התורה נגד המדע (י"ב)

"המשך המאמר מכאן ואילך שייך למי שעמד על ההבחנה הדקה, ולאו-דווקא למי שטרח עד כאן" - בבשורה זו חתמתי את הפרק הקודם ובה נפתח.

נחזור איפוא אל ההבחנה "הדקה" וכותרתה היא "השינוי בעצם מתוך סדרת עצמים אין סופית", ומהניתוח הנגזר מהשכל הישר ניתן להסיק כי לא קיימת אפשרות של שינוי בתוך סדרה של עצמים אינסופיים; שום גרם ושום חלקיק יכולים להשתנות בסדרת עצמים אינסופית הפרוסה במרחב אינסופי, וזהו בדיוק המודל של המרחב שלנו, זה עולמנו וזה היקום שלנו בו פרוסה סדרה אינסופית של עצמים וחלקיקים. אולם הדינמיקה השוררת בעולמנו לא משאירה מקום לספק: היקום שלנו על כל עצמיו וגרמיו וחלקיקיו משתנה ללא הרף- בניגוד גמור למסקנה שגזרנו מהשכל הישר, ואם כן הכיצד נבין את השינוי "הבלתי אפשרי" בסדרת העצמים האינסופית של היקום? היתכן איפוא כי המרחב שלנו הוא סופי והעצמים שבו סופיים ומוגדרים?

כן - ענה האדם לדורותיו על השאלה הזו, כן העולם שלנו סופי הוא בהחלט והגרמים שלו גם החלקיקים שבו סופיים הם ומוגדרים. אנו חשים את ממד הזמן ומודדים אותו, והרי ללא מאפיין השינוי הכל כך דומיננטי בעולמנו לא היה לזמן ממד, והרי גלגל החיים ניזון מתכונת השינוי, והרי דיגלה של הדינמיקה השולטת בעולמינו הוא עצם השינוי שאינו חדל לרגע, מרמת היחידה הגדולה והמורכבת ביקום ועד לרמת האלקטרון שאינו חדל לחוג ולשנות ולהשתנות. ואם כן הדבר, ענה האדם לדורותיו, היקום שלנו הוא מעגל של עצמים סופיים ומוגדרים, ובמסגרת המעגל הזה העצמים משתנים ומנהלים ביניהם יחסי גומלין ללא הרף.

הוא ענה כן ליקום הסופי - בניגוד גמור לשכלו הישר ובניגוד למופשטת הבסיסית המושרשת בתודעתו מיום היוולדו: ליקום אין סוף; לעצמים הפרוסים ביקום ולכוחות הנגזרים מהם אין סוף ואין הגדרה בשום רובד ומקום. כולנו ענינו כן ליקום הסופי, אני ואתה ואת בכל האמצעים והכלים העומדים לרשותינו. ענינו כן בכל הדורות ובכל הזמנים, בכל הדתות והאמונות ובכללן האמונה המדעית לדורותיה. התיזה המדעית האחרונה והשולטת מתחה את היקום עד לנקודה סינגולרית כבידתית שממנה יתחיל מעגל היקום, ויתר הדתות שבראשן עמדה היהדות הטילו את עיצוב היקום המוגמר והמוחלט על הקב"ה שהוא יסגור את המעגל בו ישתנו העצמים במחזוריות ובכללם מחזור החיים שלנו.

האבחנה הדקה בין יקום סופי לאינסופי כאשר הראשון מייצר ללא הרף שינויים בתוך המעגל הסגור שלו ואילו בשני לא ניתן להתחולל שום שינוי כי המעגל שלו לא נסגר לעולם - את ההבחנה הזו הצלחתי לנקוב בה לאחר 12 פרקים שניסיתי לבנות עליהם רקע להבחנה. ואילו האדם - כל אדם נולד באשר הוא עם ההבחנה הזו, כלומר היא לא זרה כלל וכלל למוח האנלוגי שלנו וכאשר אני מעמת את האדם עם ההבחנה הזו- עונה לי בספונטניות: וואלה אני יודע שזה ככה, זו מופשטת.

אני רוצה להגיד שהאדם מטבעו לא יכל להכיל את העולם האינסופי, מוחו דחה אותו כי במסגרת האינסופיות לא יתכן שינוי בשום חלקיק או עצם, בעוד העולם שלנו מונּע מתכונת השינוי האופפת אותנו מכל עבר, הכל משתנה בכל רגע בכל מקום, אנחנו עצמֶנו משתנים, לולא השינוי לא היה זמן ולא היו חיים, לכן אין מנוס אלא לדחות את רעיון היקום האין סופי, ואנו חיים איפוא בעולם מוגדר בעל מעגל סגור של עצמים שמנהלים יחסי גומלין ומשתנים; סוף פסוק. כך פסק המדע, כך פסקה הדת וכך פסקה אחרונת האמונות עלי אדמות; כך פסק האדם לדורותיו.

אולם וכאשר אני מוריד את האבחנה הדקה מן הבוידעם, מנער מעליה את האבק ומציגה כהיא זו בפני האדם: תשמע אבל במעמקי התודעה שלך הרי אתה יודע שהעולם הוא אינסופי- אין בו גבולות או מחיצות, ואם כן איך אתה טוען שעולמך הוא סופי ומסוגר? איך אתה מבין את השינויים שמתרחשים ללא הרף בעולמך האינסופי אשר מעגל העצמים שלו אינו מסתיים לעולם, איך אתה חי עם האבסורד הזה?

או אז תבוא התשובה זו מכל אדם בכל מעמד מכל דת ואמונה: "ככה זה, אני חייב להאמין כי היקום הוא סופי אחרת אמשיך לחיות עם האבסורד הנצחי". במילים אחרות כך עונה לי האדם: אני נאלץ לאמץ את האמונה ביקום המוגדר והסופי- אם זה ע"י התאוריה המדעית או ע"י אמונות אחרות, וזאת כנגד הידיעה הברורה ממעמקי תודעתי וכנגד שכלי הישר.

הבה נפשיר איפוא את האבסורד הנצחי שבגינו ברח האדם מתודעתו הוא וכפר בשכלו הישר. האבסורד הנצחי מופיע במלוא עוצמתו לנגד עינינו כאשר מביטים השמימה וקובעים שבאמת אין ולא יכול להיות להם גבול-אך בו בזמן אנו מזהים שינוי בעצם מה במרחב, ושינוי זה לא יתכן במסגרת גרמי השמים האינסופיים הפרושים להם במרחב, כי כידוע ובמסגרת מעגל אינסופי לא יתכן שינוי בשום עצם מהעצמים, המעגל הזה חייב להסגר איפשהו עם השינוי הראשון שמתרחש בשדה העצמים; ולכן האדם "נאלץ" להשפיל את מבטו מרקיע השמים ולחזור בו מקביעתו הקודמת: לשמים וככל הנראה יש גבול ולעצמים הפרושים בהם יש מניין מוגדר וסופי, זאת כי ראיתי בזה הרגע ובמו עיני שינוי שהתחולל בעצם מה מהמרחב.

וכפי שאמרנו הכל משתנה בעולם, אין צורך בראיה... ובכל זאת בואו נבחן מקרוב ראיה אחת מתוך אין ספור ראיות; הבה נחזור אם זכור לכם- אל גרגר החול שלקחתי מחוף הים. הגרגר הזה יכול להשתנות מכל מיני סיבות וכוחות שהוא נתון להשפעתם כמו כוח המשיכה שמקורו במקרה הזה בכדור הארץ, או קרני השמש שחיממו את הגרגר ושינו את מרכיביו... בכל אופן אני רוצה לעקוב כרגע אחר הגרגר עצמו שמשתנה להפתעתי במעגל פתוח שמעולם לא נסגר וגם לא ייסגר!

להזכירכם, אנו עורכים את המעקב שלנו במציאות, היינו במרחב האינסופי של היקום בו פרוסה סדרה אינסופית של עצמים ומתוכם אנו בוחנים את הגרגר הקטן שלנו מקרוב. אנו בוחנים איפוא עצם אחד בתוך מעגל פתוח ואין סופי של עצמים.

והינה אני מאפס את השעונים ואת כלי המדידה שלי ומתחיל את המעקב אחר הגרגר משעה אפס. אני רוצה לשתף אותכם הקוראים במעקב הזה ולכן הייתי רוצה שתעקבו כמוני במו עיניכם אחר הגרגר.

השעה 00 והינה אני מניח לעיניכם גרגר ווירטואלי בצורה הזו: (םםםםם)

למעשה, כל עוד והגרגר נותר במקומו ללא שינוי- אין לי אני האדם שצופה בו שום בעיה תצפיתית שאינה מתקבלת על דעתי, זאת כי אני צופה בגרגר דומם- היינו בעצם דומם מתוך סדרת עצמים אין סופית, והדבר מניח את דעתי כי למעשה אני מתבונן בתמונה בעלת מעגל פתוח של כוחות שמקורם בעצמים אינסופיים, ובעצם אני מתבונן בתמונה דוממת ששום דבר בה לא זז; שום עצם לא אמור לקפוץ פיתאום ולהשתנות.

וכעבור שניה, היינו בשעה 01 אני מתבונן שוב בגרגר ורואה לנגד עיני את הצורה הזאת: (םםםם)

בו ברגע אני קופץ מהכיסא שלי ולמעשה נופל ממנו כי להפתעתי אני רואה לנגד עיני משהו שמשתנה בתמונה הדוממת! זה לא אמור לקרות כי אני בוחן תמונה דוממת ופיתאום משהו בתמונה הזו קם וזז, משתנה! תאר לעצמך יושב לך על כיסא מול גופת אדם מת ופיתאום המת שלך מגרד בראשו- לא תקפוץ?

ויותר מזו... אני ממשיך איתכם את ההתבוננות בתמונה הארוכה האינסופית והדוממת, והינה כעבור שניה נוספת- היינו בשעה 03 מופיע עוד שינוי בגרגר, ועיני רושמות את הצורה הזו: (םםם)

ובו ברגע אני מחליט כי המת שלי חי! כלומר ואם נחזור למציאות שלנו- אני מחליט כי הגרגר שלי אכן השתנה לנגד עיני, ואם כן המעגל בו השתנה הוא מעגל סגור ומוגדר, והיקום שלי הוא סופי.

ולמרות שסיימתי בעצם את הבדיקה שלי והסקתי את המסקנות הנגזרות- אתעד למען הפרוטוקול את המשך הצפי כלהלן:

בשעה 04 נרשמה צורה זו של הגרגר: (םם)
ובתום הניסוי בשעה 05 נרשמה צורה זו: (ם)

לנוחיותכם הינה לפניכם שוב סדרת השינויים שהתחוללו בגרגר, כפי שנקלטו בעדשות עינינו לאורך 5 שניות, ומכאן נוכחנו מעבר לכל ספק כי היינו עדים כאן לתופעה של "שינוי":

(םםםםם) (םםםם) (םםם) (םם) (ם)

ולמזלי נוכח לידי באתר התצפיות עוד צופה שהפנה את תשומת ליבי לטעות אנוש שנפלה במהלך התצפית ומקורה בעיבוד הנתונים שהמוח שלי קלט מעדשות עיני. הצופה הזה הוא מחבר התורה, כלומר הטקסט של התורה הצביע בבירור על הטעות הזו. נעמוד בפרק (יג') הבא על תהליך ניתוח הנתונים שהמוח שלנו קולט מעדשות העיניים.