המרכז האקדמי פרס לא שמע על אפרטהייד

ד"ר שוקי פרידמן מרצה בבית ספר למשפטים של המרכז האקדמי פרס פרסם בעיתון הארץ ב-16.7 מאמר תחת הכותרת בין אי-שוויון לאפרטהייד.

ד"ר שוקי פרידמן מזכה את ישראל מכל אשמה בהסתמכו על אמנת רומא ואמנת בית הדין הפלילי בהאג. קביעתו הנחרצת "כי פשע אפרטהייד מבוצע כאשר יש מטרה ופעולה ממוסדת של אפליה של עם אחר. זה לא המצב בישראל, זה לא המצב גם בשטחי יהודה ושומרון".
אני מבין על-פי ד"ר שוקי פרידמן שזו מקריות ואין יד מכוונת, ש-20% מאזרחי מדינת ישראל הם ערבים ושטח השיפוט של מועצות ערביות נע סביב 2% משטחה של מדינת ישראל.

לגרסתו של ד"ר שוקי פרידמן זו לא פעולה ממוסדת, שמאז 1948 לא אפשרה המדינה להקים, ולו ישוב ערבי אחד חדש באזורים המאוכלסים כמו במשולש או בגליל.

לעברו של יהודי לא תעז המדינה לקבוע. אם הוא יגבש אורח חיים של איש מושב, קיבוץ, התנחלות, איש הכפר השיתופי או איש הכרך הגדול. לכתובתם של כמאה אלף בדואים החיים ב-46 יישובים, המדינה החליטה שהיא חייבת לקבוע את אורחות חייהם, גם אם הם מנוגדים לאורחות חיים של מאות שנות חיים. למדינה יש זכות להחליט בשבילם, כי זה טוב, זה בריא לחיות במתחם אורבני ולא להמשיך באורח חייהם.

אני "מקבל" את ההנחה של ד"ר שוקי פרידמן שזו מקריות וכדבריו "אין פעולה ממוסדת". זו לא פעולה ממוסדת שמאז קום המדינה הוקמו בארץ 700 ישובים יהודים חדשים. לעומתה האוכלוסיה הערבית למרות שגדלה פי 7 מאז קום המדינה, לא הוקמו ישובים ערבים חדשים בארץ למעט 7 עיירות בדואיות בנגב, שבחלקן גם אין תשתית לחיים קהילה.

אני "מקבל בהכנעה" קביעתו "המלומדת" של ד"ר מלומד למשפטים, שבחן את אמנת רומא והאג, והגיע למסקנה, שלא ניתן לייחס לישראל כלשונו "מטרה ופעולה ממוסדת של אפליה ודיכוי עם אחר".

מעניין מה יגיד הד"ר המכובד מהמרכז האקדמי פרס לתושב כפר חוורה שאת לב הכפר, בלב אזור C בשליטת מדינת ישראל, חוצה עורק תחבורה ישן צר סואן. במשך 46 שנה לא הדביקו אף לא טלאי אחד של זפת כדי שהכביש יהיה ראוי להכיל את אוקיינוס הרכבים החוצים אותו כולל שרשראות של רכב כבד צה"לי, שאינו מעוניין לפגוע בכביש אפרטהייד רחב סמוך לכפר חוורה המשרת רק את המתנחלים.

ד"ר שוקי פרידמן מייחס את דימוי האפרטהייד למאמרים, שתחילתם בראשית שנות השמונים. תושב חוורה שאסור לו להשקות את צאנו במעיין בו השקה את הצאן אביו, סבו, סבא רבא וסבא של בבא רבא, הוא לא קרא מאמרים בעיתונות האירופאית, הוא רואה כל יום את המתנחל שמשקה את הצאן במעיין שבתחום כפרו.

ד"ר שוקי פרידמן מהמרכז האקדמי פרס רואה כאן גילויי אי שוויון פעוטים, אני רואה במקבץ הזעיר והמקרי אפרטהייד. נישאר חלוקים בדעותינו.