עדיף שלא תהיה רבנות ראשית

אם כך נראית מערכת בחירות לתפקיד הרבנים הראשיים - מוטב לוותר על כל העסק. אם כך נבחרים הרבנים הראשיים - על אחת כמה וכמה. ואם אלו הן התוצאות - עוד יותר על אחת כמה וכמה.

"כמו פריימריז בליכוד" - זה היה אחד התיאורים בימים האחרונים. וזו, כידוע, ממש לא מחמאה. אפילו פוליטיקאים לא רוצים להיראות כמו פריימריז בליכוד, אז שכך תיראה ההתמודדות לתפקיד הרבנים הראשיים? דילים, הבטחות, הכחשות, שקרים, השמצות. מכל רוע הארץ היה לנו בחודשים האחרונים. ואגב: אם תאמינו לכמה מן הקולות ששמענו, עוד לא גמרנו. בימים האחרונים היו מי שאיימו, כי אם הרב יצחק יוסף ייבחר - הם יוציאו לרשות הרבים מידע מאוד לא נעים לגביו.

הבחירה ברבנים דוד לאו ויצחק יוסף היא תוצאה של דיל בין החרדים האשכנזים לבין החרדים הספרדים. הראשונים ראו את הרב לאו כרע במיעוטו, אל מול הרב דוד סתיו והרב יעקב שפירא הדתיים-לאומיים. האחרונים רצו כמובן את המשך שושלת יוסף. לפחות בהתמודדות על תפקיד הרב האשכנזי, הצליח (כרגיל) המחנה הדתי-לאומי לירות לעצמו ברגל (או שמא בראש) עם מועמדותו של הרב שפירא, שמן הסתם לקח לרב סתיו כמה וכמה קולות שיכלו לשנות את התמונה.

ואת מי קיבלנו? הרב יוסף הוא כמובן חרדי לגמרי; זה לא צריך הוכחה. הרב לאו הוא אומנם רב-סרן במילואים וסיפר שהוא אומר "הלל" ביום העצמאות, אבל גם הרב יונה מצגר היה כזה עד בחירתו. מן הסתם, הרב לאו יודע היטב למי הוא חייב את בחירתו. בגיל 46 ועם ניסיון של רבנות בעיר קטנה, קשה לראות אותו עומד מול לחצים של זקני הרבנים החרדים בנושאים כמו השמיטה או הגיור.

וזאת הבעיה הגדולה ביותר. הרבנים הראשיים מצטיירים כמי שיתיישרו לפי הקו הקיצוני והמתבדל, במקום לפי הקו המתון והמקרב. הציבור החרדי עובר הקצנה אחרי הקצנה ודואג בעיקר לעצמו - הן בנושאים המהותיים והן בנושאים של מינויים ותקציבים. ויש כמובן זיקה הדוקה בין המהות למינויים ולכסף, כי כאשר הרבנים הראשיים הם חרדיים - כך גם רוב המינויים שלהם וכך גם תהיה נטיית ליבם בתחום הכספי, וממילא התוצאה תהיה התחרדות נוספת.

לחרדים לא ממש אכפת האם מאות אלפי ישראלים ממוצא יהודי ימשיכו להיות גויים; הם ממילא חיים ומתחתנים רק בתוך עצמם. לחרדים לא ממש אכפת האם חקלאים יפשטו את הרגל בשמיטה; הם ידאגו לעצמם לירקות ופירות מיובאים. לחרדים לא אכפת האם הרוב המכריע של הציבור רוצה שיתרמו לנטל; הם ידאגו לעצמם לפטורים. לחרדים לא אכפת האם הציבור ימשיך לפרנס אותם; הם ידאגו לעצמם להכנסות רשמיות ולא-רשמיות.

כל זה הוא ההיפך הגמור ממה שצריכה להיות הרבנות הראשית לישראל. רבנות ראשית - ולא מגזרית. רבנות לישראל - ולא לחלקים ממנה. רבנות ראשית לישראל, השואבת את סמכותה מהחוק הישראלי ומהציבור הישראלי, ולא כזו הנופלת בידי מי שיש להם בעיה אידיאולוגית עם עצם קיומה של המדינה החילונית.

במצב הזה, עדיף שלא תהיה רבנות ראשית. אם הגוף האמור לאַחֵד הופך לגוף מפלג, עדיף שלא יתקיים. אם הגוף האמור לפעול לטובת הכלל פועל לטובת ציבור מסוים, עדיף לוותר עליו. אם גוף ממלכתי מופקד בידי מי שיש להם בעיה עם הממלכתיות, עדיף לבטל אותו.