צבא העם ומשפחת השכול

פעם, לפני הרבה מאד שנים ואולי בעצם פחות ממה שנדמה, היה קשר בל ינתק בין שני המונחים שבכותרת. צבא הגנה לישראל שהיה צבא יהודי הלוחם על הגנת האומה והמולדת איבד לצערנו בנים הרבה במלחמות ישראל ושארי אותם החללים היו למשפחת השכול.

משפחה זו נושאת משא משותף, גורל יהודי משותף וכאב וצער אותו היא חולקת עם כל העם שסבלם סבלו. המדינה יודעת להוקיר את החללים ולהכיר תודה למשפחות השכולות והקשר הזה הוא קשר בל יינתק המוצא את ביטויו ברוח ובחומר על פני שנים ארוכות, לנצח.

עם קום המדינה ובסמוך לכך שרתו בצבא הגנה לישראל בעיקר יהודים כשבשולים ממש שרתו כאלה שאינם יהודים. אך טבעי היה הדבר שעם המחדש קיומו הריבוני בארצו ייצר מתוכו צבא שבניו הם שותפים למטרה, בעלי אותה זהות לאומית ובני אותה הדת היהודית. רוח התקומה המפעמת בבנים בצירוף יצר ההישרדות הלאומי והאמונה בצדקת הדרך ובעצם בהעדר דרך אחרת - כל אלה היו לסודו הגדול של צבא הגנה לישראל.

סוד גלוי זה העניק לצבא תעצומות נפש וגבורה יהודית בפניה נגפו בעזרת השם אויבינו מפנינו ואיש לא יכול היה להשמידנו, כרצון המופגן של שונאי ישראל המקיפים אותנו מכל עבר.

חלפו שנים והשחיקה הנמשכת בזהות היהודית של מדינת היהודים, במאפייניה וגם בצבאה מגיעה לשיאים כמותם טרם ידענו.

בתחילה הצטרפו לצבא הגנה לישראל מתי מעט גששים בדווים. הצבא מצא לנכון לעשות שימוש במומחיותם וביכולותיהם הגששיות והציבם כמסייעים ליחידות שדה. לימים צורפו לצבא הגנה לישראל בני העדה הדרוזית שמצאו מקומם בעיקר במשמר הגבול אך בהמשך גם ביחידות לוחמות נוספות. עם פרוץ גלי עליה מרוסיה שהביאו עימם לארצנו (מכוח נישואי תערובת) גויים על-פי ההלכה, היה שירותם של חיילים ישראלים שאינם יהודים לתופעה נפוצה ורווחת. בשנים האחרונות מכיל צבא ההגנה לישראל מספרים הולכים וגדלים של חיילים מוסלמים המשרתים ביחידות שונות. הצבא איננו מספק על נקלה נתונים מספריים לעניין זה אך לא ניתן להעלים התופעה שהייתה לרווחת. מפי חבר המקורב לרבנות הצבאית למדתי לדעת שהרבנות הצבאית מספקת לחיילים מוסלמים ספר קוראן על-מנת שיישבעו עליו אמונים בעת קיום הטכס בתחילת השירות.

לאחרונה גם שמענו על נתינים זרים לשעבר, גויים אף הם, המתגלגלים איכשהו לשרות בצבא הגנה לישראל. כך פורסם לפני ימים מעטים על בחורה ממוצא ניגרי שאביה יהודי אשר סיימה קורס קצינות בצה"ל.

ידועים המהלכים הננקטים לגייר רבים מבין החיילים הנ"ל, בעיקר מקרב בני העדה הרוסית. קטונתי מלדון בשאלות ההלכתיות הסבוכות ובטיב הגיור המדובר אך דומני שהבעייתיות ידועה ומוכרת.

מכל מקום, לאור התופעה המתרחבת והמתפשטת שתוארה לעיל, מה נותר מצבא הגנה לישראל? שמא נכון יותר לכנות את צה"ל צבא ההגנה למדינת כל אזרחיה? אולי אף נכון לפתוח את השורות ולהסיר את שארית ההגבלות ולאפשר לערבים מוסלמים החפצים בכך להתגייס לקורס טיס? לשרת בסיירות מובחרות, ביחידות מודיעין מסווגות?

ברי שהשאלות כולן רטוריות ואין כל אפשרות מעשית להוציא מן הכוח אל הפועל ולו מקצת מהרעיונות דלעיל. יחד עם זה להווייתנו אנו יודעים כי בקרב קובעי מדיניות, בראשם גורמים משפטיים העומדים בראש הפירמיד, פושה גישה ליברלית ולטעמי פוסט ציונית ואנטי יהודית אשר איננה מוצאת ברעיונות הללו פסול או רבב. יתרה מכך, הגישה המתירנית, ה"נאורה" וה"דמוקרטית" מאפשרת המשך צעידה קדימה אל עבר תהום ועד עברי פי פחת עם קידום המהלך הזה שמקצתו נדון כאן.

הנושא מקיף ורחב וקצרה היריעה מלהרחיב או למצות. אציין רק את המובן מאליו לעניות דעתי. צבא הגנה לישראל צריך להיות צבא יהודי ובעל זהות יהודית ברורה. על צבאנו וחיילינו להיות חדורים תחושת שליחות עבור נצח ישראל ודבקים במסורת אבותינו. על חיילינו להכיר את מורשתנו המשותפת, ללמוד ולדעת את תולדות עמנו, להזדהות עם אבות האומה, עם השופטים ועם הנביאים ועם המוסר וערכי הנצח של עמנו. על החיילים כולם להיות בני העם היהודי וככאלה קשורים בקשר בל יינתק לעמם ולמולדתם.

לסיום אנקדוטה מכאיבה. זכורים לרע אירועי אוקטובר בהם המוני ערבים תושבי ארץ ישראל פרצו במרי גלוי נגד המדינה ומוסדותיה. עשרות אלפי פורעים ערבים חסמו כבישים, שרפו ניידות, צרו על תחנות משטרה והפרו את הסדר בפרץ של שנאה ואנרכיה. המדינה התגוננה במתינות מרבית ובסיום הפרעות מצאו את מותם שלושה עשר ערבים שנורו למוות על-ידי כוחות הביטחון.

לימים שמענו בתקשורת את מה שהאוזניים קלטו אך הלב מאן לקלוט. משפחות ההרוגים הערבים כונו באמצעי התקשורת ועל-ידי פוליטיקאים נבובים וחסרי רגישות הבנה או אחריות - "משפחות שכולות" והיו באחת, בצירוף מקומם של טמטום ואובדן דרך גם יחד, לחלק ממשפחת השכול!

הבנתם את זה?