בין שלל הקבוצות / העמותות הפועלות בחשאי או בגלוי נגד האינטרסים של מדינת ישראל, מצויה גם עמותת "זוכרות". ארגון נשים (יהודיות), ששם לו למטרה להציב גלעד לזכר כל ישוב ערבי שננטש או נכבש על-ידי צה"ל במלחמת השחרור, ובדיעבד להשכיח מהעם היושב בציון את מהלכי המלחמה ההיא על-פי העובדות ההיסטוריות לאשורן.
המונח או השם "זוכרות" הינו מונח סלפני, מומצא להכעיס. המשתמשות בו נוהגות על-פי הכלל הידוע בו השתמשו מומחים לתעמולה ובין היתר צורר ידוע, שקבע כי גם שקר או הצגת עובדות מעוותת, אם תחזור עליה אלף פעמים יתקבלו כאמת. הארגון הרווי בשנאת הציונות והיהדות, בא להזכיר אך ורק כפרים אלו. להעניק להם מעמד של מעין מצבות. לא יוזכרו כמובן הפשעים שביצעו תושביהן, לא יוזכרו כמובן היישובים היהודיים שקדמו והיוו יסודות לכפרים הערביים הללו, ולמעשה האחרונים הוקמו על הריסותיהם.
עכשיו מקיימת העמותה הזו תערוכה במוזיאון ארץ ישראל אשר ברמת אביב. תל קסילה, הוא האתר עליו מצוי היום המוזיאון הנ"ל. רמת אביב היא שיך מוניס. העמותה מפרידה בין התנחלויות אשר הוקמו לפני 1948 וביניהן מקווה ישראל (על אדמות יאזור), ראש פינה (על אדמת ג'עונה), גדרה (על אדמת קטרה), נתניה (אום חאלד), רמת השרון והוד השרון (אבו כשכ), כפר בילו (עאקר), דורות (הוג) וכו'. בין ה"התנחלויות" אשר הוקמו לאחר 1948, מוזכרים ניצנים (חמאמה), כפר מנחם (אידנבה), חצור- אשדוד (איסדד), משמרת (מיסכה), יקנעם (קירה), הזורע (אבו זריק), מצובה (אלבסה ), מסדה ושער הגולן (סמח), עין גב (נוקיב), דן (חאן א-דויר), ועוד ועוד.
כמו-כן בהגדרה זו מצויות גם שכונות חדשות כמו בחולון (יאזור), שדרות מודיעין (אלבורג'), מכבים ורעות (ביר מעין), חוות שקמים (הוג), קריית גת (פלוג'ה), בית שמש (דיר אבאן), אשקלון (מג'דל), ראש העין (מג'דל יאבא), יקנעם עלית (קירה), מגדל העמק (מג'ידל), שלומי (אלבסה), קריית שמונה (חלסה), ברעם (כפר בירעם) ועוד ועוד. קריאת הרשימה הזו שהיא רשימה חלקית בלבד מעלה את השאלה אם "זוכרות" מכירות בכלל את תולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הרי מרבית האתרים המוזכרים ברשימה דלעיל, ביניהם כאלה שהוקמו לפני 1948, הוקמו על קרקעות שנרכשו כדת וכדין על-ידי גורמים שונים בעולם היהודי. למוכרים שולם כידוע כסף רב בגין רכש זה, ומעולם לא סולקו הערבים שישבו בישובים אלה מיישוביהם בכוח.
עם האכילה בא כידוע גם התיאבון. העמותה מרחיבה את פעולותיה אולי בזכות כספים עלומים שהגיעו אליה עכשיו (אל דאגה. גילוי נאות לא יהיה כאן). באחרונה פנתה העמותה לקק"ל בדרישה כי יניחו לה להציב שלטים שיציינו את שם הכפר ההרוס ו/או העזוב לשעבר ב-1948. במיקום העכשווי. לא פחות ולא יותר. מתברר כי הקק"ל נענתה לדרישה זו. הסכמה מדהימה זו של גוף ציוני לעילא נעשתה לאחר התייעצות עם היועצים המשפטיים שלה, שעצמותיהם כנראה רוחפות מפחד הבג"צ. כך אמרו בכירים בקק"ל, לאנשי רגבים שפנו אליהם בשאלה זו. הקק"ל אף לא העמידה תנאי שאותו השלט גם יציין יישובים יהודיים שקדמו לאותם יישובים ערביים, שהיו באותו מקום... הוספת מידע זה לשילוט המשונה והמעוות שרוצות חברות "זוכרות" ושנכפה על ישראל, הינו כדי לגרום לכך שהשילוט הזה יהיה אכן נאמן לאמת ההיסטורית. מסתבר כי האמת ההיסטורית היא יחסית בלבד. ההתיישבות היהודית לדורותיה, לא מעניינת. לא רק את "זוכרות" אלא גם למרבה הפליאה, גם לא את הקק"ל... ואגב ישובים יהודיים שפונו בעת המלחמה, כן, היו גם כאלה, כגון נווה יעקב, גוש עציון ועוד, לא יזכו לשילוט מטעם עמותת "זוכרות". זו מתעניינת אך ורק בעוול הנורא שביצעו היהודים לערבים...
משפחתי גרה שנים רבות במבשרת ציון. האזור נכבש באוגוסט 1948, על-ידי חטיבת הראל בפיקודו של
יצחק רבין, ושילמה מחיר יקר מאין כמוהו בחייהם של לוחמים צעירים רבים. את מה שלא הצליחה חטיבת הראל להשלים ב-1948, השלימה חטיבתו של אורי בן ארי ב-1967. בן ארי לחם בשני סבבי הלחימה שהיו כאן, ב-1948 וב-1967, והיה גם, לימים, אלוף ומפקד חטיבת הראל. הוא הצליח, עם לוחמיו, לכבוש את הרכס מזרחית צפונית למבשרת, בואכה הר הזיתים. וההמשך ידוע.
בשיחה עמו שהתקיימה בביתו כשנה לפני מותו (2008), אמר אורי בן ארי כי לאחר שהושלמה ההשתלטות על הקסטל באו הלוחמים אל תושבי היישוב הערבי קולוניה שלידו, ואמרו להם משהו בנוסח הזה: "לפני 19 שנה רצחו אנשיכם את אנשי משפחת מקלף שכניכם, כאן לידכם, במוצא. אנו לא נפגע בכם או במשפחותיכם. אבל אתם תעופו לנו עכשיו מהעיניים ומהר"...
אמר לנו אז בן ארי: "אני שלם לחלוטין עם אמירה זו. מהרוב המכריע של הכפרים הם פשוט ברחו. מצאנו תבשילים על האש במטבח. לגבי קולוניה (מבשרת ציון), אכן גרשנו את הרוצחים הללו מכאן. יש להצטער על כך שגם במקומות אחרים, שבהם היה קשר ברור וחד-משמעי בין הרוצחים לבין התושבים בכפר, לא עשו אותו הדבר בשל ההומניות המוגזמת שלנו". "לעומת זאת", אמר, "ראה את מהלך חייהם של השכנים שלכם, תושבי אבו - גוש, היושבים לבטח על אדמתם... אנו לא נשכח את הסיוע שהעניקו לנו במלחמת השחרור ושנים רבות לפניה!".
חומר למחשבה לעמותת זוכרות.
