סנדוויץ' עושים מאהבה

ידעתי. היה ברור לי, לגמרי, כי כמו כל דבר טוב - ואפילו שמדובר בדבר טוב מגדר הרגיל - כי הטוב השופע הזה חייב להיגמר. שנים. שנים נצרתי בליבי את שמם של שולי ודודי מ"הסנדוויץ' של איציק ורותי". ידעתי גם שאף אחד לא יקבל ממני פרטים מיותרים עליהם. בוודאי ובוודאי לא אסגיר את כתובתם המדויקת, אי שם לאורכו של רחוב שינקין המיתולוגי. מקסימום לאחר שחברים קרובים הפעילו עלי שיטות חקירה בלחץ פיסי מתון, מהסוג שהתירה ועדת לנדוי לשב"כ להפעיל על עצירים ועצורים ביטחוניים, הייתי מוכן לספק מידע חלקי נוסף. לאחר לחץ נוסף קרוב ולאחר שהייתי קרוב לשבירה, הודיתי שהם ממוקמים בחלק הקדמי (או האחורי תלוי מאיזה כיוון באים) של רחוב שינקין, בואכה רחוב אחד-העם, קודם מפגש רחוב שינקין עם שדרות רוטשילד. זהו. זה מקסימום המידע שהייתי נכון ומוכן והנני נכון ומוכן לגלות, גם היום באשר למיקום.

בפני אלה שלא היו חברים קרובים, קרובים אפילו לא העליתי את השם: "הסנדוויץ' של איציק ורותי", על דל שפתיי. המקום זכה ממני ליחס ההתעלמות המוחלט, לו זכה בן זיגייר מהשב"כ, קודם התאבדותו בתאו, בכלא איילון. הם היו בבחינת נוכח-נפקד. מי שידע על קיומם - ידע ומי שלא ידע על קיומם - לא ידע. שמרתי על האנונימיות שלי ושלהם, בחירוף נפש ומכל משמר. לא שזה עזר לי הרבה. גדודים גדודים של ברמנים, מגישות בפאבים ושאר עופות לילה, שחיפשו קצת מנצ'יס לאחר ליל רווי שתיית אלכוהול צבאו על פתח המעדניונת הקטנה ופגעו פגיעה אנושה באינטימיות המבורכת ששררה בו עד בואם במקום - ובייחוד אינטימיות נפלאה, בשעות שהלילה לא החליט עדיין אם סיים הוא משמרתו והבוקר לא התעורר עדיין לחלוטין ולא התחשק לו לצאת מן המיטה, אפילו שנייה אחת לפני הזמן הקצוב שנקבע לו בלוח המשמרות השבועי, מעל למיטתו.

הבוקר נשברתי. אולי היו אלה הרוחות העזות. אולי היה הזה הקור חודר העצמות שחדר מבחוץ דרך הדלת הסגורה/חצי פתוחה שהברמנים ונערותיהם, לא טרחו לסגור, בצאתם להרוס ריאותיהם בעישון סיגריות או חומר אחר שאינו מוכן לערוב שהיה הוא טבק בהכרח או טבק בלבד, אולי היה זה הסנדוויץ' האלוקי הזה עם הפילה הרינג, שיחד עם ביצה קשה רגילה אחת שבקעה מתרנגולת פלונית אחת, חסרת שם, יחד עם לחמנייה מחיטה מלאה אמיתית (לא מאלה המחופשות וצבועות בצבע קרמל) שעשתה לי את זה והביאה אותי להחלטה הגורלית לגלות את קיומם של דודי ושולי קבל עם ועולם, קבל בולסי לחמניות מחיטה מלאה, חיטה בלתי מלאה, בעליל ושאר ירקות.

"מה אתה חושב לך?", שמעתי את הקולי הפנימי שבתוכי דובר אלי ונוזף בי, תוך שהוא ממשיך לסנוט בי ואומר: "עד מתי תשמור לעצמך את כל הטוב הזה ואפילו הוא טוב אלוקי. הטוב שייך לכל - ולא רק לך!". נזוף מעט וסמוק בהרבה נגשתי אל המקלדת וסופם של דברים הוצאתי, במו ידיי שלי, את שולי ודודי, את דודי ושולי לאוויר העולם, תוך שאני יודע שמכאן ואילך הכל יהיה שונה בתכלית השינוי. והאינטימיות? האינטימיות מה יהא עליה? מסתבר כי האינטימיות הייתה ותישאר מנת חלקם של בודדים, דוגמת האוהבים הנכונים בתחילת דרכם ופילוסופים מסוגו של הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר. מסתבר, כי אינטימיות אינה עוד בגדר של מצרך מבוקש במאה העשרים ואחת בכל הקשור למקומות מפגש ובתי-אוכל. איך פרסם בנק אחד עצמו בעבר: "היום עושים הכל עם בנק אחד גדול".

בקיצור, מה אגיד ומה אדבר. מי שלא אכל שקשוקה מפולפלת, חריפה במינון הנכון, מבית-מדרשו של דודי, לא אכל שקשוקה מעולה בחייו, או בלשונו שלו: "זו שקשוקה ששפחה חרופה על ים-סוף לא זכתה לשזוף בה עינה". הדברים אינם נגמרים בשקשוקה, הם רק מתחילים בשקשוקה. טעמתם את "סלט השף" מבית גידולם של שולי ודודי? ומה עם "האומפטי טומטי?". לא. לא. בחיי, אני נשבע לכם, אלה לא קללות ואלה שמות של מאכלים אוטנטיים שהזוג הזה ברוך הידיים וברוכי הכישרונות, מכינים לציבור לקוחותיהם, מידי בוקר בבוקרו.

מה זה "סלט השף" ומה זה "אומפטי טומטי" אתם שואלים אותי. הצחקתם אותי. תתחילו לעבוד קשה בשביל ההשקעה שאני משקיע בכם. קודם כל תגלו מה היא הכתובת של העסק הקרוי "הסנדוויץ' של אציק ורותי", אחר כך, אל תגיעו למקום לפני השעה 03:30 לפנות בוקר ולאחר חצות היום, כלומר לאחר שעה 12:00 בצהריים. אם תגיעו לפני השעה 03:30 לפנות בוקר או לאחר צהרי היום, מובטח לכם, כי תמצאו את המקום סגור ומסוגר. כמה שעות אתם חושבים מסוגלים דודי ושולי לעבוד. להכין - כמעט את רוב מאכלי הבסיס - בבית ועוד להיות במקום תשע שעות תמימות, כאשר בזמן ששולי משרתת את ציבור הלקוחות, דודי משלים את שאר הממרחים החסרים דוגמת: גזר פיקנטי, סלט טונה, סלט ביצים, קישואים, גבינה ופילה הרינג (בימי חמישי בלבד!), נקניקות שוקרוט (בימי רביעי בלבד!) ואם זה לא מספיק הוא יוציא לכם מהמטבח גם חביתות מפוארות לפי בחירה.

אם שכחתי משהו ממגוון הסלטים אל תבואו אלי בטענות, הראש של סחרחר מרוב עונג מסלט פילה ההרינג בבצל, ען ביצה קשה בלחמנייה שאכלתי ואני לא שם לב עוד, לפרטים קטנים.

גילוי נאות: שיר מקורי של כותב רשימה זו, תלוי - מאז שנת 2005 ואילך - על אחד מקירות המעדניות "הסנדוויץ' של איציק ורותי".

הכותב הוא השותף-המייסד של חיים שטנגר, משרד עורכי דין ומשרדו מתמחה בתחום המשפט הפלילי, דיני מעצרים, כמו-גם בתחומי המשפט העסקי, דיני ירושות וסכסוכים עסקיים-משפחתיים ודיני משפחה, כמו-גם בהופעות בבג"ץ ובענייני עתירות מנהליות, קניין רוחני ומקרקעין.