בתחילת המאה ה-20 הגה רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, מפעל מהפכני שאותו כינה "הדף היומי". לרבי מאיר שפירא היה חלום לייסד לימוד אחיד ובסיסי של תלמוד, שאותו ילמדו יחד, מדי יום, כל יהודי העולם.
כמעט מאה שנים חלפו מאז, והיום ברור מעל לכל ספק כי חזונו וחלומו של הרב שפירא התגשם. מאות אלפי יהודים, בכל רחבי העולם, לומדים כבר עשרות שנים בכל יום את הדף היומי. זה לא משנה מהי שפת האם שלהם או באיזו ארץ הם גרים. כשמדובר ב"דף היומי", הם דוברים את אותה שפה ומתנהלים באותם הכלים.
מהו הסוד אשר הצליח להפוך חזון למציאות? כיצד ניתן להגשים חלומות גדולים? אחת התכונות של רבי מאיר שפירא הייתה תשומת לב לפרטים הקטנים. הייתה בו דאגה אישית גם למשימות קטנות, אשר בדרך כלל מנהלים (או במקרה שלו ראשי ישיבות) נוהגים להטיל על הכפופים להם. רבי מאיר היה דואג בעצמו לכל הפרטים הקטנים, גם אלו הטכניים ולא רק הרוחניים. כזו הייתה אישיותו וממנה הלכו וצמחו חזונות דוגמת הישיבה בלובלין, שהייתה הגדולה באירופה בשעתו, וכן מפעל "הדף היומי".
בפרשתנו יעקב אבינו, הנמלט מפני עשו המבקש להורגו, יוצא לכיוון חרן במצוות אביו ואמו. בדרך הוא חולם חלום גדול. בחלומו הוא רואה סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. כשנחלם החלום, הוא נראה רחוק מכל אפשרות של הגשמה ומימוש. יעקב נרדף, הוא נס על נפשו, בורח בחוסר כל. מי מסוגל בכלל להאמין ולחלום על עתיד גדול כשהמציאות מבטאת את שיא השפל? כיצד הצליח יעקב לממש את החזון הגדול של החלום?
גם אצל יעקב, אחת התכונות המאפיינות הייתה דאגה לפרטים הקטנים. הייתה בו תשומת לב גם לעניינים שהם טכניים לכאורה. על הפסוק המופיע בפרשה הבאה, פרשת וישלח: "וייוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", אומר רש"י (על-פי הגמרא בחולין צ"א): "שכח פכים קטנים וחזר עליהם".
יעקב חוצה את נחל יבוק עם כל משפחתו ועם העושר הרב לו הוא זכה. כאשר הוא מגיע אל הגדה האחרת, הוא שם לב שנותרו מאחור "פכים קטנים", דברים קטנים, לכאורה חסרי משמעות וערך. לא משהו שראוי וכדאי לשוב בשבילו, בטח לא למי שיש לו צאן ובקר, עבדים ושפחות, ארבע נשים ו-11 ילדים. אבל יעקב חוזר. הוא לא מותיר דבר מאחור.
זוהי תכונתם של החולמים, של החוזים, של בעלי הרוח הגדולה. הם יודעים שאי-אפשר בלי הפרטים הקטנים. הם מבינים שכל סולם שראשו מגיע לשמיים, נשען על פרטים שיכולים להיראות שוליים. הם מעולם לא יאמרו שאין זה מכבודם להתעסק בעניינים טכניים או במשהו שאינו בתחום אחריותם. הם מבינים שהדרך לגבהים עוברת בטיפוס בכל שלבי הסולם.
כך היא דרכם של חולמי החלומות הגדולים. הם עוסקים בפרטים הקטנים וכך מגשימים את החלומות והופכים חזון למציאות.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
