קווים לדמותו של הפרטנר (ב')

מי הוא האויב הזה, שהשמאל אומר עליו 'שלום עושים עם אויבים'? האם - אויב שהשלים, או אויב פעיל, שונא, מכין שפיכות דמים נוספת? ממשלה שנכנסת היום להרפתקת שלום חדשה, לוקחת על עצמה אחריות כבדה מאוד. כל סיסמאות- השלום שתחתן נעשו עד עתה הניסויים בבני אדם כבחיות מעבדה ואשר עלו בחייהם של למעלה מ-1500 'קורבנות שלום' יהודים ואלפי ערבים, יצאו אט אט ובאין רואה מן המחזור, כמטבעות מזויפות. למשל: 'שטחים תמורת שלום', 'הלנצח תאכל חרב?', 'שלום עושים עם אויבים', "טרור אי-אפשר לנצח", "השד הדמוגראפי".

מדינה לא תמורה שלום ולא תמורת רגיעה

נותרה סיסמה אחת, והיא היום חובה לכל מי שמבקש עדיין להזדהות כאיש "מחנה השלום". שמענו אותה לאחרונה יוצאת מפורשת מפי בנימין נתניהו בעצמו, כאשר דיבר בזכות המהלך האחרון של הליגה הערבית. אלה מילותיה: "למנוע מציאות של מדינה דו-לאומית". זה עכשיו ה-קוד, ה"אני מאמין" החדש, שבאמצעותו מומר אידיאולוגי עובר מהמחנה הלאומי למחנה השלום. נתניהו אוהב לומר 'מה שמגעגע כברווז - הוא ברווז!', ובכן - מי שמכריז על כוונתו להקים מדינה פלשתינית במערב א"י וגם מנמק זאת ב"שהאדה" הזאת של השמאל - הוא שמאלן!

הנוסחה כשלעצמה היא גאונית. על פיה, לא תמורת שלום או אפילו תמורת רגיעה נקראים אנחנו לנטוש את מולדתנו. מעתה, לא חשוב כלל אם הערבים יחתמו על משהו, ואם יקיימו את מה שיחתמו עליו. ואין זה משנה אפילו, שגלוי לעין שלא חזרו בהם מכוונותיהם הרצחניות. כך או כך אנחנו חייבים לצאת, לברוח, מן "השטחים" - לא למענם כי אם למען עצמנו, כדי להציל את מדינתנו היהודית מן הקטסטרופה הדו-לאומית. ממילא, אין כל צורך בפרטנר שייתן לנו תמורה: עצם ההיפטרות מן השטחים המזיקים והשנואים - היא התמורה! ובל נצפה, שמישהו ייתן לנו את הסיפוק הזה, אנחנו חייבים לתת אותו לעצמנו!

זו נוסחה שאי-אפשר לנצח אותה. סכנות הערבים ותועבותיהם אינן רלוונטיות יותר, כל סוגיית "השטחים" עוברת מתחום מדיניות החוץ - למדיניות הפנים. זו עכשיו התפיסה, זה המצע הרעיוני והפוליטי של נתניהו, ולכן לראותו כראש הליכוד, ובתור שכזה כראש 'המחנה הלאומי' - זו תופעה שבתאית. היא מחייבת להזכיר לגרעין הקשה, הלאומי, שבתוך הליכוד, כי חוקת הליכוד פוסלת עד היום את רעיון המדינה הפלשתינית, ועימה הלך הליכוד לבחירות. החוקה הזאת לא שונתה עד היום. גם הבית היהודי מחויב לבוחריו שלא לשאת באחריות קולקטיבית למדיניות של 'שתי מדינות'. בקווי היסוד של הממשלה אין לה זכר ומאז הקמת הממשלה החדשה לא היה דיון, ולא כל שכן שלא הייתה החלטה המאמצת את תוכנית "שתי המדינות". מכאן, שהשתתפותו-בהסכמה של נתניהו בתרגיל האמריקני-קטרי (כולל חידוש ההקפאה בירושלים ובהתיישבות ושחרור מחבלים-רוצחים) היא אקט אנטי-דמוקרטי הגובל באי-חוקיות. שוב יוצא הבוחר מרומה, שוב חוזר המחזה המביש של הוצאת קולות בטענות שווא! הארץ רועשת בימים אלה על אי קיום הבטחות לפיד לבוחריו, ומה בדבר בגידתו של נתניהו בבוחרים שלו וגם באידיאולוגיה שלהם (ושלו)?

הליכוד לא עשה חשבון נפש ולא הפיק לקחים מן המכה שהוכה בבחירות האחרונות. לו עשה, היה מוצא שנתניהו נענש ע"י בוחריו - גם על הצבעתו בכנסת בעד הגירוש, גם על 'נאום בר-אילן' וגם על הקפאת ההתיישבות. בפעם הבאה - הנוסחה החדשה, הדו-לאומית, תעלה לו בשלטון. האם יגרור עימו אל המדבר הפוליטי גם את מפלגתו? התשובה תלויה באגף הימני בליכוד: אם, כפי שנהג עד כה, ישתוק את שתיקת הכבשים, זה יהיה סופו של הליכוד כמפלגת שלטון. ואשר לבית היהודי שאליו זרמו הרבה מן הקולות שנטשו את הליכוד, ולנפתלי בנט אישית, שנבחר בקולות שברחו מזבולון אור-לב בגלל שותפותו של האחרון בממשלת הגירוש - גם שם חייבים להבין שהקולות האלה לא יישארו אצלם אם ימשיכו בחוסר המעש נוכח כניסתו של נתניהו למו"מ עם הערבים על הבסיס האנטי-לאומי והאנטי-דמוקרטי של "שתי מדינות". העם שלנו מלומד ניסיונות מרים מן העבר. הוא לא יקבל תירוצים כמו - 'נחכה למשאל עם' או 'נשפיע מבפנים'. מרגע הכניסה למו'מ אסור לבית היהודי לשבת בממשלה. בין היתר, מפני שנאמני א'י שבתוך הליכוד לא יוכלו להתנגד לראש מפלגתם כל עוד הבית היהודי ימשיך לשבת בתוך הממשלה, ונפתלי בנט ייצא חלילה חוטא וגם מחטיא.

כאן המקום לשוב אל השאלה היסודית: היש הצדקה מוסרית לעצם ניהול מו"מ עם שלטונות רמאללה, שבבסיסם אינם יותר מאשר ארגון טרור?

נתניהו נוהג כאלו אין קשר בין רצח אביתר בורובסקי הי"ד לבין הדיבורים על חידוש המו"מ עם רמאללה. ואנחנו אומרים, שלפחות מאז אוסלו, 20 שנה, כל סיבוב מדיני גרר אחריו שובל של דם יהודי. כלל ברזל הוא, חוק ולא יעבור, ולכן אביתר, ז"ל, הוא כבר "קורבן-שלום" של הסיבוב המדיני החדש. הרוצח הוא איש הפת"ח, ארגון שבראשו עומד ראש הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס, הוא אבו מאזן. יתר על כן, בפייסבוק שלו הגיב הפת'ח רשמית על רצח אביתר בשליחת ברכה לרוצח : "הגיבור האסיר המשוחרר סלאם אל זע'ל.. מגיבורי חוליית השהיד רא'אד כרמי". הפת"ח גם הכריז שקיבל אור ירוק לבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות. מסתבר, שרמאללה התירה ספציפית את דמם של המתנחלים. לא במקרה ארעו לאחרונה שני מקרי ירי ביו'ש והתינוקת אדל ביטון מיקיר ואהרון זלטקין מנריה נאבקים על חייהם, קורבנות מתקפת האבנים והבק'תבים שהפכה למכת מדינה. את המתקפה הזאת מעודדים שלטונות רמאללה בגלוי, על תקן 'התנגדות בלתי אלימה', כביכול.

הערבים לא "פריירים" לקבל מאיתנו מדינה 'בחינם'

אמרנו, שנתניהו אינו קושר בין הטרור הנמשך של פת"ח-אש"ף-רש"'פ, שלושה שהם אחד, לבין ההכנות הישראליות להיכנס איתם למו"מ, במטרה להקים להם מדינה בארץ ישראל. טעות, הוא קושר. מתברר, שהוקמה וועדה פלשתינית-ישראלית להכנת רשימת המחבלים שנתניהו ישחרר כדי "לזכות" בכרטיס כניסה למו"מ. זו בדיחה מרה, שהערבים אינם "פריירים" לקבל מאיתנו מדינה 'בחינם'. הם דורשים תשלום, מחיר, תמורה! כי אלה הם כללי המשחק באגף הסגור של המוסד לחולי נפש המכונה 'מדיניות החוץ' של ישראל: המוכר נותן את הסחורה והמוכר משלם בשבילה!

ללאומנות הפלשתינית שורשים נאציים, והמורשת הזאת של האב המייסד שלה, המופתי וגנרל הס.ס. חג' אמין אל חוסייני, משגשגת בקרבם עד היום.

מבט לתקשורת הפלשתינית מ-30.1.2012 מצטט ממאמר שהופיע באתר של סוכנות הידיעות הפלשתינית 'מען', ובו הדברים האלה על היהודים:

"הם גורמים לסכסוכים וזוממים מזימות בכל מקום בו הם מתיישבים..לכן הם נודו בכל קצווי תבל ואין אומה בעולם שמכבדת אותם... בגלל האיבה והרוע שבליבותיהם כלפי זולתם והקנוניות והמזימות שלהם נגד העמים הובסו היהודים בכל התקופות והם מרגישים נחותים כלפי האומות והחברות שבקרבן הם חיים...האומות הללו יודעות בוודאות שהיהודים הם שורש הסכסוכים בעולם, בכל מקום בו הם חיים".

המאמר נשאר באתר כמה חודשים, אך רק בערבית. מעניין, למה. יש בו כל הסממנים של התורה הנאצית וניתן לומר, שגבלס העמיד בקרב הערבים, והפלשתינים במיוחד, תלמידים טובים מאוד, ולדורות. רק מדינת ישראל, המגלמת בעצם קיומה את ניצחון היהודים על גבלס ומורשתו, משום מה אטומה מלראות ולהבין את הנאציזם החדש, בגרסתו הערבית, שקם עליה להשמידה, הפעם בבית שלה.

אחד התלמידים, ולא האחרון בהם, הוא מחמוד עבאס-אבו מאזן, שבעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת מוסקבה הכחיש את השואה והעליל את העלילה, כי ההנהגה הציונית הייתה שותפה לקנוניה עם הנאצים לטבוח ביהודי אירופה כדי להבריחם לפלשתינה. איש בישראל לא תבע ממנו שיחזור בו ויתנצל, בטרם נהיה מוכנים ללחוץ את ידו ולשבת עימו לשולחן אחד. היהודים אינם יודעים לשמור על כבודם. נוכח זאת האיש מרגיש בטוח להמשיך לממש את תורתו האנטישמית, ללא בושה וללא עכבות.

בעיתון 'מקור ראשון' (30.7.2010) מצטט אסף גבור את דברי מחמוד עבאס בשיחה עם כתבים בקהיר, כי יהיה מוכן לאפשר הצבת כוחות נאטו בשטחי הרשות במסגרת הסכם עם ישראל, אך הוא מתנגד שיהודים ישתתפו בכוחות האלה. עוד אמר, שלכשתקום מדינה פלשתינית הוא לא יסכים שאפילו ישראלי אחד יחיה בגבולותיה. מה זה, אם לא תורת הגזע הנאצית? לא פעם שאלתי את עצמי, איך זה שכל העולם המערבי מקבל את הדרישה הערבית, בעלת האופי הנאצי, שהארץ תימסר לידיהם אך ורק כשהיא "נקייה" מיהודים.

למה "העולם" אינו רואה בדרישה החצופה הזאת "טיהור אתני", שבכל מקום אחר נענשים עליו כעל פשע נגד האנושות, עומדים עליו לדין בפני בית הדין הבינלאומי בהאג? אין תשובה זולת זו, שקורבן הגזענות הזאת, מדינת היהודים בעצמה, דווקא היא קיבלה אותה ללא מחאה והתנגדות. יתר על כן, היא מוכנה לבצע את הטיהור האתני של אזרחיה במו ידיה, כפי שכבר עשתה פעמיים, בסיני וברצועת עזה וצפון השומרון.

הרעל הנאצי כבר תוסס בעורקים של ערבים פלשתינים צעירים בני 18-25. 90% מהם השיבו בסקר שערך מכון מחקר פלשתיני על השאלה "האם יש לישראל זכות קיום?" - ב-לאו גמור. היהודי הישראלי הממוצע מזלזל בעצם הצגת השאלה וגם בתשובה שניתנה, כאלו היו זבוב טורדני ולא יותר. הוא אינו מתקומם נגד העובדה שאין עוד מדינה בעולם שמישהו מכחיש את עצם זכותה להתקיים. והוא אינו שואל, כיצד ייתכן שעם, שאך זה עתה ניסו להשמידו עד אחרון התינוקות, דווקא הוא לא יהיה רגיש כאשר חולקים על זכותו להתקיים, כלומר, מבקשים להשמידו?