אחד ההבדלים המרכזיים בין פוליטיקאי למדינאי או בין מונהג למנהיג הוא במילה אחת: האומץ. הפוליטיקאי זורם על-פי "מה יגידו" בסגנון "פני הדור כפני הכלב", שהרי אחרת הוא חושב שעצמאותו תגרום לו להיפרד מהשררה. וכך גם מתנהג המונהג שמחכה לפקודות כדי להיות בטוח שאמנם ימשיך לשרוד. לעומת זאת למדינאי יש אומץ לחזור בו מטעויות, ללכת כנגד הזרם ואפילו להפוך למיעוט ולחכות לרגע ששוב יחזור לזירה בזכות עצמו ולא בזכות אחרים. זהו גם המנהיג - הוא מוליך קדימה ולא מולך אחר אחרים. בימינו לא חסרים מנהיגים שהם בעצם רק פוליטיקאים אבל אפשר למצוא פוליטיקאים שהם מנהיגים.וכך גם לגבי מנהיגים שהם בסך-הכל מונהגים לעומת "זאבים בודדים" שהם מנהיגים.
לאחר המהלומה הפוליטית שחטפו הפוליטיקאים החרדים - שעד לבחירות האחרונות הם סיגלו את דרכו של הפוליטיקאי המונהג, יש להם צ'אנס לעבור צד ולא להיות עוד "פני הדור כפני הכלב" בכיסה הימני של המפה הפוליטית. ובייחוד אמורים הדברים לגבי
אריה דרעי שמדיף לכל עבר כי הוא המנהיג שהחליף בראש ש"ס מונהג טבעי בשם
אלי ישי. ההצבעה הקרובה בפרלמנט הישראלי - על מתווה פרוואר- בגין, לעקירת הבדווים מאהליהם ושיכונם בנגב ופיזורם ב"שיכוני קבע", היא ההזדמנות של אריה דרעי - ואולי גם של
משה גפני, לשבור לדרך עצמאית ולהנהיג אחריהם שיטה ולא עוד להתנהג על-פי אמוציות הרחוב החרדי ו/או הלאומני-דתי- חילוני. במיוחד אריה דרעי חייב לעשות זאת. כבר ערב הבחירות האחרונות הוא הבטיח "לעזור גם לערבים". מכל הצבורים שדרעי סייע להם בעבר הרי שהערבים היו אלה שזכרו לו יותר מהשאר את הכרת הטוב. המנדט ה-11 של שס נכנס על קולות הערבים. באותם רגעים - שקולות של "ספרדים טהורים" בגדו בגר"ע יוסף ונעו לעבר
חיים אמסלם ובמיוחד אמנון יצחק. הערבים זכרו לאריה את הרגעים ששלח להם תקציב בלתי מוגבל בימים כששלט במשרד הפנים. הערבים זכרו כיצד רק שר פנים אחד ששמו אריה דרעי הפך "כפרים בלתי מוכרים" בסקטור הערבי למוכרים עם מים, חשמל וביוב. ועכשיו אריה הגיע הזמן שתפרע לבדווים האומללים את השטר.
גורלך נידון להיות באופוזיציה ושום מחווה "ימינה" לא ישנה את המצב. אלי ישי - ה"סמן הימני", כבר מאחוריך ו
נסים זאב הניצי לא יפריע לך כי הפעם הוא רוצה לשרוד לעוד קדנציה. מפלגת העבודה עומדת לצד הבדווים, אבל אם אתה תחליט לעמוד לצידם זה יגרום לתזוזה ב"תנועה" ואפילו ב"דגל התורה". זה הרגע ללמד לקח את הלכוד ואת בנט וחבורתו, ועוד כשהבדווים בסך-הכל רוצים לא להזדקק לחוב ולהיוותר תחת קורת גג שלהם. בסך-הכל גם הם וגם החרדים נמצאים באותה סירה מרובת ילדים שהעין הרעה של לפיד- ברטטאר ובגין פקוחה עליהם. אם לא תמשוך את ש"ס לתמיכה בבדויים תיאר בתדמית הפוליטיקאי המונהג אך אם תשבור מהימין תהפוך למנהיג. בין כה וכה תמיד הימין יקרא לך "שמלאני" ויזכיר לך את "
הסכם אוסלו". אבל אם תשבור לכיוון הבדווי אתה עשוי למצוא עוד בני ברית חדשים מקרב הערבים.
וגם באשר ל"דגל התורה", הרי שיש להם מה לחשוב לכיוון של תזוזה ותמיכה בבדווים. רק לפני מעט יותר מחודש הבטיח ח"כ משה גפני לחבור לשמאל ולהלחם נגד הימין באופן נחרץ. עכשיו זו ההזדמנות שלו ושל שני חבריו הנוספים לסיעת "דגל התורה" לממש את ההבטחה הזו שהרי אחרת הם שוב יחזרו להיות הבדיחה של הליכוד ולוויניו הלאומניים. בקדנציה הקודמת הורה הגראי"ל שטיינמן לח"כים של "דגל התורה" להתנגד לגזל האדמות ב"גבעת האולפנה" בבית אל. עכשיו זהו הרגע להוכיח לימין כי החרדים כבר אינם מונחים בכיסם. ואולי גם ח"כ ליצמן - שעליו מספרים ברחוב הערבי כי הטיב עימם בענייני הבריאות כמו ששום שר בריאות אחר לא הטיב עימם מעולם, יצטרף לעזור לבדווים לא להפוך באמת ובתמים לנוודים.
האמינו לי חברים חרדים יקרים, אם תמנעו גרימת עוולה לבדווים הרי שאותם בני עוולה ועושייה יחשבו אלף פעמים אם לפגוע בעתיד בחרדים אבל אם שוב תהפכו שוב למונהגים , אזי, שתדעו שהחרדים יהיו הבאים בתור לגזרות.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
