נקמתו של אובמה

בערך לפני שנה, תחת הכותרת "נתניהו מהמר על רומני", כתב עמיאל אונגר: "עד עתה נזהר נתניהו כמו מאש מיצירת רושם שהוא מתערב לטובת אחד המועמדים במרוץ הצמוד. אולם השבוע נפל דבר, כאשר נתניהו הודה לרומני על התבטאויותיו בסוגיה האירנית הקובעות כי השיחות עם אירן לא הזיזו את האייטולות בכהוא זה (רמז לעקרות האסטרטגיה של אובמה). נתניהו גם ידע להודות לרומני לאחר התבטאות המועמד לנשיאות שירושלים היא בירתה של ישראל, בשבוע בו סירב דובר הבית הלבן בעיקשות לענות על שאלה בנושא. גם ההזמנה של רומני לשבור את צום תשעה באב עם נתניהו הייתה איתות".

לאחר נצחונו של אובמה הופיעה בנענע10 הידיעה כדלהלן: "שר הביטחון אהוד ברק התייחס הערב (רביעי) לשאלת האם התנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית, עשויה להשפיע לרעה על ישראל עתה לאחר שאובמה זכה בכהונה נוספת. ברק אמר כי הנשיא האמריקני 'אינו שוכח שום דבר ולא מוחק שום דבר'".

ואילו יוסי ורטר כתב בפשטות: "נתניהו הימר על רומני. נתניהו כשל בהימור. נתניהו ישלם את המחיר. מה יהיה גובה התשלום? עד כמה הוא יכאב? אובמה יחליט".

ועתה אנו משלמים את המחיר, והמחיר אכן כואב. גם אם האמין אובמה בתחילת דרכו שבאמצעות הפסקת התמיכה בישראל הוא יוכל לשפר את יחסיו עם הערבים, המאורעות הנוכחיים בסוריה ובמצרים טפחו על פניו. כל מי שעיניו בראשו, ובכלל זה אובמה, מבין כיום שישראל כלל איננה נמצאת במוקד העניין של מדינות ערב, העסוקות יותר בסכסוכים הפנימיים ביניהן, וביציבות משטרי העריצות שלהן. כל מי שעיניו בראשו מבין שגם להנהגה הישראלית, וגם להנהגת הפתח, נוח יותר המצב הנוכחי מכל חלופה שהיא.

אהוד ברק הצליח לגרור את ערפאת לקמפ דייוויד כנגד רצונו, וברק אובמה הצליח לגרור את נתניהו ועבאס לשיחות ששניהם אינם רוצים בהן. ברק האמין באמת ובתמים שניתן יהיה להגיע להסכם עם ערפאת, אבל כיום קשה למצוא אפילו אדם אחד כה תמים. לשלושת הצדדים השותפים לשיחות הנוכחיות ברור שהן אינן אלא מצג שווא.

אבל במסווה של רצון להגיע להסדר הצליח אובמה לנקום בנתניהו, והוכיח לכולנו שארה"ב היא אומנם חסרת-אונים מול אויביה, אבל את ידידיה היא יכולה עדיין להשפיל. חנוך לוין היה גאה בו.