צדק על-חשבון ביטחון ישראל

בג"צ - בהרכב מורחב של 13 שופטים, רמז לנציגי המדינה כי קיימת בעיה חוקתית עם חוק האזרחות הנוכחי, המונע מתן אזרחות או מעמד חוקי לפלשתינים מהשטחים הנשואים ומתגוררים בישראל.

החוק שנחקק באוגוסט 2003, כהוראת שעה, נחקק בעקבות דיווח של ראש השב"כ, נציגי זרועות הביטחון ומשרד הפנים, על מעורבותם של פלשתינים שנישאו לישראליות, קיבלו תעודה כחולה ואזרחות על כל זכויותיה והיו מעורבים בחלקם בפיגועי טרור.

יתירה מזאת, משרד הפנים דיווח, כי בבדיקה שנעשתה התברר שמדובר בפירצה בחוק, דרכה זרמו אלפים של פלשתינים מהשטחים לישראל עד למספרים של כ-300,000-200,000 איש (המספרים לא ניתנים לבדיקה מדוייקת), לפי הערכה זהירה.

כאשר נתגלתה הפירצה ונתגלו פלשתינים מעורבים בפיגועים על-ידי עזרה, הלנה, הובלה ועד כדי השתתפות פעילה ממש, התעוררו הגורמים לפעולה, בטרם יהיה מאוחר מדיי. מכאן הצעת החוק כהוראת שעה לסתימת הפירצה בסכר.

המעניין בכל הנושא, כי הסוגייה שהחלה להתבשל בתקופת שר הפנים אלי ישי מש"ס, הבשילה והוגשה לממשלה על-ידי שר הפנים, אברהם פורז משינוי, שגם הוא הבין בחושיו הבריאים, שאי טיפול מיידי בנושא עלול להוות סיכון ביטחוני למדינה.

העותרים טענו, כי החוק פוגע בזכויות יסוד של חיי משפחה, כבוד ושוויון. בג"צ דחה ההחלטה, כדי לאפשר לממשלה הכנסת תיקונים כפי שהצהירו נציגי הפרקליטות עד להארכת התוקף של הוראת השעה. ובכן בגדול, בעיקרון האוניברסלי, בג"צ צודק. אבל צריך להזכיר לבג"צ, כי יש למשוואה היפה הזאת גם חלק שני, והוא שמדינת ישראל, על-פי מגילת הכרזת העצמאות ובתפישתה הציונית דמוקרטית, היא מדינתם של היהודים ומרכז חייהם, כלומר: מדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית ריבונית שעיני היהודים בעולם נשואות אליה, למוסדותיה פעילותה וביטחונה.

ההצעות הדרמטיות של הח"כים הערביים בראשות עזמי בשארה, טיבי ואחרים להפוך את ישראל - למדינת כל אזרחיה, אינה חדשה, והפוטנציאל של ביטול הרוב היהודי וחיסול הישות הציונית הגלום בהצעה זו אינו חדש. כך גם צריך להתייחס להצעות האחרות נוסח מדינה לאומית, או קונפדרציה או קנטונים בין הפלשתינים לישראל, ליצירת מדינה או אזור אחיד המשתלב במרחב המדינות הערביות מסביב.

גם מועמר קדאפי, שחולם על פתרון פלשתיני ומעורבות יתר באזור, הציע בזמנו מדינה דו-לאומית או מדינת קונפדרציה עם הפלשתינים.

הסכנה לישראל (שבכל ההצעות האלו) בולטת לעין ומשוועת לתגובה חד-משמעית נמרצת ושלילית.

העותרים, המתלוננים על פגיעה בעקרונות היסוד של שוויון וכבוד, הם אלה שמתוכם יצאו מפגעים, משתפי פעולה עם חמאס וחיזבאללה, ריגול ופעולות נוספות נגד המדינה וביטחונה.

אלה המתלוננים על חוסר שוויון מביניהם יצאו המברכים את חללי האויב, מברכי "השאהידים" המתפוצצים ברחובות ובאוטובוסים.
הח"כים הערביים, השולחים מברקי ברכה, למחבלים בלבנון ובסוריה וחלקם אף נוסע ונואם בפניהם. המתלוננים הם גם אלה שרקדו על הגגות במלחמת המפרץ הראשונה, כאשר נחתו בישראל 40 טילים עירקיים, וגם ביניהם עדיין יש הפגנות והסתות במסגדים ובעצרות. אלה האזרחים המבקשים מבג"צ שוויון וכבוד והרחבת הפירצה דרכה יזרמו אלפי פלשתינים לישראל במסגרת "זכות שיבה זוחלת" שתאושר על-ידי בג"צ.

בשלב זה, המשך אישור החוק נדחה למספר חודשים, כדי להכניס בו שינויים. אין בעיה לתקן את החוק בנקודות ובסעיפים שניתן להכניס בהם שינוי או גמישות או התחשבות אנושית הומניטרית, אך אין להגזים ולהרחיב את הפירצה.

כמובן, שתמיד ניתן להצביע על מקרה זה או אחר בו נדרשת מידה של גמישות, רחמים, אנושיות לגביהן אין התנגדות. אך אסור לפגוע בעיקרון, שבמקום שיש התנגשות בין כללים ועקרונות אוניברסליים לבין ביטחון המדינה וטובת אזרחיה, האחרון גובר גם אם הוא לא נראה טוב ולא מצלצל טוב כלפי העולם.

גם המעצמות הגדולות, וגם מדינות אירופה המעבירות עלינו ביקורת מתמשכת - כאשר הדבר נוגע לביטחון אזרחיהם ומדינתם - אינן מתחשבות יתר על המידה מעקרונות כלליים יפים, ועושות את מה שטוב לביטחונן. ראו את ארה"ב, רוסיה, צרפת, אנגליה וכל הגרורות האחרות. גם יו"ר הכנסת, עו"ד רובי ריבלין, יצא בביקורת נוקבת נגד הנשיא ברק על פרשנות חוקי הכנסת בניגוד לעמדת הכנסת ובניגוד לסמכות שכביכול הוענקה להם, ועל הסתמכות על קונצנזוס עתידי שעדיין לא גובש בחברה, אלא על-ידי התנשאות והתפלספות תוך פגיעה בלגיטימיות של הכנסת. כדאי לבית המשפט העליון להאזין לטענות אלו.

שר הפנים יכול, על-פי החוק הקיים, לשלול אזרחות מאזרח שמסכן את המדינה מבחינה ביטחונית, פלילית או מעשי ריגול וקשר עם אויב. אבל עד היום לא השתמשו בסעיף קיצוני זה ואולי הגיע הזמן לחשוב אחרת.

יש לדרוש מבג"צ לשים את המדינה ואת האינטרסים שלה בראש הפירמידה של הזכויות, גם על חשבון פגיעה באינטרסים של אזרחים, אם הדבר נחוץ וחיוני לביטחון המדינה ואזרחיה. אך בעיקר יש לחתור לקיום התכלית הקיומית של מדינת ישראל: להיות מדינה יהודית דמוקרטית וריבונית, בגבולות בטוחים.

_______________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.