ים של מילים יצרו באחרונה העיתונות והמדיה האלקטרונית כאן, בניסיונן להסביר את מה שנראה כתפנית במערכת היחסים בין ארה"ב לאירן. אלא שלא ברור על מה ולמה ההפתעה. צפייה מדוקדקת והקשבה לאמירותיו ולדפוסי התנהגותו של נשיא ארה"ב מאז נבחר לתפקידו, יספקו את כל ההסברים הדרושים לשינוי הגדול, בבחינת הכל היה צפוי וגם הרשות (לאובמה) נתונה.

אחד הרמזים הראשונים לשינוי כיוון עתידי בפוליטיקה הגלובלית האמריקנית ולמדיניות פיוס של אובמה כלפי העולם המוסלמי, באה לידי ביטוי כבר בשנת 2010, כאשר הודיע הבית הלבן כי ארה"ב תימנע משימוש במונח "איסלאם קיצוני" ו"מיליטנטי" ותפסיק להתייחס למחבלים כיוצאי חלציהם של ארגוני האיסלאם הרדיקליים.

ג'ון ברנן, סגן היועץ לענייני ביטחון והממונה על המאבק בטרור בבית הלבן (מכהן כיום כראש ה-CIA), אמר כי אין לתאר את אויבי ארה"ב כג'יהאדיסיטים או איסלאמיסטים מכיוון ש"הג'יהאד הוא מאבק קדוש ועיקרון לגיטימי של האיסלאם, שכוונתו לטהר את האדם או את הקהילייה". הנחיות מתאימות הוצאו במדריך לארגוני המודיעין והלוחמה בטרור וספרי ההדרכה שונו בהתאם.

ואכן הממשל האמריקני כארגון ביורוקרטי ממושמע, חדל מלהשתמש במונחים "ג'יהאד" ו"איסלאמי". במקביל פנו "גורמים בבית הלבן" גם למדיה האלקטרונית והכתובה בארה"ב שלא להשתמש יותר במונח "גורמים איסלאמיים קיצוניים", או "איסלאם קיצוני". למשתאים הוסבר כי הביטוי הזה תואם אולי את העובדות, אולם אין הוא מסייע לשיפור מערכת היחסים עם המוסלמים באופן כללי. היה זה איתות ראשון על כוונותיו של נשיא ארה"ב לטווח ארוך. וראה זה פלא, השימוש במונח האמור אכן ירד פלאים. העיתונות האמריקנית שמזמן צייתה לכלל: לשמאל שור! אכן מיישרת קו, מהר, לכיוון שאובמה עצמו מכנה "מרכז שמאל"...

"אמריקה והאיסלאם אינם מנוגדים זה לזה"

ידיעות על נטיותיו הפוליטיות של אובמה הגיעו לתקשורת כבר מעת מינויו לנשיא. באחרונה שודרה תוכנית טלוויזיה במצרים ובה נטען כי ארה"ב נמנעת במכוון ממאבק בתנועת האחים המוסלמים בעולם בכלל ובמצרים בפרט. חבר המועצה העליונה המצרית ת'האני אלגבאלי, שכיהן בתפקיד סגן הנשיא הקודם של בית המשפט לחוקה במצרים, סיפר בתוכנית טלוויזיה מצרית בפריים טיים, כי בידי שירותי הביטחון המצריים מסמכים ולפיהם ה-C.I.A סייע לארגון האחים המוסלמים להגיע לשלטון במדינה.

לא ברור עדיין אם הטענה הזו נכונה. אם כן, היא משתלבת בפסיפס הגדל והולך ונפרס מול עינינו מאז נבחר אובמה לנשיאות. תבנית מערכת יחסי החוץ של ארה"ב בשנים הקרובות, נרקמת בשיטתיות, ולזכותו של אובמה יש לציין שהוא עצמו מעולם לא הכחיש ולא טשטש את רצונו ליצור שינוי באוריינטציה הכללית של ארה"ב. תמצית האוריינטציה הזו: לא עוד עוינות לאיסלאם, לא עוד ראיית האיסלאם כמקור לתנועות טרור אנטי-מערביות, אלא לידידות (ואם אפשר - עמוקה) עמו.

לכל המופתעים יש להזכיר כי עוד בינואר 2009, בנאום ההשבעה שלו, אמר אובמה כי האיסלאם תרם לפיתוחה של ארה"ב. הוא הקדים ציון "עובדה" משונה זו (שאגב אין לה שמץ של אחיזה בהיסטוריה האמריקנית), לפני ציון תרומתה של היהדות האמריקנית לארה"ב, שאיננה שנויה במחלוקת. אבל מה שמותר ליופיטר אסור לשור, כידוע. גם לעקם את העובדות מותר. כעבור חודשים אחדים, ביוני 2009, בנאומו בקהיר אמר אובמה, כי "האמת שאמריקה והאיסלאם אינם מנוגדים זה לזה ואינם צריכים להיות בתחרות. להפך, הם חופפים וחולקים עקרונות משותפים של צדק וקידמה, סובלנות וכבוד לכל יצורי אנוש". המנהיג האמריקני דיבר בנאומו על "העקרונות הנעלים המקשרים בין הדמוקרטיה לאיסלאם כגון צדק, קידמה, כבוד וסובלנות".

לשפשף את העיניים ולא להאמין.

מיותר לנהל ויכוח עם האמירות הללו. כל מי שמתעניין בהגות המוסלמית יודע שהדמוקרטיה והאיסלאם מנוגדים זה לזה מעצם טבעם. גם מילים נעלות לא ישנו את המצב. דמוקרטיה מבוססת על הפרדת רשויות, על בחירות לפרלמנט, על חקיקה מעשה ידי אדם, בעוד החוקה המוסלמית, השריעה, קובעת חד-משמעית כי אללה הוא המחוקק היחיד ואין בלתו. יתרה מכך, השריעה אף אוסרת על הקמת מפלגות פוליטיות שיתחרו בבחירות. זו הסיבה שתנועת האחים המוסלמים לא הקימה מפלגות פוליטיות במצרים, עד לנפילתו של מובארק.

רבים מותחים ביקורת על ארה"ב, טוענים כי היא מתכנסת לתוך עצמה, ומציינים את ירידתה מהמעמד המיוחד שהיא זכתה לו לאחר נפילת הגוש הסובייטי. אבל מעניין עד כמה המערב מחרה-מחזיק אחריה, למרות ירידתה. כבר עתה במערב מוגדרים האחים המוסלמים כ"מפלגות איסלאמיות מתונות", תוך התעלמות מוחלטת מהעובדות, ולמרות שתנועת האחים המוסלמים היא אשר הניחה את היסודות להתפרצות האיסלאם הרדיקלי במאה ה-20, התפרצות שממנה הסתעפו ארגוני הג'יהאד השונים, כאשר מטרתה הינה הקמת ח'ליפות חדשה.

אחד העקרונות המנחים את האיסלאם הוא כמובן השריעה, ופועל יוצא מכך היא האמונה בעליונותו על פני דתות אחרות. באיסלאם נקבע מעמד נחות לאישה, עונש מוות על המרת דת, ומיושמים עונשים גופניים אכזריים. בעוד שבמערב, מאז ביטול האינקוויזיציה, והופעת הרפורמציה, הם לחלוטין מחוץ לקאנון הדתי. גם אם הייתה התקדמות במדינות ערב והשריעה אינה מופעלת במלואה, הרי שהנאמנות לה היא מוצהרת גם מוצהרת. ואוי למנהיג שיכפור בכך. העקרונות הבסיסיים של האיסלאם לא השתנו ובשלב זה אין מי שיעז להציע פרשנות מקלה, אם חפץ חיים הוא. יצוין גם שברבות ממדינות ערב רוב האזרחים דוגלים עדיין ביישום השריעה במינונים שונים. זאת למרות דיונים רבים שהתקיימו על הנושא במשך מאות שנים.