התורה נגד המדע (ל"ז)

בחמשת הפרקים הקודמים עמדנו על ארבע המסגרות הראשונות בפאזל תמונת המציאות. נעמוד להלן על המסגרת החמישית של תמונת מציאות הצופה:

ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

ניתן לעמוד בתמונה החמישית על קיבוע הצופה למגבלותיו, וכאילו עלה על דרך לכיוון אחד שאין ממנה חזרה. בתמונה הזו אנו פוגשים לראשונה את מושג המחזוריות התוחם את החיים והמוות, הטוב והרע, האור והחושך, הרצוי והבלתי רצוי, את הניתן והבלתי ניתן, וגם את היום ואת הלילה, ואת הערב והבוקר; זו רשימה חלקית של תחומי המגבלות.

וכאמור, הגדרת האור על-ידי הצופה חוללה עוד הגדרות ותחומים הנגזרים ממנה, כי במקביל לאזור המואר קיים האזור החשוך, ומנגד לטוב ניצב הרע במיטבו, וכן על זה הדרך... ובתוך מפת ההגדרות הללו היה על הצופה להתמקם ולהגדיר את מהותו הוא בכל אזור ואזור. באזור המואר- הוא חי ודוהר, בעוד באזור החשוך פעילותו פוסקת - או לחלופין קיומו נעדר, ועל כן האזור החשוך תובע מהצופה שתי הגדרות נפרדות, כאשר מיקומו על המפה תלוי בקביעת מיקומו ביחס לאזור החשוך שהפעילות בתחומו פוסקת או נעדרת.

קיים פרק במציאות הצופה בו הפעילות באזור החשוך פוסקת לדילוגים ובאופן חלקי, זאת כאשר הצופה חי ודוהר ואגב זאת נוגס מהאזור החשוך נתחים מידי יום ביומו, ומנגד הוא נח מפעילותו בלילה. כלומר היעדרותו בלילה מהאזור החשוך אינה אלא זמנית ועל כן הוא זיהה את זאת כהעדרות לצורך מנוחה וצבירת כוחות: לי ולה; לזכר לזכור ולנקבה לנקוב, כלומר לזכר שזקוק לארגן את מנגנון הזיכרון שלו, ולנקבה שצריכה לאסוף את ערכיה הנומינלים לבל ייטמעו עם ערכי המציאות שהזדחלו לעברה במשך היום.

הלילה איפוא הוא עבורי ועבורה: "לי" ו-"לה", בעוד היום נועד להליכה אל עבר הים- אל עבר הצירופים הנזילים. מהמונח "ים", איפוא, נגזר המונח "יום"; ביום יוצאים לים- לקטוף את המידע הנזיל מהאזור החשוך, ובלילה נחים לקראת היום, על כן הלילה הוא חלק אינטגרלי ממחזוריות היום.

מאידך, גם המוות ממקם את הצופה על המפה ביחס לאזור החשוך, וזאת כאשר נעדר הצופה כליל מהאזור החשוך ונפרד עקרונית ממרכבתו שהיה יוצא בחברתה לצוד את המידע הנזיל מהים מידי יום ביומו, ומיקומו העדכני, איפוא, הוא בחברת מרכבה חדשה ומצוחצחת שייצא בחברתה למחרת היום שנגמר, ויתחיל בעקבותיו יום חדש.

זהו מושג המחזוריות שהטביע הצופה בהגדרותיו וקיבע באמצעותו את מגבלותיו. אגב תופעת המחזוריות קבע הצופה את מיקומו על מפת היקום ביחס לאזור החשוך וקיבע את מחזור חייו ומותו, את מחזור היום והלילה, את מחזוריות האור והחושך, ואת הערב והבוקר.

החיתוך האחרון בין הערב והבוקר הוא היחיד שניתן לשייכו למציאות המקורית ולא למציאות המחזורית פרי מוּגבלוּת הצופה. הערב והבוקר יקדמו מעכשיו את רצון הצופה והשינוי בסדרת היום יזוהה על ידו לפרקים, היינו בשינוי קל ואיטי; החושך לא ירד באחת וגם האור לא יעלה באחת.

זו התכונה שמאפיינת את הערכות הסדרות במרחב ומופיעה בתורה תחת השם "יהוה": י - הוה, ימשיך ההווה ויתקיים - דהיינו ימשיכו התמונות שהצופה יונקן מתוך הסדרה ויחפפו את התמונות הבאות אחריהן, באופן שהשינוי בסדרה יזוהה ע"י הצופה לפרקים ובשינוי קל ואיטי. הוא אשר אמרתי, באותו האופן אנו מזהים אף את המציאות המוגבלת שלנו הנגזרת סוף כל סוף מרצונינו.

ושוב יש לשים לב לדיוק: ויקרא אלהים לאור... ולחשך... אלהים הוא אשר קרא לאור יום ולחושך לילה. התורה מושכת את ידה מהחיתוך הזה שאינו חלק מהוויית המציאות, ומאידך היא משייכת את הערב והבוקר למציאות המקורית שיאפיינו מעכשיו את תנודת הצופה על המפה המקורית, ואת אופן דהירתו במרחב היקום הבלתי מוגדר שהצופה בחר לחלקו לימים מחזוריים, ואם כן, היקום לדידו יהפוך ליום אחד מוגדר ומואר, ונדידתו ביום האחד הזה תחולק ע"פ רצונו למופעים מחזוריים, דהיינו דהירתו ביום האחד תיעשה באופן מחזורי כאשר הדינמיקה הפועלת במרחב, יהוה, תשלוט במחזוריות הזו ותאזן אותה, וכל המופעים המחזוריים יפצחו ויערבו בהדרגה וע"פ הדינמיקה הזו; הבוקר יקדם באיטיות את שלל המופעים המחזוריים והערב יחתום אותם בהדרגה.

הערב והבוקר ישלטו איפוא במחזור החיים, והמוות לא יבוא באחת על האדם גם החיים לא יצוצו באחת, והוא אשר ידענו, היצורים-חיים מגיחים בשלבים איטיים והדרגתיים אל החיים וגם נעלמים מתוכם בהדרגה, לא באחת. האור מגיח ונעלם באיטיות כאשר הבוקר והערב מאזנים את החיתוך ביניהם. הערב והבוקר ייאזנו גם את הקיץ והחורף שיגיחו ויחלפו באיטיות ובהדרגה - לא באחת. מחזוריות החיים תמשיך ותתהווה ע"פ הדינמיקה המאפיינת את סדרות החומר במרחב-היא תכונת "יהוה", לכן ובניגוד לאור/חושך וליום/לילה שאלהים קראם בשמם - הערב והבוקר יתהוו במציאות, ובלשון התורה:

ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

ברצוני להעיר בסיום תמונת המציאות של היום האחד, כי לפני כשנתיים עמדתי במסגרת סדרת "שבעת ימי הבריאה" גם על יום האחד, אולם תוכן יום האחד מלפני שנתיים שונה מיום האחד שעמדתי עליו לעיל, והייתי רוצה להעיר כי מקור הפער אינו בתוכן המידע, גם המידע של אז היה מדויק, אולם התמונה שהשקפתי עליה לפני שנתיים הייתה רחוקה ממני ולכן המידע שזיהיתי בה היה כללי, והיום התקרבתי לתמונה ולכן המידע הנשאב מתוכה שונה. זה אחד המאפיינים של טקסט התורה; המידע שאתה שואב מתוכה תלוי ועומד בנקודת הציון שלך על המפה; תלוי היינו במעמדך.

בפרק (ל"ח) הבא נעבור למסגרת היום השני, היינו למציאות הצופה בשנית ע"פ מחזוריות היום שקבע.