משרד הביטחון השיק לאחרונה את תוכנית "תעוזה" שהדבר היחיד שאין בה זה תעוזה, חוץ מאשר כותרות מסעירות על קיצוץ בטייסות וביטול רכש ספינות מלחמה, אבל מה שיש בה והרבה, זה הפחדה וזריעת פאניקה, כמו שרק הצבא יודע, תוך שהיא מתובלת ברמזים עבים שמריחים כמו כסת"ח על פאשלות עתידיות.
אני מאמין שרא"ל
בני גנץ ניחן באומץ ניהולי כמו גם באומץ בשדה הקרב, אבל אני שואל את עצמי מדוע האומץ הזה לא בא לידי ביטוי בסימון של מטרות קשות יותר לביצוע אבל ראויות יותר, כאלה שאין צורך עבורן במודיעין מתוחכם, לא צריך לסכן כ"א מעבר לקווי האויב והן היו זוכות לתמיכה ציבורית רחבה, כיוון שהן ראויות יותר מבחינה תקציבית, ציבורית ומוסרית:
- סגירה לאלתר של כל מחלקות הרכש בחו"ל (מאות מיליוני שקלים בשנה)
- מעבר מהיר יותר לפנסיה מצטברת במקום פנסיה תקציבית בגיל 45 (מיליארדי שקלים בשנה)
- מעבר מהיר יותר לשחרור בגיל 50 ולא בגיל 45 (מיליארדי ש"ח בשנה)
- ביטול השכרה ומכירת מבנים במרכזי ערים שאין בהם צורך (מאות מיליוני שקלים בשנה)
- העברת הטיפול בחיילים שנפגעו בזמן השרות לא מתוקף תפקידם לטיפול של ביטוח לאומי
מיד יקפצו מנהלי החשבון ויגידו שהכספים שיחסכו מסעיפים אלו יכנסו רק בעוד מספר שנים. טעות בידם, המטרה אינה רק מה יחסך היום (לפי התיאור בעיתונים) אלא גם מה יחסך בהמשך, וזאת המטרה.
אני סבור שהקיצוץ של הסעיפים הנ"ל לא יכסה את הגירעון של מדינת ישראל, אבל יוביל את הצבא ומערכת הביטחון למהלך שיהפוך את הארגון המסורבל הזה למערכת יעילה, שיודעת גם לתת מענה לאיומים, בתקציב נמוך בהרבה, לשלם משכורת ראויה לחיילים לוחמים וקצינים זוטרים, ולא רק להתעסק בהפחדת הציבור הישראלי, ובטח לא להפחיד את השרים שיתמכו בקיצוץ הנדרש.
אבל למה לדבר כשאפשר פשוט לצטט את דבריו של מנכ"ל בטר פלייס לשעבר משה קפלינסקי, שהתארח באולפן שישי ב-12.7 ותגובתו לביקורת שהטיחו בו על היותו מנכ"ל חברה עסקית, שהציגה הפסדי עתק, ללא ניסיון אפילו לא בניהול של מכולת שכונתית.
לזכותו קפלינסקי, שהיה אחד המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל, הוא טען שהכישלון של חברת בטר פלייס נובע מכשל ניהולי, כלומר, במילים אחרות, כשלון שלו.
ואם הוא, שיכל להיות גם הרמטכ"ל, מודה שכשל בניהול של מערכת עסקית, מה אפשר להגיד על התנהלותו של משרד הביטחון והרמטכ"ל הנוכחי בנושא הקיצוץ בתקציב?