משה רבינו כמקור השראה

אל תקנאו ביאיר לפיד. מאז לקח על עצמו את תיק האוצר, הוא שומע מהבוקר עד הלילה: צריך, צריך, צריך. לאדם שהיה רגיל לשמוע את המילה "צריך" רק כשמילמל אותה לעצמו - העדר הזה שרודף אחריו עם המילה "צריך", יכול להכניס לפרנויה. בשלב הזה לפיד יודע שיש רק "צריך" אחד נכון: ריכוז כל הכוחות הפנימיים כדי לשמור על שפיות.

כדי להצליח במשימה הדחופה - שמירה על השפיות - הוא מצא את "משה רבינו" כמקור השראה. למצביעיו אמר באמצעות הפייסבוק שהוא מתכוון לעשות בכלכלה מה ש-צריך (אופס), גם אם זה כרוך בקיצוצים כואבים. העיקר, לנווט את הכלכלה לחוף מבטחים, בדיוק כפי שמשה רבינו הוביל את העם במדבר - למרות המחאות. שורות אלה עניינן, משה רבינו כמקור השראה.

גם למנהיגת העבודה יש "משה רבינו". אלא שמשה רבינו של שלי יחימוביץ' אינו דומה לזה של לפיד. נכון, היא לא הזכירה באף נאום או פנייה לבוחריה את משה רבינו, כנראה בגלל שאינו נמצא במאגר הקונוטציות שלה. אבל אם תשאלו אותה, היא תגיד לכם ש"משה רבינו" של שמעון פרס, הוא בדיוק "משה רבינו" שלה - "שמאלני, סוציאליסט שבסוציאליסטים" (16.2.99). אני בטוח שפרס לא זוכר שאמר את זה, מפני שאמר גם דברים הפוכים, אבל השקרנות של נשיאנו היא נושא למאמר אחר.

גם לנכדו של פרופסור ישעיהו ליבוביץ, עו"ד שמאי ליבוביץ, יש במאגר הקונוטציות "משה רבינו". באוקטובר 2002, שימש ליבוביץ כאחד מפרקליטיו של הארכי-מחבל, מרואן ברגותי. באחד הדיונים, לא נרתע מלעשות השוואה בין המטונף הפלשתיני למשה רבינו, וחולל סערה.

תפקיד שר האוצר בעיתות משבר בכלכלה העולמית קשה מאוד. בעיקר בגלל שהוא מחייב נקיטת צעדים הפוכים לאינסטינקט של הפוליטיקאי המצוי שרוצה לפזר. לפיד יודע את מה שמנהיגי יוון וקפריסין יודעים: שר אוצר טוב, הוא שר אוצר רע - ולהפך...

אם יצליח במשימתו, יוכיח לרבים ובעיקר לעצמו שהוא ניחן בתכונות הדרושות כדי לכבוש את היעד הפוליטי הבא: ראשות הממשלה. האינטרס של כל אזרחי המדינה ללא הבדל שיוך פוליטי, ששר האוצר (כל שר אוצר!) יצליח בתפקידו. נחזיק לו אצבעות...