זכויות היתר בבתי המשפט למשפחה

ביקורת אינה נולדת בחלל הריק והעובדה כי אזרחים רבים מוציאים את תסכולם מהתנהלותם של בתי המשפט למשפחה במתיחת ביקורת באינטרנט, בבלוגים שונים שפותחים הם, לצורך פרסומה של ביקורת זו - ולעתים גם מדובר בביקורת הגובלת בביקורת ארסית ובוטה - מעידה על כך כי משהו רקוב בצורה חמורה, בכל הכבוד הראוי בהתנהלותה של מערכת בתי-המשפט למשפחה. כמאמר חז"ל "לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב".

מובנת לחלוטין חוסר הנחת של שופטי בתי המשפט למשפחה מביקורת זו וראש וראשונה חוסר הנחת של סגנית נשיאת בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן והשופט המיועד להחליפה בתחילת אוקטובר הקרוב בתפקיד זה, כמו-גם של שופטת בית המשפט למשפחה, בחיפה, "המככבים" בראש רשימת שופטי בתי-המשפט למשפחה הסופגים את מרבית והזעם ומתחי הביקורת הנמתחת עליהם באינטרנט ובבלוגים השונים.

יחד עם זאת ניסיונה של הנהלת בתי-המשפט ונשיא בית המשפט העליון להשתיק ביקורת זו, באמצעות פתרונות משפטיים "יצירתיים", לא תצלח. במקום שבו קיימים כעסים, מרירות ותסכול מהתנהלותם של חלק משופטי ושופטות בתי-המשפט למשפחה, החנקת הביקורת והשתקתה, באמצעים כפויים, לא תביא להשתקתה של הביקורת, אלא היפוכם של הדברים הוא שיקרה. ככל שתנסה הנהלת בתי-המשפט, בצורה מלאכותית, להתמודד עם הביקורת ולהשתיקה, הרי היא תפרוץ ותשגה, ביתר שאת.

הדרך היחידה והנכונה להתמודד עם הביקורת, הכעסים, המרירות והתסכול של "לקוחותיהם בכוח" של בתי-המשפט למשפחה, הוא לאתר את החולי שבו נגועה מערכת נפרדת זו של בתי-משפט - חולי שלא דבק, בהכרח בבתי-משפט השלום והמחוזיים ברחבי-הארץ - להדביר אותו, באיבו ולתת לציבור המתדיינים תחושה והרגשה שיש אוזן שומעת ולב פתוח לשמוע עניינים שברגש שלהם ולא לבעוט ענייניהם, בכל הכבוד הראוי, ברגל גסה ובאטימות רגשית לסבלותיהם ולכאביהם, בחסות החוק היבש.

בראש ובראשונה במלאת עשרים שנה בקירוב לפעילותם בנפרד של בתי-המשפט למשפחה, יש לערוף רוויזיה בחוקים ובתקנות החלים וישימים, אך ורק בבתי-משפט למשפחה ובכלל זה יש לבטל את זכויות היתר המוענקים לשופטי ושופטות בתי המשפט למשפחה שאינם מנת חלקם של שופטי בתי-משפט השלום והמחוזיים ברחבי הארץ.

נתחיל לשם דוגמה בתקנה הדנה במינוי מומחים בתחום המשפחה על-ידי בתי-המשפט למשפחה. בניגוד למתדיינים המביאים עניינם לדיון בבתי משפט השלום והמחוזיים ברחבי הארץ והרשאים, כמו-גם זכאים להוכיח טיעוניהם באמצעות מומחה מטעמם, הרי זכות זו נשללת, לחלוטין, מציבור המתדיינים בבתי-משפט למשפחה. מי שנגזר עליו שעניינו יידון בבתי-משפט למשפחה, מופלה לרעה ומקופח, לעומת חברו המתדיין בבית משפט שלום או מחוזי, בכל הקשור להבאת חוות-דעת מומחה עצמאית ופרטית משלו, כדי להוכיח טענותיו בבית משפט למשפחה.

אם ברשימותיי הקודמות התייחסתי לחוסר מקצועיותם, בכל הכבוד הראוי, של שופטי ושופטות בתי-משפט למשפחה להכריע בסוגיות עסקיות וכלכליות טהורות המתגלגלות לאולמותיהם, בשל העובדה הפשוטה שמרביתם עסקו כעורכי-דין בתביעות גירושין, מזונות משמורת ילדים ועניינים הכרוכים בכך וכמעט לא עסקו בסכסוכים עסקיים טהורים, שכן עניין זה לא היה מתחום מומחיותם השוטפת, הרי הפעם אדרש לענייני מומחים שבאים עוסקים שופטים ושופטות אלה, במהלכה של עבודת השפיטה השוטפת שלהם.

ויודגש - אין מדובר בהכרח במומחים העוסקים בהערכת שווי דירה, מחמת גירושין, אם תפוסה ואם פנויה או בעלי מקצוע שיד ורגל להם בענייני משמורת ילדים, דוגמת פסיכולוגים, פסיכיאטרים ושאר מומחים בעניינים אלה, אלה כוונת הדברים הינה למומחים מהתחום העסקי-כלכלי טהור שדרך כלל נותנים חוות-דעת ונחקרים עליהם, בדוכן העדים, בבתי-משפט מחוזיים ולא בבתי-משפט למשפחה, דווקא.

תקנות הדיון בבתי-משפט למשפחה, בכל הקשור להגשת חוות-דעת מומחים, אינן מאפשרות לצדדים לפעול לפי שיטת המשפט האדבסרית, הנהוגה במרבית בתי-המשפט ובבתי-הדין בישראל, אך נדחקת אל הפינה בבתי-משפט למשפחה בישראל. למתבונן מן הצד בשיטת ניהול הדיון בבתי-משפט למשפחה, בישראל נראה, כי שולטת בהם הגישה האינקוויזיטורית, שהיא נחלתו של המשפט הקונטיננטלי, הנהוג במדינת דוגמת גרמניה, צרפת, שוויץ, לוקסמבורג ועוד ארצות מארצות אירופה שלא קיבלו עליהם את המשפט האנגלי או האנגלו-אמריקני. להזכירכם, בישראל נוהג, בעיקרון, במרבית בתי-המשפט ובתי-הדין,המשפט האנגלי או המשפט האנגלו-אמריקני.

באירופה, השופט הוא הפעיל והצדדים סבילים יותר ואילו בישראל השופט אמור להיות פסיבי ולא לעשות מלאכתם של הצדדים. בית המשפט העליון פסל - לא אחת - פסקי-דין של בתי-משפט במקרים של התערבות יתר של הערכאה שבפניה התנהל הדיון, בניהול הדיון או אם העניקה הערכאה ששמעה את התובענה, סעד משפטי שלא התבקש, על-ידי צד לתובענה, באמצעות בא-כוחו, על חשבון הצד האחר, שנפגע כתוצאה ממתן סעד משפטי עודף זה.

התקנה הדנה במינוי מומחים בבתי-משפט למשפחה קובעת, כי בית משפט למשפחה, רשאי - אף שלא בהסכמת בעלי הדין - למנות מומחה מטעמו שיגיש לו חוות דעת בכתב בכל עניין הנוגע לענייני משפחה. המומחה נבחר מתוך רשימת המומחים שפורסמה בצו בית המשפט לענייני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), התשנ"ו- 1996.

כל שנדרשים בתי-המשפט למשפחה, בידי המחוקק, כתנאי למינוי מומחה מטעמם, בכל עניין הנוגע לענייני משפחה, אף שלא בהסכמת בעלי הדין, הוא להתייעץ עם הצדדים בדבר מינוי המומחה מטעמו ואם לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר מינוי מומחה מסוים, הרי יבחר בית המשפט למשפחה את המומחה שימונה כמומחה מטעם בית המשפט.

כבר הצבענו על כך, ברשימתנו הקודמת, כי המונח "ענייני משפחה" הוא מונח רחב ונרחב ביותר. מונח זה כולל בגדרו ובחובו, לפי הוראות חוק בית המשפט לענייני משפחה, "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו או לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה של תובענה זו, אשר יהא, או יהא שוויה של תובענה זו אשר יהא.

עוד דובר על כך, ברשימותינו הקודמות, כי שעה שלא הגביל המחוקק נושאן של תובענות אזרחיות אלה וכן שעה שלא הגביל המחוקק שוויון של תובענות אלה, הרי המחוקק העניק סמכות שיפוט עצומה וגורפת לבתי-משפט למשפחה, שלמרות שדרגתן שווה לדרגת בתי-משפט שלום, הרי הם יכולים לדון בתובענות אזרחיות, שאלמלא הינה תובענות בענייני משפחה, היו נדונות ומוכרעות, בידי בתי-משפט מחוזיים.

נחזור, נדגיש ונציין, כי המונח "בן משפחתו" הנכלל בחוק בית המשפט למשפט ביחס לסמכות השפיטה של בתי-משפט למשפחה לדון בתובענות אזרחיות בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתולרבות הידועה בציבור שלו, בן זוגו לשעבר, בין זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; נכדו; הורי הוריו; אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו, כאשר הורה מוגדר, "לרבות הורה מאמץ או אפוטרופוס".

אמנם נכון הוא, כי בית המשפט העליון מפי כב' השופט, ד"ר יורם דנציגר, קבע בפסק-דין שיצא תחת ידו, כי התנאים למינוי מומחה מטעם בתי-משפט למשפחה הינם קוגנטיים (כלומר, בלתי ניתנים להתניה), כאשר כתוצאה מאי הקפדה על קיומם, ניתן לעתור לביטול המומחה שמונה מטעם בית המשפט למשפחה. יחד עם זאת מדובר בקיומם של שני תנאים מצומצמים והם: א. התייעצות עם בעלי-הדין קודם מינוי המומחה מטעם בית המשפט. ב. ניסיון להביא את בעלי-הדין להסכמה למינוי מומחה מוסכם. לאחר מילוי שני תנאים אלה, רשאי בית המשפט למשפחה, למנות מומחה מטעמו, אף שלא בהסכמתם של הצדדים.

בבתי-משפט ובבתי-דין שאינם בתי משפט למשפחה, נהוג ומקובל, כי בעלי הדין ממציאים, כל אחד חוות-דעת מקצועית של מומחה מטעמו, כאשר סופם של דברים ממנה בית המשפט או בית-הדין מומחה רפואי מטעמו. מינוי מומחה מטעם בית המשפט או בית-הדין, אין משמעו שבית המשפט או בית-הדין מתעלם מחוות-הדעת של הצדדים. כל צד יכול לחקור את המומחה של הצד שכנגד ואת המומחה שמינה בית המשפט וגם לשלוח שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט, כאשר לחוות-הדעת הפרטיות, מטעם בעלי-הדין, שהוגשו יחד עם חוות-הדעת של המומחה שמינה בית המשפט או בית-הדין, יהיה משקל זה או אחר, במתן החלטתו או פסק-דינו של בית המשפט או בית-הדין, בעניין הנושא שבגינו ניתנו כלל חוות-דעת אלה.

לא כך נוהגים הדברים בבתי-משפט למשפחה. בבתי-משפט למשפחה, בעיקרון, לא קיים הנוהג של הגשת חוות-דעת "פרטיות" מטעם בעלי-הדין, אם החליט בית המשפט למשפחה למנות מומחה מטעמו. רק אם יחליט בית המשפט למשפחה, שלא למנות מומחה מטעמו, יכולים הצדדים להביא חוות-דעת של מומחה מטעמם. שעה שמינה בית המשפט למשפחה מומחה מטעמו, מורות תקנות הדיון החלות בו, רשאי כל צד להגיש לו שאלות הבהרה, תוך 7 ימים מקבלת חוות-הדעת ובעלי-הדין מנועים מלחקור אותו, חקירה נגדית על חוות-דעתו, אלא אם הוגשה בקשה מנומקת לחוקרו, תוך 7 ימים מקבלת התשובות לשאלות ההבהרה שהוגשו לו ולבית המשפט למשפחה מסור שיקול הדעת, אם להתיר חקירתו על חוות-דעתו, אם לאו.

ברור הוא הדבר שבמערכת כה רגישה וטעונה רגשית בשל סוג העניינים המובאים בפני בתי-המשפט, יש לנהוג - בכל הכבוד הראוי - בשום שכל, הן בידי המחוקק, הראשי והמשני כאחת והן בידי שופטי ושופטות בתי משפט למשפחה, גם יחד. אין ספק, כי מניעת בעלי-הדין מלהביא חוות-דעת של מומחים מטעמם וכפיית חוות-הדעת של המומחה מטעם בית המשפט עליהם, פוגעת בשיטה לפיה בעלי-הדין מנהלים את ענייניהם בבתי-המשפט ואין בית המשפט, עושה מלאכתם במקומם.

מן הראוי שישווה מצב הדברים בבתי-משפט למשפחה, שבהם אין מורשים בעלי-הדין להביא חוות-דעת פרטיות משלהם, למצב הדברים הקיים בבתי-משפט ובבתי-דין, בישראל שבהם יכולים בעלי הדין להביא חוות-דעת מומחים פרטיות משלהם, כדי למנוע המשך התסכול וההתמרמרות של בעלי-הדין המופלים לרעה, בעניין זה, אך ורק בשל העובדה שענייניהם מתבררים בבתי-משפט למשפחה ולא בבתי-משפט או בתי-דין רגילים.