קשה סילוקם של בחורים כחורבן בית המקדש [איכה רבתי]. והנה קשה: מה הקשר והדימוי של סילוקם של בחורי ישראל לבין חורבן בית המקדש? ואפשר לבאר ולומר: כל אדם אשר בא לעולם הזה בא להשלים ולתקן את תיקונו, זהו לתקן עולם במלכות שדי, לכל אחד מאתנו יש תכלית בחייו. ולכן אלו שחיים בלי עשייה רוחנית תמיד מרגישים ריקנות ומחפשים שקט ומזור לנפשם. אך ביותר צריך האדם לחפש מה ייעודו ותפקידו בחיים. וכאשר האדם משיג ומתקן ומשלים את ייעודו, מחזיר את נשמתו לבורא עולם שלמה ונשמתו מגיעה למקום הנוח והטוב אשר בה שוכנים האור והרוגע. ומי שאינו משלים את תיקונו חי חיים כאדם נרדף, חיים כאדם שאיבד משהו ומחפש אותו, חיים אשר תכליתם עצבות ויגון, ומשקיט את המצפון או בשמחות והוללות או בכעסים ומריבות, המרמור מתמשך כל ימי חייו.
וכאשר הקב"ה רואה שאדם זה לא משלים את תכליתו או לא הולך בכיוון להשלים את תכליתו בעולם ומגדיש סאה של עוונות, מלאך המוות נוטל את נשמתו ואז חוזר האדם בגלגול לנסות להשלים את מה שחסר. ולכן הרבה פעמים שצעירים ובחורים מתים בקוצר ימיהם, מדוע? משום שהשלימו את החסר להם מגלגול שעבר וכך נפשם מגיעה לחלק ולנחלה הרוחנית והנפשית. אם כן, בחורי ישראל שמתים בקוצר ימים מסמנים את סוף התכלית של נשמתם בעולם הזה.
עד שמתרגלים לקודש
ועל-פי זה יובן: הנה הקב"ה ברא את בית המקדש הראשון ובית המקדש השני אשר נחרבו ואחרי כן ברא את השלישי. והקשו המפרשים, מדוע הקב"ה לא ברא את השלישי ראשון, כך לנצח היה עומד בלי כל הייסורים שבני ישראל עברו בבית ראשון ובבית שני, גלויות, שעבודים, רדיפות?
אלא תירצו המפרשים: משל הדבר למה הוא דומה למלך אשר היה בטיול במדינה אחרת רחוקה ושם, על שולחן המלך ידידו, אכל פרי אשר מעולם לא ראה ולא טעם. שאל המלך את יועציו ועוזריו: מדוע אין בארצנו את הפרי הזה? אמרו לו: הפרי הזה גודל רק בארץ הזו והאקלים של הארץ שלנו והאדמה אינה מתאימה לו. ביקש המלך להביא זרעים של הפרי הזה לארצו ולהתחיל לגדל את הפרי הזה. מיד הביאו את טובי מומחי האנשים המבינים בפירות ובעבודת הארץ. אמרו המומחים: כדי שהפרי הזה יתרגל לאדמה ויוכל לתת פירות טובים כבארץ זו צריכים לזרוע את הזרע באדמה פעם ראשונה וכאשר הארץ תתחיל להתרגל לסוג עץ זה תקרעו אותו מהאדמה, אפילו שעדיין לא נתן פירות, ואחרי זה שוב לזרוע את אותו זרע של העץ באדמה זו, וכך אחרי כמה פעמים האדמה תתרגל לסוג פרי זה ותוכל להוציא מהפרי הזה פירות טובים.
כך בית המקדש הראשון - כשנבנה בפעם הראשונה על-ידי שלמה, האדמה, העולם, האנשים עדיין לא יכלו לקלוט ולהבין ולחיות עם הדבר הקדוש והמקודש בית המקדש, לכן בסופו נחרב. אך אפילו לאחר שנחרב משהו ממנו נשאר בתוכנו, כך מובא בפסוק: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", עצת בניית המשכן, בית המקדש מתחיל משכן בלב בכל אחד ואחד, וזה "ושכנתי בתוכם". וכך עברו שנים רבות, נבנה בית שני. הבית השני, גם הוא, אפילו שנחרב, השאיר בתוכנו יותר יכולת לקבל בתוכנו את הבית השלישי, כאותה אדמה אשר מעת לעת מתרגלת לסוג הפרי החדש. וכך כשהציפייה וההשתוקקות והיסודות בנפשנו יהיו בנויים להכיל בתוכנו את בית המקדש השלישי אז ייבנה במהרה בימינו.
עבודת ימי בין המצרים
וזה מה שמובא באיכה: קשה מיתתם של בחורי ישראל כחורבן בית המקדש, שאף הבחורים שנפטרים צעירים הם חלק מתיקון של הנפש להגיע לתכלית, למקום הנרצה, ולכן ההשוואה בין החורבן לבחורים שמתים בקוצר ימיהם אחת היא. העבודה שלנו בימים אלו ביותר צריכה להיות איך בונים את הנפש, איך בוררים את הנרצה ואת הלא נרצה, איך מוצאים מה התיקון שלנו בעולם ואיך מידבקים במטרה הזו בלי לסטות ימין או שמאל.
אלו ימים של חשבון נפש, ימים של התבוננות, ימים שהשמחה אסורה בהם וגם העצבות אינה חלק מעם ישראל, אלא המרירות על חורבן בית המקדש והמרירות על ההסתכלות של קמצא ובר קמצא אשר עליהם חרבה ירושלים, אשר תיקון מעשיהם גם בימים אלו אשר רואים אנשים שטועים ומרחיבים ומגדילים את הגלות איך למתק את הדינים, להחזירם בתשובה ולהיזהר לא להיות חלק ונחלה עימם. ברכה והצלחה, ונזכה בעזרת השם לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
