"דעתו של ה' דימנט, שמבחינת יופי אין הבדל בין בטון לשיש או מוזאיקה הנה דעה קיצונית. בלתי מקצועית ובלתי סבירה. אני מניח, שרוב מוחלט של בעלי דירות היו סבורים, אילו נשאלו, כי אדן בטון הוא מכוער ומקשה על השמוש בחלק זה של החלון".
[יוסף מרגלית, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 25/90 אברהם אלברט נ' שיכון ופיתוח]
בית המשפט המחוזי בחיפה בהרכב השופטים: יוסף מרגלית,
חנוך אריאל ו
מלכיאל סלוצקי, קבע בפסק דין תקדימי כי אדני חלונות בדירת מגורים יהיו בעלי גימור שיש או מוזאיקה [לא בטון חשוף], וגם נימק קביעתו זו.
להלן דבריו:
"אדני חלונות ומעקי מרפסות אלה עשויים בדירות מבטון. לטענת המערערים היה על הקבלן לבצעם ממוזאיקה או משיש. לפי ה' דימנט אין התחייבות של הנתבעים למוזאיקה במפרט. מאחר שהבניין טרומי, לא יכלו להכין את האדנית עם המבנה, הוא אינו רואה פגם בהעדר אדני מוזאיקה. ידוע לכל אחד שבטון גלוי אינו נעים למגע ומחוספס. אדן חלון הוא חלק החלון, שחשוב שיהיה חלק ונוח לשימוש. גם מי שאינו מהנדס אלא רק אדם מן הישוב, החי בדירה יודע, שמקובל, שאדן החלון עשוי מוזאיקה או שיש, כדי שיהיה חלק כך שנוח יהי לפרוש עליו מצעים לצורך איוורורם, או להשען עליו, או לכל שמוש מקובל אחר.
דעתו של ה' דימנט, שמבחינת יופי אין הבדל בין בטון לשיש או מוזאיקה הנה דעה קיצונית. בלתי מקצועית ובלתי סבירה. אני מניח, שרוב מוחלט של בעלי דירות היו סבורים, אילו נשאלו, כי אדן בטון הוא מכוער ומקשה על השמוש בחלק זה של החלון.
אני סבור, על יסור האמור לעייל, שהפגם שמצביעים עליו המערערים בפריט זה הוא פגם של ממש, המעיד על רמת ביצוע נמוכה.
הטענה שזהו בית טרומי אינה טענה, שכן ניתן היה לבצע פריט זה לאחר הצבת קירות הבית, הרי גם הריצוף אינו טרומי.
חוק המכר בא להגן על זכויותיו של רוכש דירה, שבדרך כלל משקיע בה חלק נכבד ממשאביו, כאשר מתכוון קבלן לא להתקין בבנין פריט מקובל וחיובי, נראה לי, שעליו להעמיד על כך את הקונה, ואין לקבל כן כתשובה, שבמיפרט לא נזכרה מוזאיקה באדני החלונות.
לקביעת מחיר הפריט אני נעזר במחיר בן - עזרא וקובע לו סך 550 ש"ח".
מדובר בע"א 25/90 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ ואח', פורסם בפדאור.
על פסק דין זה הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שנדחתה על-ידי הנשיא
מאיר שמגר - רע"א 3186/92 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח' נ' אברהם אלברט ואח', לא פורסמה, מובאת בספר "תכנון דירה כחוק" מאת ד"ר אברהם בן-עזרא בהוצאת בורסי 2002 עמ' 204.
היה אז מדובר בבניינים בשכונת הסיגליות במעלות, שנבנו בשיטת הבנייה הטרומית ללא אדני חלונות, אלא מעין אדן, עשוי בגימור בטון, עם שיפועים כלפי חוץ, ללא אף מים; פשוט - חלל בקיר הטרומי.
כך נבנו אלפי יחידות דיור בכל רחבי מדינת ישראל ברמה ירודה, בשם היעילות, החיסכון, הצמצום ועל חשבון הנוחות והאסתטיקה.
מאז פסק דין תקדימי זה, התמעטו הבניינים שכללו ליקוי של "היעדר אדן חלון משיש או ממוזאיקה". והנה, חוזרים לשיטות הישנות שכבר נפסלו והיה דומה כי נפטרנו מצרה זו, ודווקא בבנייני יוקרה רבי קומות, כ"פרט אשר עליו החליט האדריכל הראשי של הבניין", והפרט הוא, שוב "אדני חלונות" למעשה ללא אדן שיש/טראצו אלא בטון או פח, ליתר דיוק: בטון עקום ולא מישורי שגם נסדק, ופח - כמו פח, מקומט, מרעיש, מחליד וגם ניתק מתשתית הבטון שתחתיו... אלא שסמוך לקבלת הדירה, הכול נראה חדש ותקין, והדיירת מרוצה לזמן מה.
הדיירים מלינים על ליקוי זה רק לאחר הזמנת מומחה, באמצעות חוות דעת מקצועית מתאימה.
נשאלת השאלה המופנית למומחה מטעם הקבלן: קיומו של הליקוי יבוטל, או שהליקוי יוכחש?
המומחה מטעם הקבלן, ככל מומחה, מחויב ללקוחו.
להלן תקנה 4 מתוך "תקנות המהנדסים והאדריכלים (כללים בדבר התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע) תשנ"ה - 1994, ציטוט:
"בכל ענין מקצועי יפעל מהנדס או אדריכל בהגינות תוך שמירה על כבוד המקצוע ועל-פי שיקולים מקצועיים, ובנאמנות כלפי לקוחו".
שיקולים מקצועיים הם ביצוע הבנייה על-פי ההנחיות של ע"א 25/90 הנ"ל בנושא הנדון, וודאי שביצוע כאמור הוא עדיף. הפן השני היא הנאמנות ללקוח, וגם כאן אנו מובלים למסקנה כי הקבלן אמור לקבל מהמומחה שממונה על ידו דעה מקצועית ולא תירוץ פולמוסי.
לטווח הארוך רצוי כי הקבלן ידע כיצד לבנות, ולשם כך הוא נעזר במומחים.
לטווח הקצר, כדי להימנע מתשלומי פיצויים - ייתכן כי הקבלן ינסה להתחמק ולתרץ, אך המומחה הנאמן למקצוע צריך להיות נאמן גם כשהוא ניצב בפני בעיה מהסוג האמור.
בשגרת העבודה בתחום בקורת הבנייה, המומחים מטעם הקבלנים לרוב עסוקים באיתור תירוצים לביטול טענות בדבר קיומם של ליקויי בניה ואי התאמות, וככל שהדמיון יותר מפותח וככל שכושר האלתור על דרך הפולמוס יותר יצירתית - נראה כי הקבלן והמומחה מטעמו יותר מרוצים, מה גם שלפעמים גם מומחה בית המשפט "קונה" את ההסברים להכחשת קיום הליקויים.
ספק האם מהלך כזה הוא לטובת הקבלן לטווח ארוך, וודאי שאינו לטובת הציבור.
מעבר לכך, מומחים רבים הידועים כמומחים המוטים לטובת קבלנים, פיתחו מיומנות מקצועית [המקצוע אינו הנדסה אזרחית אלא אחר], המסייעת להם להכחיש קיום ליקויים. לשם כך הם נעזרים באימוץ חלקי של סעיף 4 א לחוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973, הכולל 6 סעיפי משנה כשהם "מסתפקים" בסעיף קטן (1) בלבד, וידוע כי לעתים חצי אמת גרועה משקר. להלן הציטוט של הסעיף בחוק בשלמותו:
"(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה או קונה המשנה אם התקיים אחד מאלה:
(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבנייה;
(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;
(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה או קונה המשנה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;
(4) בתוך תקופה של 20 שנים שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה בידי המוכר (להלן - תקופת הבדק לאי-התאמה יסודית), התגלתה אי-התאמה יסודית, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה היסודית נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה או קונה המשנה;
(5) התגלתה אי-התאמה יסודית, אף לאחר תקופת הבדק לאי-התאמה יסודית, והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;
(6) המוכר לא מסר לקונה הוראות תחזוקה ושימוש".
התעלמות מהאמור בסעיף קטן (3) זונחת את ביצוע התכנון והעבודה במיומנות, ומחומרים טובים, ומסתפקת בהקפדה על תקן-תקנה-מפרט ["השילוש המקודש" שאינו אלא תרמית.
בנוסף, לא חסרות דרכים כשהמטרה מסומנת וכל שדרוש זה להגיע אליה איכשהו.
מורה נבוכים:
העיקרון של מיומנות מקצועית ונאמנות למזמין מנחה את המומחה לאותה תוצאה של מתן חוות דעת מקצועית תוך דאגה לציבור ומתוך ראייה רחבה ואוביקטיבית של כלל החוקים וחקיקת המשנה בתחום התכנון והבניה, ושל הספרות המקצועית הרלוונטית. עיקרון זה הוא חובה חקוקה - וכלול בתקנות האתיקה הנזכרות לעיל.
