שלי לראשות העבודה

במאזן הזכויות הללו יש לי, גם אישית, פינה חמה לאיש הזה. הוא בנו של נשיא המדינה חיים הרצוג, ידיד שלי מתקופת חיל המודיעין , כאשר הוא צרף אותי לקבוצת ל"פ (לוחמה פסיכולוגית) בהיותי כבר עיתונאי ושדר הנשיא הרצוג בעצם השיק את ספרי "בית היהלומים- סיפור הטלוויזיה הישראלית". הוא היה איש מדיה בדמו , פרשן לעילה, ומלא תפקיד של פרשן מוערך ב"קול ישראל" בתקופת ההמתנה לפני "מלחמת ששת הימים". אבל גם בוז'י עצמו מוכר לי כמי ששרת בחיל המודיעין יחד עם בתי ראומי.

לימים ,כול אימת שהוא פגש בי בחברת פוליטיקאים או במסדרון ראש הממשלה, הוא הכריז: "הבת של צבי הייתה החיילת היפה ביותר בצה"ל". ומה עוד אבקש - מכורה. כאדם הוא איש כלבבי. אבל נראה לי שדווקא אם אתמוך בו כמי שמתאים ביותר להיות יו"ר מפלגת האופוזיציה הגדולה - "העבודה"- אעשה לו עוול. מנהיג האופוזיציה שואף להיות מנהיג המדינה, כלומר ראש הממשלה.

בוז'י הרצוג, לצערי, לא יעבור את מבחני הקהל בבחירות. ואני מדבר על הקהל הישראלי. זה מה יש. העם רוצה לראות אריה או זאב בראש הסולם המדיני, ובוז'י הוא לא זה ולא זה. לא זכור לי שפוליטיקאי הומניסט ויפה נפש, נבחר להיות ראש הממשלה, אצלנו, או במקום אחר במערב. אני לא אומר שזה טוב. אני אומר שזאת המציאות.

באיגרת מקוונת לחברי העבודה כותב הרצוג בין היתר: כי ראש עיריית תל אביב רון חולדאי וראש עיריית ראשון לציון יהודה בן חמו קבעו ש "הרצוג הוא האיש המתאים להוביל את מפלגת העבודה ולחזקה. הוא יחזיר את הדמוקרטיה והשקיפות למפלגה. יחזקה ככוח פוליטי משמעותי וישיב תומכים רבים מאלו שנטשו אותה".

לדעתו, "מפלגת העבודה תחת שלי יחימוביץ' נכשלה. ותמשיך להיכשל. גם אם 'יש עתיד' תתרסק ו'התנועה' תיעלם. שלי יחימוביץ לא מחזירה את המצביעים שנטשו אותנו. אני אחזיר את כל ההמונים האלה הביתה. אני ואתם, יחד נחזיר אותם הביתה ובגדול."

כמובן שגם שלי יחימוביץ' שולחת פתשגן לחברים והיא מביאה בין השאר מה שאמר עליה עמר בר לב: "לשלי יש התכונות של המנהיגות, נחישות ויכולות כדי להוביל את המפלגה כגוף אפקטיבי ובעל השפעה מכרעת. כמי שיצא לו לראות מנהיגים ברגעי משבר והכרעה, וכמי שיצא לו לעמוד לצידה של יחימוביץ' לאורך השנה האחרונה, גיליתי אצל שלי יכולת אמתית לתפקד בקור רוח, בנחישות ובמנהיגות בסיטואציות מורכבות ולא פשוטות גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית, לקחת אחריות ולנוע קדימה..." כול אלה אנשים ראויים ומכובדים, שכול אחד מהם מתייצב מאחורי מועמד שלו. זה גם קולגיאלי. אבל זה לא מספיק.

בניגוד להרצוג, יחימוביץ' אינה מתייחסת אל יריבה לא בביקורת עליו ולא בכלל. לדעתי טוב עשתה. מנהיג מתמקד במה שהוא יכול לעשות למען המפלגה והמדינה ולא נכנס להשוואות שיש בהן הנמכת קומתו של הריב, במקרה זה יצחק הרצוג. הרצוג שגה. גם טקטית וגם אסטרטגית. אכן יחימוביץ לא ניצלה את מלוא הפוטנציאל בבחירות והרחיקה ציבור מסוים, אבל לא שמענו ממישהו בהנהגה, כולל את בוז'י לפני הבחירות שהיא שוגה. או יותר מזה, לא פרש מן הרשימה בשל העדר דגש בנושא השלום. יתרה מזאת, מאז, כמי שמנהיגה את האופוזיציה היא משמיעה את קולה ברמה בכול הנושאים. בנושאים הכלכליים בוודאי. אבל גם לא מחמיצה שום הזדמנות לעסוק בנושאים המדיניים. גם כאן היא ממלכתית כאשר היא מצהירה שוב ושוב, שאם השלום יעמוד על הפרק ולראשה ממשלה לא תהיה מתמיכה מספקת בתוך הקואליציה מפלגת העבודה, גם אם תוסיף לשבת באופוזיציה תתמוך בממשלה.

והנקודה החשובה ביותר היא כאמור, שראש האופוזיציה הוא מועמד טבעי מטעמה להיות מועמד לראשות הממשלה. מפלגה, גדולה ככול שתהיה, רוצה, וככה רצוי במשטר דמוקרטי, להיות חלופה לשלטון הקיים. כאן התמיכה לשלי יש לה בסיס רחב יותר. היא תזכה לחלק מן הכוחות הליברליים, ואפשר שתחזיר לעצמה מקצת מן הקולות שניתנו למר"ץ. ואם מצבה של "יש עתיד" יהיה כפי שהינו (ואני התייחסתי לכך באחד מן הרשומות שלי) שֶלי תנגוס נגיסה משמעותית ב"יש עתיד". יש עתיד תהיה טרף רציני והרבה עיטים יחוגו מעליה. ולכן השיקול של הבוחר הוא שיקול לא רק מפלגתי אלא שיקול ממלכתי. מי יוכל לזכות ביותר קולות. לי אין צל של ספק כי בין השניים- בוז'י ושלי, שלי היא בעלת הסיכויים הגדולה יותר. בהקשר זה, זיכויו של אביגדור ליברמן, ושובו לממשלה, לא תוסיף, להערכתי, דבק לקואליציה. ומלבד זאת כדי לפוצץ את המו"מ עם הפלשתינים, ביבי לא זקוק לאביגדור ליברמן. יש לו שר שיכון, אורי אריאל, שתבונה אינה מן התכונות הבולטות שלו. יתר על כן, שר ההסברה הלאומי מבקר את אריאל, מעל בימת הכנסת כי ההכרזה על בנייה חדשה בהתנחלויות מפריעה למערכה נגד אירן. לאמור כאשר נצליח להקפיא את הגרעין האירני נפשיר את בניית ההתנחלויות. החלמאים לא יכלו לעשות זאת טוב יותר. אשר לליברמן לאחר הזיכוי הוא יריב פוטנציאלי לביבי. ככה או אחרת, הקואליציה במתכונת הקיימת לא יכולה להאריך ימים. אלא אם כן "יש עתיד" תיהפך בפועל ללוויין של הליכוד בדיוק כמו הליברלים שנבלעו על-ידי חרות בשעתם, אוו, אם היא חפצה חיים, היא תצא ממנה או תפעל לשינוי הרכבה - כפי שכתבתי בשעתו בפוסט שלי.

ועוד הערה. מיכה חריש, איש פוליטי מנוסה מאוד שבעצם הציל את מפלגת העבודה מהתמוטטות מוחלטת כאשר נטל על עצמו את מלאכת השיקום הראשוני, פונה, במאמר בעיתון הארץ לבוז'י לוותר על ההתמודדות לראשות העבודה. אילו מדובר היה בהתמודדות במערכת בחירות כללית, אני כמובן הייתי מצטרף לדעתו של מיכה חריש. אבל כאן מדובר במישור המפלגתי. לכן ההתמודדות עצמה חשובה. זאת מבחינה דמוקרטית וגם מבחינה פנים מפלגתית, כאשר ציבור משמעותי מצביע בעבורו כראוי להיות יו"ר הרי מפלגת העבודה והיו"ר הנבחר, חייבים להביא זאת בחשבון - גם בזירה הפנימית וגם בזירה הציבורית.

יצחק הרצוג אומנם לא קוטל קנים בתחום המדיה, אבל שלי, לא זו בלבד שבאה מקרבה אלא, בניגוד לאחרים, היא משכילה להשתמש בתבונה במסרים שלה. בשבת שעברה בהופיעה ב"שבת תרבות", באחד המקומות. היא התייחסה גם לנושא של הגרעין האירני. בנושא הגרעין היא הייתה זהירה מאוד. לדעתה הסכם ביניים עם טהרן לא רצוי וחשוב להגיע להסכם סופי על מניעת נשק גרעיני מאירן. בכך היא מנעה ביקורת מביבי, אשר מייחס לעצמו את ההצלחה להפעלת הלחצים הכלכליים על טהרן, ובמידה רבה, זה נכון. הציבור רואה זאת ככה.היא מנטרלת מביבי נשק התקפי נגד האופוזיציה. אבל בנושא הפלשתיני היא קבעה כי העדר פתרון לבעיה לא זו שהוא לא טוב לישראל, אלא גם מחליש את עמדת ישראל בנושא האירני. הא לכם מכה עדינה מעל לחוגרה של המסביר הגדול. אל תפריד את אירן מהנושא המזרח תיכוני שחלק חשוב מן הסוגיות שלו, היא הסוגיה הפלשתינית. כאן אין " הפרד ומשול" כמו בזירה הפנימית.

בשורה התחתונה ובמציאות הפוליטית של היום יש להביא בחשבון שבמקרה של הסכם שלום כשלהו, הקואליציה הקיימת תתפרק. למטען הפוליטי המסובך נוסף עוד גורם בעל משקל-אביגדור ליברמן לאחר זיכויו. ובמקרה שלא תהיה התקדמות ממשית במו"מ עם הפלשתינים לשם שמירה על הקואליציה, גם אז היא לא תחזיק מעמד. היחסים שלנו עם ארה"ב ואירופה ישתבשו והתוצאה תהיה בחירות חדשות. לפיכך יש חשיבות עליונה למי שיעמוד בראש האופוזיציה.והעדיפות היא לשלי יחימוביץ'.