השלב הקרוב בסאגה הוא המתווה להסדר באי.די.בי אחזקות שאמור להיות מוגש לאלשיך בשבוע הבא (יום א', 7.7.13). אדוארד אלשטיין נסוג מכוונתו להשקיע בקונצרן לאחר שמחזיקי האג"ח באחזקות תמכו ברוב של 90% בהעברת השליטה לידיהם. נוחי דנקנר אומר שיש לו משקיעים חלופיים ושיציג אותם לבית המשפט.

כאן תיכנס אלשיך לתמונה. לטוב ולרע, היא שופטת עצמאית ביותר והדבר הכי רחוק שיש מחותמת גומי, ודאי בהסדרים גדולים ומורכבים. בעבר אמרה אלשיך בצורה המפורשת ביותר, כי גורל העובדים מעניין אותה לא פחות מאשר כספם של הנושים. זה מה שעשתה בקלאמברקט, זה מה שעשתה במעריב. אין להתרעם על גישה זו, העולה בקנה אחד עם עקרונות הממשל התאגידי המודרני. לפי עקרונות אלו, לכל תאגיד יש לא רק בעלי עניין אלא גם מחזיקי עניין (stakeholders): העובדים, הלקוחות, הציבור בכללותו.

לכן, אלשיך צפויה לשאול את מחזיקי אג"ח אחזקות ברחל בתך הקטנה: מה אתם מתכננים לעשות? מכירת חיסול של הנכסים לכל המרבה במחיר, או תפעולם כדי שיניבו רווחים? פיטורי עובדים על ימין ועל שמאל כדי להתייעל, או בחינה אסטרטגית וטקטית מעמיקה לפני שתנקטו מהלכים? ומה יקרה לתחרות אם שופרסל תתחסל או תקטן בצורה משמעותית? וכנ"ל לגבי סלקום? ומה תהיה המשמעות מבחינת רוכשי הדירות והנכסים מחברות הנדל"ן של הקונצרן?

אלשיך גם אינה אוהבת לקבל החלטות בחיפזון. יש שיאמרו שזה נובע מחיבתה לתקשורת ומרצונה להופיע בכותרות, יש שיאמרו שזה נובע מהרצון לחשוב היטב. עוד פחות מזה היא אוהבת לנקוט צעדים נחרצים ובלתי הפיכים כל עוד יש חלופות אחרות. כאשר מדובר בקונצרן הגדול ביותר בישראל, התכונות הללו חיוניות. לכן, הכי סביר להניח שאלשיך תשלח את מחזיקי האג"ח ואת דנקנר להמשיך ולהידבר, אולי תמנה בעל תפקיד מטעמה, אבל לא תמהר להעביר את השליטה בקונצרן או להכניס אותו להליכי כינוס/פירוק.

אלא שכאן נכנסת לתמונה התסבוכת בדמות קיומו של הליך מקביל. אורנשטיין טרם ניהל הליך פירוק כה גדול וכה משמעותי, ולכן קשה לדעת מהן עמדותיו העקרוניות. האם הוא עובד לפי הספר או רואה תמונה רחבה? האם הוא מאמין שהזמן עשוי לרפא, או שמא חושש שהזמן יהפוך את המחלה לסופנית? ההחלטות שלו בנוגע לאי.די.בי פיתוח נראות יותר כנוטות לקביעות נחרצות ולחיתוך מהיר מאשר לכניסה להליך ממושך.

עכשיו נראה מה יכול להתרחש. אם אורנשטיין מעביר את השליטה באי.די.בי פיתוח למחזיקי האג"ח, לא תהיה שום משמעות לשום הסדר ולשום מהלך באי.די.בי אחזקות. זוהי חברת-אם נטולת פעילות משל עצמה. כל הנכסים של הקונצרן נמצאים תחת אי.די.בי פיתוח – במישרין (כלל ביטוח וכלל תעשיות) או בעקיפין (סלקום, שופרסל, קרדיט סוויס, נכסים ובניין, מכתשים-אגן, אלרון). מי ששולט באי.די.בי פיתוח ממילא ממנה גם את הדירקטורים בחברות-הבנות, כך שזה לא ממש משנה האם הן מוחזקות במישרין או בעקיפין.

בתרחיש כזה, מחזיקי האג"ח של פיתוח יכולים לעשות כרצונם (בכפוף כמובן לחוק ולאישור בית המשפט) ולהותיר את אחזקות ריקה מכל תוכן עסקי וכספי. דיבידנדים הרי לא ניתן יהיה למשוך בגלל בעיותיה של פיתוח, דירקטורים אי-אפשר יהיה למנות בפיתוח בשל אובדן השליטה בה, המנהלים הנאמנים לדנקנר יוחלפו בן-לילה.

זהו מצב בעייתי ביותר שראוי להימנע ממנו. הפתרון הוא פשוט: לאחד את הטיפול בשני התיקים. ההיגיון אומר שהם צריכים להידון במשותף אצל אלשיך, גם משום שהיא הבכירה יותר וגם משום שהתיק הראשון נפתח אצלה. מדובר כאמור בקונצרן הגדול ביותר במדינה, שכולנו מושפעים בצורה ישירה ממצבו: בין כלקוחות של חברות הענק שבשליטתו ובין כמושקעים בו דרך גופי החיסכון הפנסיוני וקרנות הנאמנות. אסור שמיליארדים רבים מכספי הציבור יפלו בין הכסאות ויהיו קורבן להחלטות מנוגדות של שופטים שונים. הנשיאה דבורה ברלינר – לטיפולך הדחוף.