הדרמה הלילית בפתח ביתו של לוט בסדום ערב הפיכתה הפיכת עולם בעוונה, כתב ההרשעה של העיר. בבית דין של מעלה כבר נגזר דינה. "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה", זעקת ענייה, ואלמנותיה, ויתומיה וזעקת הגרים אשר בשעריה שלא נענו למטה, עלו לפני כס הכבוד שלמעלה והעידו עליהן על שתי הערים האלה ועל קברניטיה ועל אוכלוסיה, כי "...חַטָּאתָם... כָבְדָה מְאֹד". די היה בזעקה שקרעה שמים בלא אתנחתא כלל, להכריע את הדין, ואף על-פי כן, אמר שופט כל הארץ, "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ - כָּלָה, וְאִם לֹא- אֵדָעָה" (בראשית י"ח, כ'-כ"א), אשמיד אותה חרף השבועה שנשבעתי כי לא יהיה עוד מבול על הארץ. אם אמצא שם צד זכות, "אֵדָעָה", אדע להענישה עונש מידתי כאילו נדונו בבית דין של מטה שרק בו יש מקום לעונש מידתי, ולא אכלנה מן העולם. ירד וראה, וגזר כליה.
