כשרוסיה ניצבת לצידו, הסכים עתה נשיא סוריה
בשאר אסד לחתום על אמנת הנשק הכימי - CWC (ובשמה המלא: אמנה לאיסור הפיתוח, היצור, האגירה והשימוש בכלי נשק כימיים ובעניין השמדתם) - שקבעה לה כמטרה ליצור עולם נקי מנשק כימי. לאחר שזרק עצם לבית הלבן, שהאשים אותו בהריגתם בחודש שעבר של 1,429 בני אדם לפחות בגז רעיל, ייתכן כי אסד חש בטוח יותר. אך האם גם אנו?
בהסכימו לחתום על ה-CWC, ידע אסד כנראה כי הוא מצטרף לאמנה שקשה ליישם אותה וקל להתחמק ממילוי הוראותיה. למעשה, רשויות ארצות-הברית מעריכות כי רוסיה, המציעה כעת לסייע להשמיד את הנשק הכימי של אסד, בעצמה רימתה ולא עמדה בתנאי האמנה. לפי דוח מ-2013 של מחלקת המדינה האמריקנית לקונגרס על קיום האמנה, "ארה"ב מעריכה כי הדוחות של רוסיה המתחייבות מן האמנה הם חלקיים, הן ביחס לחומרים הכימיים והן ביחס לאגירתם".
אירן, בעלת בריתה הקרובה של סוריה, הצטרפה לאמנה ב-1997. אך אותו דוח של מחלקת המדינה מציין כי "הן בשל אי-סדרים בהצהרתה של אירן והן בשל הבהרות בלתי מספקות מצידה", אין ארה"ב יכולה לאשר כי אירן מילאה את התחייבויותיה על-פי האמנה, או לשלול כי היא מחזיקה מאגרים של נשק כימי. בשנה שעברה דיווח מנהל המודיעין הלאומי האמריקני ג'יימס קלפר לקונגרס כי "אירן שומרת על היכולת לייצר מרכיבים של נשק כימי ומנהלת מחקר שעלולים להיות לו יישומים התקפיים".
תרגיל במשאלת לב/"איננו סתם נכנסים למדינה ונוברים בה"
ב-2004 חתם שליט לוב מועמר קדאפי על האמנה, בהכריזו כי הנשק הכימי שברשותו נתון לבדיקה ולהשמדה. כשהופל קדאפי ב-2011, מצאה ממשלת לוב החדשה שני אתרי נשק כימי שעליהם לא הצהיר. היום, תשע שנים לאחר שהצטרפה לאמנה, לוב עדיין אינה נקייה לחלוטין מחמושת כימית.
נראה שרק מעטים זוכרים, כי כאשר ב-1997 הובאה אמנת הנשק הכימי לאשרור הסנאט האמריקני, התריעו שורה של מומחים אמריקניים ביטחוניים ודיפלומטיים כי האמנה תהפוך את העולם למקום מסוכן יותר, לא פחות. בין אלה שהעידו בפני ועדת החוץ של הסנאט הייתה ג'ין קרפטריק, שהייתה שגרירת ארה"ב באו"ם בתקופתו של הנשיא רונלד רייגן. קירפטריק הזהירה כי האמנה "אינה ניתנת לווידוא או לאכיפה". בכנותה אותה תרגיל ב"משאלת לב", היא חזתה כי האמנה תעניק תחושת ביטחון מזוייפת, ובשל כך - מסוכנת. באותו זמן, במאמר מערכת שכותרתו "הנה באים המרגלים", הזהיר ה"
וול סטריט ג'ורנל" כי האמנה - על הוראותיה המחייבות פיקוח רב-צדדי, חילופי ידע מדעי, הכשרה טכנית ובדיקות בינלאומיות - מספקת כר נרחב לריגול.
למרות זאת, אישר הסנאט האמריקני את אמנת הנשק הכימי, וב-1997 זו נכנסה לתוקף. על-מנת ליישמה, הוקם גוף בינלאומי בשם "ארגון לאיסור נשק כימי" - OPCW. הארגון, שמרכזו ממוקם בבניין בן שמונה קומות בבירת הולנד, מעסיק כ-450 אנשי צוות, ותקציבו הוא למעלה מ-99 מיליון דולר.
היה זה ה-OPCW שסיפק פקחי נשק כימי לצוותי האו"ם שביקרו בסוריה בחודש שעבר, שהדוח שלהם התפרסם בימים אלה. זה גם סביר מאוד להניח כי זה יהיה ה-OPCW שיפקח, בשותפות עם רוסיה, על עמידתה של סוריה בתנאי האמנה.
הייתה זו סטטיסטיקה מאתר האינטרנט של OPCW שאותה ציטט לפני ימים אחדים הנשיא האמריקני, כשאמר שלא אמינותו שלו עומדת למבחן בנושא סוריה, אלא זו של "הקהילה הבינלאומית". לדברי
ברק אובמה, "העולם קבע קו אדום כשממשלות המייצגות 98 אחוז מאוכלוסיית העולם אמרו כי השימוש בנשק כימי הוא מתועב והסדירו אמנה האוסרת את השימוש בו גם בעת מלחמה".
הרשימה הארוכה של חברי הארגון לאיסור נשק כימי - כלומר המדינות שאשררו את האמנה - כוללת 186 מתוך 193 החברות באו"ם, וכן הוותיקן ושני איים באוקיאנוס השקט השייכים לניו-זילנד - איי קוק וניו, שאוכלוסייתן הכוללת נאמדת ב-14 אלף איש. פרט לסוריה, שש מדינות נוספות החברות באו"ם אינן חתומות על האמנה: מצרים, ישראל, אנגולה, בורמה, דרום סודן, והמדאיגה ביותר:
קוריאה הצפונית, שעל-פי הדוח של קלפר מן השנה שעברה, יש לה זה שנים רבות תוכנית לייצור נשק כימי ומאגרים של חומרים כימיים.
ה-OPCW אינו מסונף לאבי-כל-הארגונים-הבינלאומיים - ארגון האומות המאוחדות. אך הוא פועל בשותפות חוזית צמודה עם האו"ם, נהנה מחסיניות דיפלומטיות ומחקה דרכי פעולה רבות של האו"ם, כולל הגרועות שבהן שמכשילות אותו. בדומה לאו"ם, ל-OPCW אין כוח לאכוף על המדינות החברות בו לציית לכלליו. הוא תלוי בעיקר ברצון הטוב, שלחלק מן המדינות יש יותר ממנו ולאחרות - פחות. כשמדינה מצטרפת לאמנה, עליה לתת ל-OPCW הצהרה בדבר מתקני הנשק הכימי ומאגריו. פקחים בינלאומיים מן ה-OPCW בודקים את ההצהרה ומוודאים אם אכן הושמד מה שהוצהר עליו. אך אין זה מתפקידו של OPCW לבלוש אחר מאגרים בלתי מוצהרים. בראיון טלפוני מן הזמן האחרון, הסביר דובר ה- OPCW כי "איננו סתם נכנסים למדינה ונוברים בה".
אירן מככבת ב-OPCW
בתיאוריה, בהתאם להוראות האמנה, כל מדינה חברה רשאית להתעמת עם מדינה חברה אחרת, על-ידי הצגת ראיות אמינות בדבר פעילות בלתי חוקית ודרישה ממנכ"ל ה-OPCW לשלוח צוות לערוך "בדיקת עימות" בכל זמן ובכל מקום. אך אף על-פי שמנכ"ל ה-OPCW, אהמט אוזומצ'ו מטורקיה, מנפנף בקיומה של אפשרות כזו באתר האינטרנט של הארגון, עד היום הוכח כי אף מדינה אינה מעוניינת לנצל אותה. ב-16 השנים מאז שנכנסה האמנה לתוקף, לא היה מקרה אחד של "בדיקת עימות".
ה-OPCWגם סובל מאותה "שקילות מוסרית" שבה נגוע האו"ם, המעניק לכל חברותיו אותן זכויות, בין אם הן של משטרים עריצים התומכים בטרור ובין אם הן דמוקרטיות פתוחות.
המקרה של אירן ממחיש היטב את הבעיה. מאז 2006 הטילה מועצת הביטחון של האו"ם על אירן כמה מחזורים של סנקציות, בשל תוכנית הגרעין העצמאית שלה. אך זה אינו מונע מן ה-OPCW להעסיק אירנים כפקחי נשק כימי. ב-2009, על-פי מברק סודי של מחלקת המדינה האמריקנית שמתפרסם בוויקיליקס, התריעה צרפת בפני רשויות ארה"ב על כך שה- OPCW מעסיק פקח אירני שעבד בעבר בחברה הכימית-חקלאית האירנית "מֶלִי" - שאותה הגדירה ארה"ב כ"מפיצה ידועה של נשק כימי", ש"רכשה חומרים לייצור גז עצבים מטעם משרד ההגנה של אירן".
לאחרונה, בשיחת טלפון, אמר דובר של OPCW כי מפני שאירן היא חברה בארגון, נכללו אזרחיה בצוותי הפקחים מאז שהתחיל הארגון את פעילותו בסוף שנות ה-90' של המאה הקודמת. "זוהי מדיניות", הוא אמר, "והיא לגמרי ראויה". יש להניח כי אותן זכויות תוענקנה גם לסוריה. לשאלתי, כמה אירנים מועסקים בארגון ובאיזה תפקידים, והאם העובד לשעבר של "מלי" עדיין ברשימת מקבלי-המשכורות, השיב הדובר כי אינו מוסר מידע כזה.
ה-OPCW הולך בעקבות האו"ם גם במינוי אנשים לוועד המנהל ולגופים אחרים שלו. הדבר נעשה יותר על בסיס של גושים גיאוגרפיים מאשר על-פי כישורים. נוהג זה פועל לטובתה של אירן, החברה בגוש האסיאתי, שבו היא "משחקת אותה" כספקית נפט של מדינות כמו סין. כעת נציג של אירן, כחברה מספר 41 של הארגון, משמש חבר בוועד המנהל שלו - הגוף השולט בארגון והמפקח על פעילותו. בעוד שלאירן יש אומנם רק קול אחד במועצה, יש לה גישה לכל המידע העובר דרכה ורשות להשתתף בכל דיוניה. מדיווחי מחלקת-המדינה האמריקנית שפורסמו בוויקיליקס בנוגע להתנהלות הארגון, עולה כי אירן מקדישה מאמץ ניכר להתנכלות לארה"ב ולדיונים אינסופיים בנושאים פרוצדורליים. מברק אמריקני סודי מ-2009 מדווח כי המשלחת האירנית עיכבה הליך שבו הייתה אמורה המועצה לרשום בפניה דוח על פעולותיה של ארה"ב בהתאם לדרישות האמנה: "המשלחת האירנית שוב ערערה על משמעות המונח 'לרשום', ובזבזה שעות של דיונים עקרים על מילה רגילה לחלוטין באנגלית".
זאת ועוד. אחרי שזכתה אירן בתפקיד במועצה, התרברב ערוץ חדשות אירני באנגלית "טהרן טיימס", כי חברי ה-OPCW זה עתה "בחרו פה אחד באירן לוועד המנהל" של הארגון. אם זה אכן נכון, משמעות הדברים היא שארה"ב גם כן הצביעה בעד אירן. כשטלפנתי לשגרירות ארה"ב בהאג לשאול אם אכן ארה"ב תמכה בבחירתה מחדש של אירן, הונחיתי לשלוח את השאלה בדואר האלקטרוני, שתופנה למחלקת המדינה בוושינגטון, אך זו לא הגיבה.
ל-OPCW יש שלושה גופי משנה המסייעים להכוונת הפעילות של הארגון. אירן יושבת בכל אחד מהם. מחמוד אספהאנינג'אד הוא אחד מ-11 החברים של הגוף המייעץ בעניינים מנהליים ופיננסיים, והעוסק בתקציב הארגון, שארה"ב היא התורמת הגדולה ביותר שלו - 20 מיליון דולר לשנה, שהם 22 אחוז ממנו. מוחמד עבדוללהי האירני הוא אחד מ-25 החברים של הוועדה המייעצת המדעית, העוקבת אחר התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות, ודג'מצ'יד מומתאז האירני הוא אחד מ-20 החברים בוועידת הסודיות, שתפקידה ליישב מחלוקות שעלולות לצוץ בעניינים כמו ביטחון צבאי ואבטחת מידע, סודיות ואישור הוראות של האמנה.
באסיפה הכללית של OPCW ב-2011 נבחר שגריר אירן בהולנד ונציגה בארגון OPCW קזם גריב עבדי להיות אחד מעשרה סגני יו"ר של האסיפה. ב-2009 אירחה טהרן קורס הכשרה בינלאומי של הארגון, שמטרתו ללמד ממשלות כיצד ללוות פקחי נשק כימי המבקרים במדינותיהן. ואילו בנובמבר האחרון, סגן שר החוץ האירני מוחמד מהדי אקהונדזדה, הסיר במטה הארגון את הלוט מעל אנדרטה שתרמה אירן לזכרם של קורבנות נשק כימי. כשהוא זוכר את השימוש בגז שעשה
סדאם חוסיין נגד אירנים במלחמת אירן-עירק (1980 - 1988), ומשום מה שוכח את תוכנית הגרעין מפרת הסנקציות העכשווית של ארצו, חזר השגריר האירני על מחוייבותה של ארצו ל"עולם חופשי מכל סוגי הנשק להשמדה המונית". המזכ"ל הטורקי של ה- OPCWהיה שם כמובן כדי להודות לו ולשבח את אירן על מחויבותה ותמיכתה.
באשר לשאר המדינות החתומות על אמנת הנשק הכימי, חלקן יותר מודאגות מקווים אדומים ומנורמות בינלאומיות וחלקן - פחות. סודן, שעליה הכריזה ארה"ב כמדינה תומכת טרור, היא עתה חברה, עם אירן, בוועד המנהל של ארגון ה-OPCW, שבראשו עמדה בין השנים 2001 ן-2002, לפני שיצאה למסע השמדת העם, שבוצע באמצעות נשק קונבנציונלי. היום בראש הוועד משמש נציג אוקראינה, החשודה כמסייעת בהעברת נשק למשטרו של אסד. מנהל המזכירות של הגופים הקובעים את מדיניות ה- OPCW הוא רוסי.
זה מה שמסתתר מאחורי התווית המפוארת של "אמנת הנשק הכימי", שבאמצעותה מקווה אסד, בסיועה של רוסיה, להגן על עצמו מפני עונש אמיתי על שימושו בנשק כימי.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
