אש"ף - הכשל המוסרי

'תהליך השלום', חלול מתוכן ועקוב מדם, ממשיך בלפיתת החנק שלו. אחרי מתקפת הקטיפה של אובמה פתח שר החוץ שלו, קרי, קו דו-שבועי אלינו ובין לבין שליחים אחרים אינם מרפים לרגע. נתניהו שותק, להוציא חזרה מונוטונית על חזון שתי המדינות, המשותף לו ול"שלום עכשיו." מי יודע, מה נרקם במסתרים, אך לפי כל התסריטים ה"פרטנר" יהיה תמיד "הארגון לשחרור פלשתין" (אש"ף) - הוא הפת"ח - הוא "הרשות הפלשתינית" (רש"פ). זאת, על-פי ההכרה מ-9.9.1993 של ראש ממשלת ישראל באש"פ תחת הנהגת יאסר ערפאת "כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלשתיני". 20 שנים חלפו, למעלה מ-1500 יהודים רצחה ההכרה הזאת ואלפים פצעה, את עם ישראל וארץ ישראל קרעה לגזרים, ועדיין יש בתוכנו חסידים שוטים וסנגורים לאסון הלאומי הזה.

בוויכוח הפנימי על 'אוסלו' חסר פן אחד חשוב, ה-פן המוסרי. היה צריך לאדם מבחוץ, ידיד גדול החי בתוכנו, כדי להזכיר לנו זאת - יאן וילם ון דר הובן, מנכ"ל 'המרכז הבינלאומי של נוצרים ציונים' היושב בירושלים. בקריאה "אימרו 'לא' למדינה פלשתינית!" ממלא המחבר חלל שהותירו התקשורת והפוליטיקאים שלנו בציור דיוקנו של אש"פ, מראשית היוולדה של המפלצת הזאת ויוצרה, ערפאת.

ון דר הובן:

בשחר ימיו של הארגון חשד ערפאת בצעיר בן 30, פרוק חמיד, כי אינו נאמן וגרם לרציחתו. משנתברר שהקורבן היה חף מפשע, הוא לא התרגש. מעכשיו יתייחסו אליו ברצינות. "היה זה מעין טקס חניכה".

ידיד לשעבר של ערפאת, מהנדס הנפט המצרי ואליד ג'יריס, סיפר שבמחיצתו של ערפאת היו מספר נערים "ואתה יכול להבין במה הדברים אמורים". את אחד מהם, "נער עדין, רגיש - פרח ממש", אהב ערפאת במיוחד. משנודע לו, שהורי הנער גרים בישראל ושבעי רצון מחייהם שם, דרש מן הנער להתכחש להוריו בפומבי. משסרב הנער, ערך לו ערפאת 'שימוע':"לבי כואב על אחמד", בכה, אבל "אחי אינו מגלה נאמנות אמיתית, ולכן יש ללמד אותו." אמר, ורמז לסדיסט שכינויו "סניטר", שבאבחת סכין סרס את הנער, אשר התאבד למחרת היום.

ון דר הובן מסכם: "הרציחות והעינויים הפכו מאז לחלק בלתי נפרד הן מאישיותו של יאסר ערפאת והן מאופייה של תנועת אש'פ שבראשותו. אנשים חפים מפשע רבים מספור... נאלצו לשלם בחייהם כתוצאה מכך".

פרנק ג'רוואסי מה"מרכז לביטחון הבינלאומי" מספר על גורלו של עיתונאי בבירות, סלים אלאווזי, בעל כתב העת "אל-חוואדס" שהתנגד לארגון הטרוריסטי. שני מטעני חבלה גרמו לקריסתו של בניין מערכת העיתון, אילצו את העורך להימלט ללונדון. אחר 3 שנים סמך על תעודת "מעבר בטוח" של ראש הממשלה וחזר. נחטף למאורת עינויים, שם קטעו את אצבעות ידיו מפרק אחר מפרק גם ואיברים אחרים, שפוזרו ברחבי הכפר. תמונות זוועה של גופתו המחוללת שחולקו, הפיצו חרדה ופחד בקהילת העיתונאים בבירה. כך "שוכנעו" העיתונאים ליישר קו. מי שהמשיך לגנות את הטרור מצא פתח ביתו חלקי גופות עטופות בפלסטיק, עם ההתראה שגם אותו "יעטפו".

דר. טורבי, רופא, העיד: "ידועים לי מקרים שאנשים הושלכו לתוך מיכלי חומצה ..נערות צעירות נאנסו..."

וגם זאת: אש"פ מצא על גופו של חשוד כסף ישראלי ונעלים מתוצרת ישראל. קשרו את ידיו ורגליו לפגושים של 4 מכוניות והסיעו אותן ל-4 כיוונים, כשהן קורעות את הגוף ודוהרות ברחובות, גוררות חלקי גופה מדממים. אנשים התעלפו.

ון דר הובן שואל: "האין האנשים הרבים מספור..שנרצחו באכזריות, שעונו ונאנסו, סיבה מספקת לכך שישראל תאסור באיסור מחלט כל מגע וכל קשר עם אש'פ?"

מי שתוהה, האם מאז ימי בירות העליזים אש"פ חזר בתשובה, ייצא ויראה כיצד מקדיש אש'פ רחובות, כיכרות, בתי ספר - לזכר רוצחי המונים מן המתועבים ביותר. ומנהיגם הנוכחי, מכחיש השואה אבו-מאזן, בנאום בכנס יובל של אש'פ ב-4.1.2013, נשבע להמשיך בדרכם של חג' אמין אל חוסייני (המופתי הנאצי, משת'פ של היטלר והימלר) ויאסר ערפאת. ביולי, 2010 מת 'אבו דאוד', ממתכנני רצח הספורטאים באולימפיאדה במינכן. אבו מאזן שלח מברק תנחומים: "כמה נפלא הוא בתור אח, חבר לדרך, לוחם קשוח ועיקש"...

למרות כל אלה, רבין ופרס חלקו פרס נובל עם אבי הטרור המודרני, ערפאת, ולמרות שאין סעיף אחד באוסלו שלא הופר ע"י אש'פ, ישראל ממשיכה לדבוק באסון הזה באדיקות. עד היום פרס מתגעגע לערפאת ("איתו היה יותר קל לקדם את תהליך השלום", ראיון בניו-יורק-טיימס, ינואר 2013) ועד היום הוא מתפעל מאבו מאזן ("לדעתי הוא פרטנר מצוין", שם).

כל אשר ניתן לומר על עיוורון פיסי ומוסרי כזה, כבר נאמר בישעיהו ( כח', יד'- יט') - "לכן שמעו דבר ד' אנשי לצון, מושלי העם הזה אשר בירושלים: כי אמרתם 'כרתנו ברית את מות ועם שאול עשינו חוזה - שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו, כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו'...לכן..הנני ייסד בציון.. אבן בוחן..ושמתי משפט לקו וצדקה למשקלת ויעה ברד מחסה כזב וסתר - מים ישטופו. וכופר בריתכם את מות וחזותכם את שאול לא תקום, שוט שוטף כי יעבור, והייתם לו למרמס. מדי עוברו ייקח אתכם..."

תודה לך, מר ון דר הובן, תודה על התזכורת המוסרית.
היינו זקוקים לה.