הסיעה הוא הטרוגני בדעותיו ואיננו קל לרה"מ נתניהו לניהול ולשליטה. לא נכללו בסיעה נושאי אידיאולוגיה ליכודנית מסורתית. כשמאחורי גבו סיעה כזו, רה"מ נתניהו נמצא מתלבט בין "השד הדתי" לבין "הבנט היהודי". מנקודת מוצא זו, אין זה פשוט עבור נתניהו לנהל מו"מ להרכבת קואליציה-ממשלה, ובנוסף, תוך כדי המו"מ גם להציב מטרה אחת שנועדה לפורר את ההבנות בין יאיר לפיד לבין נפתלי בנט, ומטרה שנייה לפורר את הקשר בין אורי אריאל לנפתלי בנט. הדברים נראים לא מציאותיים, פשטניים מדי ולא מכובדים.

בנתונים לא פשוטים אלה, אם נתניהו ייכשל בהרכבת ממשלה, הדבר יתפרש שזה בגלל החוק לשוויון בנטל הגיוס לצה"ל, קרי, בגלל עמדת החרדים לה הוא הייה שותף. מאידך, זו היא אג'נדה נפלאה, לבחירות חוזרות, עבור לפיד וגם עבור בנט. זו היא אג'נדת בחירות קשה עבור הליכוד ונתניהו.

ואם אומנם ההתרסקות הזו תוביל לבחירות, נתניהו חייב להפנים בזריזות שהניזוק היחיד בתוצאות הבחירות יהיה הוא עצמו. שכן, בבחירות חוזרות, החרדים יקבלו שוב את אותם המנדטים. המצביעים שלהם אינם "נודדים". בבחירות חוזרות, על-פי הסקרים, בנט ולפיד מגבירים עוד יותר את כוחם והליכוד ביתנו יקטן.

אשר על כן, עבור רה"מ נתניהו זו שעת כושר ראויה להשלים "סגירה" של בסיס לממשלה עם לפיד ועם בנט ועם מופז, טרם הדקה ה-90. עדיף שבזמן הזה תוקם ממשלה ללא תוספת "זמן פציעות" של עוד שבועיים. הנשיא אובמה בשער...