האלימות במצרים הביאה את הנשיא הזמני, עדלי מנסור, להכריז על מצב חרום במדינה שיימשך (נכון לעכשיו) חודש. מנסור הורה לכוחות הצבא לסייע למשטרה להשיב את הסדר על-כנו. משרד הבריאות המצרי אמר אתמול (יום ד', 14.8.13) שנהרגו כ-95 איש, והאחים המוסלמים אומרים שנהרגו כ-500 איש.

אם זה מזכיר לכם משהו, אינכם טועים: האירועים שהביאו להפלתו של חוסני מובארק. הלה הופל לאחר ששלח את הצבא לטפל במפגינים, וכעת המנהיגים שהציבור תמך בהם לאחר הפלת מורסי, עושים בדיוק את אותם דברים. השאלה המתבקשת היא: במי הציבור יתמוך ויאמין לאחר שהכל ייגמר? בהתחלה היה מובארק שירה במפגינים. ואז היה מורסי שלמרות שנבחר בדרכים דמוקרטיות, היה יותר מדי דתי בעיני רוב המצרים ורצה לקחת לעצמו יותר מדי סמכויות. ועכשיו יש את מנסור ואל-סיסי ששוב יורים, אולי באחים המוסלמים, אבל כמה זמן ייקח עד שירו גם במפגינים אחרים או באזרח בטעות? האזרחים יכולים לצעוק ולצעוק, אבל כעת העולם לא רוצה להתערב, לא במצרים ולא בסוריה. הרי יש דברים יותר חשובים באזור, כמו הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

בלילה שבין שלישי לרביעי הועברו האסירים ששחרורם היווה את התנאי לפתיחת השיחות הנוכחיות בין ישראל לרשות הפלשתינית. נגד ההחלטה לשחרור האסירים הפגינו המשפחות השכולות שקרוביהן נהרגו בעקבות פעולות הטרור של המשוחררים.

קשה להגיד את זה, אבל לממשלה יש לגיטימציה לשחרר את האסירים. אנחנו בחרנו את הממשלה כדי שתחליט עבורנו. ברגע שעשינו את זה, אנחנו לא יכולים להתרעם על החלטות הממשלה. אם ההחלטות לא מוצאות חן בעינינו – מראים זאת בכך שבבחירות הבאות לא בוחרים את אותם נציגים.

הממשלה קיבלה את ההחלטה שנראית לה כהכי טובה למדינה. הבעיה היא שהענקת המתנה החד-צדדית הזו לאבו-מאזן רק תהווה נקודת פתיחה לכל מהלך עתידי בין ישראל לרשות, שכנראה תבקש מחיר גבוה יותר.

בעזה ממשיכים את החופש ויחד איתו – את הקייטנות. אחת נקראת "השלום זה כאן", אבל השם האופטימי לא מעיד על מה שקורה באמת בקייטנה. בקייטנה הזו הילדים אומרים שהם באים מיפו ומחיפה, ושבאמצעות השכלה ומלחמה הם יחזרו לעריהם. בקייטנת האו"ם בשכם הילדים מציירים את מפת ישראל וכותבים עליה "פלשתין החופשית". הם מסבירים, שבעבר היה להם ים, עד שבא הזאב היהודי ולקח את הים, הגלה את התושבים וירה בהם ובמשפחותיהם.

כבר אמרתי בעבר שה"חינוך" הזה מקיף את הילדים הפלשתינים בכל שלב ביומם, אבל כעת מדובר בקייטנה שבאחריות האו"ם. אפשר להניח, כי האו"ם אמור לדעת על התכנים המועברים בקייטנה. תכנים כאלו נותנים לגיטימציה להמשך העברת מסרים דומים והמשך חינוך כזה לילדים הפלשתינים.

על-רקע המהומות במצרים, מנצלים גורמי טרור בסיני את הבעיות כדי לבצע ירי לעבר אילת. בסיני פועלים כרגע תאי טרור שונים. ביניהם נמצא ארגון "ג'בהת א-נוסרה" שנלחם גם בסוריה והוא שלוחה של אל-קאעידה. ההתמקדות כעת של צבא במצרים במה שקורה יותר קרוב לעין, תגרום לו לשכוח את מה שקורה בסיני, ועלולה לתת יד חופשית לפעילות של גורמי טרור בחצי-האי. אם גורמי הטרור ירצו לפעול כמה שהם רוצים, אסור להם לפעול נגד צבא מצרים כדי שלא לגרום לצבא להיזכר בהם.

המשך הירי יגרום לפגיעה קשה בתיירות בסיני ובאילת, בעיקר לפגיעה בתיירות מחו"ל. לא נעים להגיד, אבל רוב אזרחי ישראל רגילים לאזעקות וללחץ מהטרור. התיירים מחו"ל לא רגילים לכך ולכן לא יבואו. השורה התחתונה היא שאילת בנויה על תיירות והמשך הירי יפגע בה קשות.

גורמי מודיעין ירדנים דיווחו, כי בשבוע שעבר נתפסו בממלכה חמישה מבריחים מסוריה. המבריחים ניסו להכניס למדינה טילי נ"ט, טילי קרקע-אוויר ורובי סער. לפי הדיווחים, הנשק היה אמור להגיע לידי החזית העממית בגדה המערבית, ואירן היא שעזרה להבריח את הנשק דרך עירק, לירדן, ומשם לגדה.

מדובר בשלב חדש בהברחות הנשק. לרוב ההברחות נעשות לחיזבאללה דרך סוריה או לרצועה דרך סיני. הברחה של נשק מסוג זה לגדה המערבית מהווה שינוי של כללי המשחק. לצד זאת יש לזכור, שהרשות הפלשתינית היא האחראית על יהודה ושומרון. איך בדיוק אפשר לנהל מו"מ איתה, כאשר גורמי טרור הפועלים מתחת לאפה ממשיכים לנסות להעביר נשק? כעת ההברחה נעצרה על-ידי הרשויות בירדן. לא מן הנמנע, כי גורמי מודיעין ישראלים הם שמסרו את המידע על ההברחה כדי שהירדנים יעצרו אותה. אבל הידיעה שעוקבים אחריך גורמת לאדם להיות יותר זהיר ולנהוג בהתאם.