חנין זועבי הולמת שוב

ביום האדמה האחרון (30.3.13) שוב כיכבה חנין זועבי על המרקע. מדינת ישראל "זכתה" שוב בחרפות ובגידופים, הפעם בשינוי עקרוני משהו. זועבי קראה תגר על זכותה של ממשלת ישראל להגיע להסכמים בנושאי קרקעות, משום שהערבים הם אדונים על הקרקע ועל הארץ. בכך הגיעה השתלחותה בממשלת ישראל ובלגיטימציה של מדינת ישראל לשיא חדש. כמובן שכוונתה הייתה גם לגבי המשא והמתן עם הבדואים בנגב, ויישוב בעיית הקרקעות שנוצרה שם. ואולי גם רמז לצפוי לנו בעתיד בגליל. היא גם קבעה כי מדינת ישראל עומדת להיעלם מן המפה.

והתקשורת? כהרגלה, לוקקת שפתיים בהנאה מהרייטינג שנפל בחלקה. עם ישראל בהה במחזה החירוף והגידוף, וחרק שיניים...

החוק קובע כי רשימה הכופרת באופייה היהודי של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, פסולה מלהשתתף בבחירות. באמתלה זו נפסלה בשעתו רשימת כך של מאיר כהנא, אלא שלגבי זועבי לא נהגו באמת-מידה שווה לכל. היא רשאית לכפור באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. לפני הבחירות האחרונות פסלה ועדת הבחירות על-פי הצעתו של ח"כ דני דנון את רשימתה (בל"ד), אולם בית המשפט העליון ביטל החלטה זו...

חלם משפטי, כבר אמרנו?

ועדיין יום הנכבה לפנינו ב-15.4.13.

חלם משפטי (2)


לא ניתן להגדיר אחרת את העובדה שנאשם בהכאת קשיש נשלח לביתו למעצר בית, עד למשפטו. כך החליט בית המשפט בפניו הובא העניין. אכן, מערכת המשפט מפתיעה אותנו כל פעם מחדש בהחלטות אומללות שהיא מנפקת חדשות לבקרים. כל החלטה כזו עולה על קודמתה, ומזכירה לנו מחדש את "הוווית החלם המשפטי" בה אנו שרויים, בשל האופן בו פועלת וחושבת מערכת "עשיית הצדק".

הקשיש עמירם אורון, בן 75, העיר, מדאגתו לתקנת הציבור, לנער ששחרר כלב במקום ציבורי. הוא יצא צדיק. ואילו המכה (שגרם לשבירת רגלו של המותקף), ראוי היה שישב בכלא. איזו דוגמה ואיזה מופת מקבל הנער מההורים, "המחנכים הדגולים"?... ואיזה מסר הוא מעביר הלאה לחבריו לספסל הלימודים? את כל הדברים היסודיים האלה כבוד בית המשפט לא ראה לנכון להביא בחשבון.

לפני מספר ימים קראנו על קרבן נוסף לתופעה. פייבל גרטמן, ניצול שואה בן 79, הוכה על-ידי אבא של נער שעסק, עם חבריו, בהרס ספסל במקום ציבורי. הקשיש העז להעיר לנער - והוכה. ושוב נשאלת אותה שאלה: אם כך מתנהגים הורים, מה לנו כי נלין על ילדים הנוהגים באלימות בבתי הספר? אולי ראוי שנמחא להם כפיים כשהם מכים את מוריהם בגין הערה כזו או אחרת?

עלינו, דור ההורים, לשאול קודם כל את עצמנו ואחר-כך את מערכת המשפט, איך הגענו למצב האומלל הזה. אני חושב שאולי מעורבות ההורים, במובן החיובי כמובן, צריכה להתחיל בשלב מוקדם. מי מאתנו לא חזה במחזה העגום שבו ילדינו ה"מקסימים", בפראותם, משחקים במעלית בבית מלון, בעוד זוג קשישים ממתין בצד עד שיואילו להפסיק להתפרע... מי מאתנו לא חזה בחבורת צעירים, "ערסים" בלשון המדוברת, המפוצצים בהתנהלותם אירועים חברתיים וציבוריים?

השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', התייחס בדף הפייסבוק שלו לאירועים שבהם הותקפו קשישים. מדובר ב"אירועים קשים" אמר, "ואני מגנה אותם ומביע שאט נפש מהם". "חלקים מסוימים בחברה אינם מכבדים את האחר, וודאי שלא את אלו שהחברה צריכה להוקיר ולהודות להם יותר מכל, אוכלוסיית הקשישים. נדרשת מעורבות רבה יותר, יד קשה מצד מערכת המשפט, והרבה חינוך לסובלנות, סבלנות ודרך ארץ".

ועצה לי לכבוד השר: בהטפות מוסר לא תמנע האלימות הזאת. נחוצה החמרה בפסקי הדין הניתנים על-ידי שופטי ישראל. לשם כך נחוצים שינויים חקיקתיים. נקוט ביוזמה המתאימה והבא לכנסת את התיקונים הנחוצים בחוק, כדי שכל הורה, כל ילד מתפרע, ידעו שרף הענישה גבוה הרבה יותר מכפי שהיה בעבר.